הג'ונגל של הפליטים: כיצד הפכה המנהרה התת-ימית באירופה ל"מלכודת מוות" למהגרים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הג'ונגל של הפליטים: כיצד הפכה המנהרה התת-ימית באירופה ל"מלכודת מוות" למהגרים?

סמוך לקאלה בצפון צרפת, מרחק 30 ק"מ מחופי בריטניה, חיים כ–3,000 מהגרים מאפריקה והמזרח התיכון במחנה פליטים רעוע ומתפקע מצפיפות, ללא תקווה ■ המפלט היחיד שלהם - הסתננות למנהרה שמחברת את צרפת עם בריטניה - היא כמעט תמיד כישלון ידוע מראש

10תגובות

עבור מרבית 3,000 תושבי ה"ג'ונגל" — עיירת עוני על דיונות החול בחוף הצפוני של צרפת ליד העיר קאלה — שיאו של היום הוא הניסיון הלילי לחמוק אל המנהרה התת־ימית בתקווה שהיא תוליך אותם לחיים חדשים בבריטניה.

רק אחדים מצליחים. רובם המכריע ייאלץ להעביר עוד יום עם העליבות, המחלות והאיום הבלתי פוסק של אלימות במקום שהפך לסמל האחרון של כישלונה של אירופה להתמודד עם גלי ההגירה ליבשת, כמו בלמפדוסה שבאיטליה או בלסבוס שביוון.

רויטרס

כמו בכל קהילה, לג'ונגל יש את נכבדיו, כמו הניגרי דובר השפות הרבות שהקים בית ספר מענפי עצים; שכונות נפרדות, לפי דת או מוצא; ורכילות, כמו האגדה על המהגרים שמרוויחים כל כך הרבה כסף במסחר בג'ונגל שיש להם דירות משלהם במרכז העיר קאלה.

מקרי המוות השנה של מאות מהגרים בים התיכון, המנסים להגיע לאירופה על סירות עמוסות מדי, העלו את בעיית ההגירה לראש סדר העדיפויות של האיחוד האירופי. אבל נציגי 28 המדינות החברות כשלו שוב ושוב בניסיונות להסכים על המדיניות מול המהגרים.

להלן יום אופייני בחייהם של תושבי הג'ונגל ליד קאלה, שמגיעים מאפריקה, המזרח התיכון ומרכז אסיה, כפי שסקר צוות המולטימדיה של רויטרס, שביקר במקום בשבוע שעבר.

נחים אחרי שניסו להיכנס למנהרה

06:00 ברגע שהשמש זורחת, שורה של דמויות מדוכדכות חוזרות למחנה לצד הכביש המהיר N216, חלקם ברגל, אחדים על אופניים מקרטעים שנלקחו מפחי זבל. הטקטיקה החדשה היא שמאות מהגרים ינסו לפרוץ כולם בבת אחת את הגדר מסביב למנהרה, הממוקמת 7.5 קילומטר מהמחנה. בשבוע שעבר נשבר שיא חדש, כשבוצעו 3,500 נסיונות חדירה תוך שני לילות בימים שני ושלישי. מהגרים רבים ניסו לחדור שוב ושוב באותו לילה.

צרפת הגיבה בגיוס 120 שוטרים נוספים ליחידת הטיפול במהומות CRS. חלק מהמהגרים שחזרו למחנה אמרו שהם יתפסו כמה שעות שינה ויחזרו לגדר; אחרים נחו עד שהלילה ירד.

09:30 עם הזרם הקבוע של מהגרים חדשים, קשה להעריך במדויק את אוכלוסיית הג'ונגל — ארגוני צדקה מקומיים מעריכים את הנתון ב–3,000 איש. אבל יחסית לרצועת קרקע קטנה שמאוכלסת בכל כך הרבה אנשים, המחנה שקט באופן מפתיע בבוקר ותושבים רבים עדיין ישנים אחרי מאמצי הלילה. לאט לאט, כ–30 אפריקאים מותשים מתגודדים כשרכב מסחרי עוצר במקום וזוג בשנות ה–50 לחייו מחלק להם יוגורטים.

"אנחנו אוספים אוכל מסופרמרקטים, הם נותנים לנו את העודפים שלהם או מוצרים פגומים, ואוכל שנחשב מזוהם", אומרת קרוליין וויגינס, בריטית שנישאה לצרפתי וחיה בצרפת ב–25 השנים האחרונות.

"אנחנו עוזרים אולי חמש פעמים בשבוע. אנשים לא מספרים לנו דברים אישיים עליהם. אתה רואה רגליים שבורות וקביים בגלל הנסיונות שלהם. ככל שהם מנסים יותר, כך יהיו יותר תאונות. הם הופכים ליותר ויותר נואשים".

11:00 עד שעות הבוקר המאוחרות, המחנה מתחיל להיות יותר פעיל. אנשים יוצאים מהאוהלים המטולאים כדי להתגלח ולרחוץ בגיגיות פלסטיק. מים מתוקים פורצים מצינור שזורם כל הזמן; בלי איסוף אשפה וללא תאי שירותים מספקים, המחנה מסריח ומכוסה בפחיות וקרטוני אוכל שנערמים לצד השבילים המגולפים בחול, שהם הרחובות במחנה.

תלונות על היגיינה וקשיים בנשימה

ההיגיינה הירודה רק פוגעת בבריאות המעורערת של תושבים רבים במחנה.

שברים בעצמות ופציעות שנגרמו במהלך ניסיונות לפרוץ גדרות תיל לא מקבלים את הטיפול הדרוש. חלק מהם מתלוננים על בעיות בדרכי הנשימה משום שרוחות הים גורמות לסופות חול כל העת. "יש הרבה סקביאס; פצעים שמזדהמים; בעיות במעיים בשל המזון הבעייתי", אמר עובד בארגון הצדקה הרפואי מדיסינס דה מונד (Medecins du Monde), שלא הורשה לדבר עם התקשורת, ולכן ביקש להישאר בעילום שם.

"יש כעשרה מאתנו כאן", הוא אומר. "הרעיון הוא לשכנע את הרשויות שצריך להקים כאן תשתיות הרבה יותר משמעותיות".

12:00 חלק מהאוהלים שקופלו מוקדם יותר נפתחים מחדש והופכים לחנויות קטנות שבהם גברים, ובאופן נדיר יותר נשים, מגיעים כדי לקנות כרטיסי סים, מים, סבון, סכיני גילוח ומשקאות תמורת 
40–50 יורוסנט לפחית.

14:30 רבים מהמוסלמים במחנה מתאספים באוהל ירוק גדול, עם כיתוב ערבי בלבן עליו: זהו המסגד. כנסייה דומה מאולתרת פונה לנוצרים באזור שנשלט על ידי אפריקאים. הכנסייה עשויה מענפי עץ וקנבס לבן עם תמונות של ישו, נרות, צלבים ותוף דג'מבה אפריקאי. "אני הכומר בגלל שלמדתי תאולוגיה", אמר מימה, בן 29 מאתיופיה. "הכנסייה מלאה, הייתי אומר שמדי יום מגיעים 150–200 איש".

ב"בית הספר החילוני של דרך החולות (Secular School of Dune Way) יש תקרת קנבס נמוכה, כמה שולחנות שסביבם יכולים לשבת כ–20 תלמידים, שלושה בכל שולחן, לוח כיתה ופעלים בסיסיים בצרפתית שתלויים על הקירות: להיות, להחזיק, לאכול, לשתות.

בית הספר הוא רעיון של זימאקו ג'ונס, ניגרי בשנות ה–20 לחייו שנסע חזרה הביתה בגלל "בעיות פוליטיות" לדבריו. עם חבריו הוא הקים את בית הספר מענפים ולוחות עץ נטושים שהובאו למקום בעגלות סופרמרקט. "באופן אישי אני לא מנסה לעבור לצד השני של המיצר", אומר ג'ונס בצרפתית שוטפת, ומוסיף שיש לו תוכניות להקים בית ספר נוסף ומרפאה.

רויטרס

לוח תורנויות עם שמות של תושבים מקאלה שהתנדבו ללמד תלוי בחוץ. בזמן שרוב המהגרים נושאים עיניים לבריטניה, חלק מהמתנדבים כאן רוצים לצייד אותם עם מספיק ידע בצרפתית כדי לעזור להם בפנייה לקבלת מקלט מצרפת. "הם צריכים שיהיה להם קשר עם צרפתים, זה חשוב להם. אלה שלומדים עושים זאת משום שהם רוצים להישאר כאן", אמרה ורוניקה סופלה, עובדת בענף הביטוח בשנות ה–40 לחייה.

17:00 זאת השעה שבה כל אחד מקבל ארוחה חמה, המסופקת על ידי הרשות המקומית. קצת לפני כן, טנדר מגיע ועליו גברים הלבושים בחליפות הגנה לבנות וקסדות. הם מגיעים כדי לנקות את תאי השירותים עם רובי מים בלחץ גבוה. אחד מהם אומר שהם מגיעים בכל יום לבקשת ארגון לא ממשלתי מקומי.

ספורט, מוזיקה והתקוטטויות

21:00 בזמן שהשמש שוקעת מתחילה שעת ההנאה, אם היא עונה להגדרה הזאת. קבוצות משחקות כדורגל; ויש גם, שלט מפתיע המפרסם "קריקט, כדורגל, כדורעף ובושקאסי על אופנים" — האחרון הוא ענף ספורט אפגני שבו שחקנים רכובים על סוסים מנסים לגרור פגר של עז או עגל למטרה.

מאוהל מלבני כחול גדול, מערכת שמע מתחילה להשמיע בקולי קולות מוסיקה אתיופית: זהו "אוהל הדיסקו". מאוחר יותר המוזיקה מתחלפת לצלילי להיט הענק של מייקל ג'קסון מ–1983 — בילי ג'ין.

אבל מצב הרוח במחנה נהיה תקיף יותר בערב. גברים עם פחיות בירה בידייים ניגשים אלינו. הם רוצים להבין מי אנחנו, מה אנחנו עושים ולמה אנחנו מצלמים תמונות. "בכל ערב, כמה אנשים שותים ונקלעים לקטטות. כמה מהם רוצים נשים ונהיים אגרסיביים", אמר אבאה, בן 27 מאריתריאה. הוא עזב את המדינה לפני עשר שנים ונשאר במשך כמה שנים ביוון עם תעודת זהות מזויפת. הוא אומר שהוא חולק אוהל עם גבר אחר ונער בן 13 שקורא לו כעת 'אבא'.

"יש יותר ויותר נשים וילדים כאן, בגלל שהמתחם של הנשים כבר מלא", הוא אמר על המחנה הסמוך, שבעבר היה אתר נופש והוסב לטובת נשים וילדים על ידי רשויות העיר קאלה.

קבוצות של מהגרים מתחילות להתקדם לכיוון הכניסה למנהרה, בתקווה שהפעם לא יחזרו לג'ונגל. בדרכם החוצה, הם חולפים על פני פוסטר שבו כתוב: "על כולנו ללמוד לחיות יחד, כאחים. אחרת נמות כולנו יחד, כאידיוטים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#