הדבר שהאיראנים עושים יותר טוב משאר העולם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדבר שהאיראנים עושים יותר טוב משאר העולם

חולים הזקוקים להשתלות כליה באיראן לא צריכים לחכות - מערכת שקובעת תשלום אחיד ומפוקחת מקרוב על ידי המדינה מצליחה להתגבר על הקשיים שמופיעים בתחום במדינות אחרות

4תגובות

בשנה שעברה מתו בארה"ב יותר מ-4,000 אנשים בעת שהמתינו להשתלת כליה. 3,600 אחרים הוצאו מרשימת ההמתנה לאחר שמצבם התדרדר יותר מדי ולא היו מסוגלים לעבור השתלה.

המחסור בכליות הוא בעיה עולמית, וההיצע בקושי גדל בשנים האחרונות. בכל המדינות שמבצעות השתלות יש לחולים שתי דרכים חוקיות לקבל כליה חדשה. האחת היא למצוא חבר או קרוב משפחה בעל התאמה בסוג הדם ובמערכת סווג הרקמות. השניה היא להיכנס לרשימת המתנה לתרומה מתורם שמת. אך זמן הממתנה הממוצע בארה"ב נע בין שלוש לעשר שנים, וחולים לא יכולים להיכנס לרשימה עד שהם מתחילים בדיאליזה.

באופן מפתיע, באיראן אנשים דווקא ממתינים בתור לתרום כליה – כי הם מקבלים תמורתה כסף. במאמר ב"ניו יורק טיימס" סוקרת העיתונאית טינה רוזנברג את מערכת תרומות הכליה באיראן וקוראת לארה"ב ולממשלות נוספות לאמץ מערכות דומות. רוזנברג מודה כי המערכת לא חפה מבעיות, וכי גם עצם הרעיון העומד בבסיסה נוגד את הנורמות האתיות של מדינות רבות אחרות. אך היתרון העיקרי שלה הוא שאנשים שזקוקים לכליה מקבלים אותה במהירות ואינם מתים בעודם ממתינים.

ניר כפרי

המחיר לכלייה נקבע על ידי הממשלה – 5,000 דולר – שאותו משלמים מקבלי התרומה, פחות השתתפות של 350 דולר של הממשלה. הסכום מוחזק בחשבון נאמנות של איגוד החולים עד אחרי ההשתלה. איגוד החולים לא לוקח עמלה, ואם החולה עני מכדי לשלם על הכליה, האיגוד משלם על כך. תורמים גברים מקבלים פטור משירות צבאי.

ההשתלות מתבצעות בדרך כלל בבי"ח אוניברסיטאי, אולם לפי דיווחים חלקן נעשות בבי"ח פרטיים. כל עלויות ההשתלה מכוסות על ידי המדינה. המערכת זוכה להצלחה בין היתר מכיוון שהיא מפוקחת בצורה קפדנית ומי שמתווך היא קבוצה ללא מטרות רווח. 

ברוב המקרים, התורמים יודעים מראש שיקבלו כסף וגם טיפול רפואי טוב במהלך הפרוצדורה. ובכך שחולים מקבלים במהירות כליות חדשות במקום להמשיך ולהיעזר בדיאליזה, החברה חוסכת הרבה כסף – וגם הרבה צער.

המודל האיראני סובל ממחסור במימון, היעדר מעקב אחר התורמים ובעיות נוספות. אבל בשעה שרשימות ההמתנה הולכות ומתארכות בכל העולם, איראן מציעה לקח חשוב: עם תכנון ורגולציה נכונים, מערכת שמשלמת לתורמי איברים לא חייבת להיות נצלנית או לא מוסרית. המערכת הזו מנעה התפתחות של שווקים שחורים או תיירות איברים מהסוג שיש במדינות אחרות.

רבים טוענים כי עצם הרעיון של תשלום עבור תרומת איברים אינו לגיטימי, היות שלגוף האדם יש כבוד מיוחד. אבל אם יש מחסום מוסרי, טוענת רוזנברג, הרי שהוא כבר נחצה מזמן – "אנחנו מוכרים מוצרי דם, זרע וביציות. אנחנו משלמים לאנשים כדי לעשות דברים מוזרים בגוף שלהם בניסויים קליניים מסוכנים". הבעיה המוסרית הגדולה ביותר, לדבריה, היא שבחברות בעלות אי שוויון כלכלי גדול התורמים יהיו כמעט תמיד אנשים במצוקה כלכלית שמוכנים לעשות כמעט הכל בשביל כסף.

גם מחוץ לאיראן יש הרבה תומכים ברעיון של מכירת איברים. חוליו אליאס, פרופסור לכלכלה באוניברסידאד דה CEMA בארגנטינה, הוביל מחקר שבו לאחר שסיפרו לקבוצה של אמריקאים על היתרונות הפוטנציאליים של שוק מפוקח למכירת כליות, שיעור התמיכה שלהם עלה ב-71% לעומת 52%. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#