כולם מפחדים מסין - אפילו פוטין - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולם מפחדים מסין - אפילו פוטין

מאחורי הקלעים של האירועים בכל העולם מסתתרים אינטרסים ואג'נדות של המעצמות - הנאבקות בכל הכוח על שליטה גלובלית

46תגובות

שחר כלכלי חדש - כך בישר באחרונה מאמר מונומנטלי בעיתון הבריטי "גרדיאן", בחתימתו של העיתונאי פול מייסון, שפירסם את הספר "פוסט קפיטליזם" בסוף יולי. מייסון טוען בספרו כי הדוגמה הקפיטליסטית חולפת והולכת מהעולם, והכלכלה המבוססת עליה מתחלפת במודל שיתופי, המונע בידי טכנולוגיית מידע.

ואולם עד שתחלוף שליטתו של הקפיטליזם, אם בכלל, העולם ייאלץ להתמודד עם השינויים המשמעותיים שמתחוללים בעשור השני של המאה ה–21 - עליית הפונדמנטליזם האיסלמי, בראשות דאעש, עובר דרך האיום המחודש מצד רוסיה של ולדימיר פוטין על היציבות בקצה המזרחי של אירופה, התפשטותה הגלובלית של סין, ובקיעים באידיאל המערבי, שנגלו במשבר החוב ביוון ובעקבות המשבר הפיננסי של 2008 בארה"ב.

עם חתימתו של הסכם חילוץ שלישי בין יוון לנושיה, קשה למצוא פרשן או משתתף אחד בהסדר הסבור שהוא יפתור את הבעיה היסודית במבנה של גוש היורו והכלכלה האירופית; ועם התעוררות הקולות הטוענים כי סין מזייפת את נתוני הצמיחה שלה, וחשש כי האטה בה תגרור מיתון גלובלי נוסף — מתעוררות שאלות באשר למניעים האמיתיים ולהתרחשויות האמיתיות שמאחורי הקלעים הכלכליים.

בשנים שבהן כלכלת סין האטה את מהלכה מקצב צמיחה ממוצע של כ–10% לכ–7% בשנה, אם להאמין לדיווחים הממשלתיים, קרה תהליך חיצוני דרמטי לא פחות. הסינים יצאו מדלת אמותיהם והתחילו להתיידד יותר עם העולם, תוך שהם מפעילים כוח רך במובן מסוים — כסף.

הטענה שהושמעה באחרונה, וכדאי לתת עליה את הדעת, היא שסין רוצה לכבוש את העולם כדי לפרנס את המוני פועליה. זו אינה טענה חדשה או מקורית, אך אם אפשר למסגר אותה במסגרת גיאופוליטית נכונה, ההשלכות שלה משמעותיות בהרבה מההתפשטות מערבה של יפן בשנות ה–80.

הסינים, נטען רבות, יעשו הכל — חוקי או לא, מזויף או אמיתי — כדי להציג תמונה חיובית לעולם ולמצוא את דרכם לשווקים חדשים. הם מפחדים שהכלכלה תאט עד כדי כך שלא תוכל לספק עבודה למיליוני עובדים חדשים מדי שנה. ההתפשטות הזאת מציבה איום על מדינות שמתחרות בכוח הייצור של סין — כמו יפן — ועל מדינות בעלות הגמוניה פוליטית וצבאית, כמו ארה"ב.

ואולם, לא רק המערב (כולל יפן) מרגיש מאוים. גם הסינים מרגישים מאוימים. כתוצאה מכך מתחיל להסתמן על הבמה הגיאופוליטית מאבק בין שני גושים. בצד אחד ניצבות ארה"ב, הודו ויפן, ועוד כמה גרורות קטנות יותר. מצד שני נמצאת סין. רוסיה, ומיד נגיע לכך, נמצאת במחנה שלישי, לכאורה.

אי־אף־פי

הסכסוכים הטריטוריאליים הקטנים בין סין ליפן בשנים האחרונות נזקפו לרעתו של ראש ממשלתה של יפן, שינזו אבה, המכונה לאומן בתקשורת. ואולם יפן, גם בעזרתה של ארה"ב, לא תוכל לעמוד מול סין מבחינה כלכלית או צבאית אם זה יגיע לכך, ופה נכנסת הודו לתמונה. אחת הכלכלות המבטיחות (על הנייר), עם דמוקרטיה, גיוון אתני, אוכלוסייה צעירה, יתרון בשפה (דוברי אנגלית) — לא מצליחה להתניע כבר שנים מסיבות שונות. הודו נראית כיום כשותפה אסטרטגית חשובה של ארה"ב, משמשת טריז מול סין, ומקבלת בהתאם לכך תמיכה ממנה ומיפן ,שבתורה מקבלת גם היא גיבוי מארה"ב.

התמונה הזאת מעמידה באור בעייתי מאוד את ההערכה כי בנימין נתניהו מסב את פניו מזרחה ומחפש חסות אצל סין, על רקע המתיחות הגוברת עם הממשל האמריקאי. סין, לפי תמונת העולם הזאת, היא לא סתם עוד בעלת ברית עבורנו, אלא היריבה של בעלת הברית המסורתית.

אחת הסיבות לכך שהאמריקאים היו כה לחוצים מכך שהגרמנים לא יסכימו לחתום על הסכם עם יוון היא לא חששם מהתפרקות גוש היורו, אלא ממתן דריסת רגל נוספת לסינים באירופה. הגרמנים התכוונו לחתום על ההסכם מלכתחילה, אבל שיחקו פוקר, והציגו עמדה של "תחזיקו אותי שלא אתעצבן" רק כדי שאנגלה מרקל תוכל להגיד למשלמי המסים שלה שהיא עשתה הכל כדי ללחוץ על היוונים.

האיום היווני לפנות לעזרתה של רוסיה היה סוג של בדיחה. מאחורי הקלעים החשש היה מפני מעורבות סינית גדולה יותר. דיויד מקוויליאמס, פרשן וכלכלן אירי, כתב הצעה מפורטת שבה הסביר איך היוונים יכולים להיעזר בסינים ותוך כדי כך גם לנקום בגרמנים, באמצעות יצירת בסיס תעשייתי של סין באירופה. המאמר נקרא כמו הלצה, אך מקורות שלנו מאחורי המגעים באירופה אמרו לנו כי הבדיחה היא על חשבון האירופאים והאמריקאים, ולא על חשבונם של הסינים.

רוסיה עצמה נתקעה בעמדה לא רצויה. פוטין משמיע קולות מלחמה נגד ארה"ב והמערב, אבל חושש שדווקא סין מדרום מזרח תזיז את הגבול לשטחו. אין בכך נחמה עבור האוקראינים ומדינות הים הבלטי, שניצבות בטווח הארטילריה הרוסית, אך זהו עוד תרחיש גיאופוליטי שכדאי להביא בחשבון.

רויטרס

יוון, כלכלה זניחה וחסרת חשיבות, נהפכה לפנים של המשבר האירופי. לא במקרה: מדינות חלשות כמו יוון יכולות לשמש עבור סין פרצה בגדר לשוק כמו אירופה. הסינים קונים נכסים ביוון (נמל פיראוס) ובספרד (נמל תעופה שומם), שכל בנקאי השקעות היה מעקם את החוטם וממליץ להם לוותר עליו, אבל גם אם המחיר לא היה של מכירת חיסול, הסינים רואים בכך הזדמנות יקרה מפז.

הדעות על מעורבותה של סין ברכישת נכסים אסטרטגיים בישראל — כמו יצרנית מזון גדולה או חברות ביטוח המחזיקות בפנסיה שלנו — חלוקות. יש האומרים כי לא רק שלא צריך להיאבק במגמה, אלא יש לאמץ אותה ללב. אחרים, המתבוננים על התרחיש הגיאופוליטי, מוצאים סיבה לדאגה.

בשלב זה היוונים והספרדים אולי מקבלים בברכה מעורבות סינית, כי מצבה של אירופה קשה, אך לפי אחת התיאוריות שלא תשמעו רבים המדברים עליהן, יש להן סיבה אמיתית לדאגה, והיא טמונה בשינוי הלך הרוח בגרמניה בשנים האחרונות.

"הגרמנים בילו את 60 השנים האחרונות בהתנצלויות נכנעות בפני יתר העולם, ושילמו על כך כסף רב", אמר לנו מקור כלכלי בכיר מחוץ לאירופה. ואולם לדבריו, הדור החדש של הגרמנים לא ירצה להתנצל ולהמשיך לשלם, כפי שעשו אבותיו וסביו. הבעיה היא לא היוונים, שהכלכלה שלהם קטנה וזניחה במונחים אירופיים, אלא הצרפתים. אם גרמניה וצרפת מקימות יחד את גוש היורו ושומרות עליו מאוחד, איך זה שהגרמנים עובדים יותר מהצרפתים ומקבלים פחות רווחה? זה עלול להיגמר במרד גרמני.

עם זאת, גם להצגה הזאת של הסיפור הגרמני יש צד שני, מאחר שלמרד תחת הטענה "אנחנו לא מוכנים לממן את הבטלנים האחרים באירופה" — יהיה מחיר כבד. הגרמנים, בחוכמתם הרבה, השכילו ליצור את גוש היורו. על בסיס שנבנה בתוכנית השיקום של שנות ה–50, איחוד מזרח המדינה ומערבה והרפורמות של שנות ה–90 ואילך, הצליח המטבע האחיד להפוך אותם למעצמת יצוא ולאחת הכלכלות היציבות והמשגשגות בעולם. העודף בחשבון השוטף של גרמניה (מאזן סחר עם השקעות) ב–2014 היה 7.6% מהתמ"ג, שבמונחים דולריים הוא הגדול בעולם. כך שגוש היורו הוא שמעניק לגרמניה את עוצמתה, ואם היא תעורר מדינות אחרות לפעול נגדה — פירוק הגוש עלול לפגוע בה יותר מכל.

העניין העקרוני, עם זאת, הוא שכלכלות כמו זו של צרפת, ספרד, פורטוגל ויוון, יתקשו לשגשג בעולם שבו תחרותיות וצמיחה הם ערכים מקודשים. בוודאי שהן לא יוכלו לעשות זאת בתוך איחוד שבו יש אנשים כמו הגרמנים, שקמים בבוקר לעבוד ולשלם מסים כאילו היתה זו מסורת מקודשת, בעוד שבחברה הצרפתית עולים אנשים על בריקדות כשמישהו מנסה להאריך את שבוע העבודה מ–35 שעות, או שהם שורפים מכוניות כשמישהו מנסה להכניס תחרות חדשנית לענף המוניות. כשצד אחד מרגיש שהוא משלם יותר מהצד השני, קשה להעריך ששיווי המשקל האומלל יימשך זמן רב. יכול להיות שבסופו של דבר, המשבר היווני הוא המחיר שאירופה תצטרך לשלם כדי להבין זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#