עכשיו זה רשמי, אסור לבנקים אמריקאיים להשקיע מהונם העצמי - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עכשיו זה רשמי, אסור לבנקים אמריקאיים להשקיע מהונם העצמי

חמש שנים נדרשו ליישם את כלל וולקר - הרגולציה הפיננסית שמונעת מבנקים מבוטחים לסחור בכספם ולשקוע בניגוד עניינים ■ המחיר עלול להיות מעבר של הפעילות הזאת לענף בנקאות הצללים - שם יהיה הרבה יותר קשה לזהות את הסיכונים

חמש שנים נמשכת קדנציה של הפרלמנט הבריטי, וזאת גם מסגרת הזמן שקבע בשעתו שליט ברית המועצות יוסף סטלין לתוכניות הכלכליות. זהו גם משך הזמן שנדרש ליישם רגולציה אמריקאית פיננסית. כשחוק דוד־פרנק נחקק ב–2010, כלל וולקר היה אחד מסעיפי המפתח שלו — אבל הוא נכנס לתוקף רק ב–21 ביולי השנה.

הסעיף החשוב הזה בדוד־פרנק מנוסח ב–165 מילים בלבד (נקודות המפתח מכוסות ב–40 מילים). על הבנקים נאסר להשתתף בשתי פעילויות: מסחר בכספם שלהם, וקשרים — דרך השקעה ויחסים אחרים — לקרנות גידור וקרנות השקעה פרטית.

בלומברג

כדי ליישם את מה שעומד מאחורי 165 המילים האלה נדרש שיתוף פעולה בין חמש סוכנויות רגולציה: הבנק הפדרלי, רשות ניירות ערך, נציבות המסחר בחוזים עתידיים וסחורות, התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות ומשרד חשב האוצר (OCC). הקבוצה הזאת הפיקה מסמך מקדים באורך של 891 עמודים, שהוביל לחוק שסעיפיו נפרשים על פני 71 עמודים.

מטרתו של חוק וולקר היא למנוע מבנקים אמריקאיים (וסניפים שלהם ברחבי העולם) המקבלים תמיכה מממשלת ארה"ב לעסוק בפעילות ספקולטיבית ולשקוע בסבך של ניגודי עניינים. במציאות, הבחנה בין פעילויות ספקולטיביות לפעילות פיננסית חיובית יותר היא משימה קשה. "בלתי־אפשרי לבנקים לדעת אם הם עומדים בכלל וולקר, מכיוון שיש כל־כך הרבה פרשנויות פתוחות בנוגע אליו", אומר עו"ד גבריאל רוזנברג ממשרד דיויס פולק אנד וורדוול.

פטורים מכלל וולקר נכתבו עבור עשיית שוק, הפחתת סיכונים, חיתום, ו(הפתעה) — אג"ח של ממשלת ארה"ב. עם זאת, העמידה בתנאי כלל וולקר אילצה את הבנקים לסגור או למכור חטיבות שלמות. גולדמן סאקס חיסל שתי פעילויות של מסחר בכספו שלו בלי הרבה רעש, וג'יי.פי.מורגן צ'ייס פעל באופן דומה.

כדי לוודא שכל עסקה שהם עושים עומדת בתנאי וולקר, הבנקים יצרו מערכות המתוכננות להבטיח זאת — אבל זה לא פשוט. בכל פעם שבנק קונה או מוכר נייירות ערך הוא לוקח חלק במסחר בכספו שלו. זה נכון, למשל, כשבנק מגדיל את אחזקותיו במט"ח, כדי להיערך לביקושים. בכמה בנקים זרים הבינו שאין להם הכוח הפוליטי לנווט בסביבה רגולטורית כה סבוכה, ולכן צימצמו את פעילותם בארה"ב, לשמחת המתחרים האמריקאים.

האם כלל וולקר מצדיק את המחיר? אף שסעיפים רבים בחוק דוד־פרנק דורשים ניתוח עלות־תועלת, בכלל וולקר אין צורך בכך. התועלות, מסיקים במשרד חשב האוצר, בלתי ניתנות לכימות ברובן — הן כוללות פיקוח טוב יותר, ניהול סיכונים משופר, יותר בטיחות, פחות ניגודי עניינים ותקווה כי יימנע משבר.

עלויות העמידה בכללים מפורשות יותר. לפי חשב האוצר, הבנקים שעוסקים ב"עשיית שוק" (הגדולים ביותר) הוציאו יותר מ–400 מיליון דולר ב–2014, כשבשנים הבאות הסכומים יפחתו בהדרגה. עלויות הפיקוח של ה–OCC יתפחו ב–10 מיליון דולר בשנה.

אחת התוצאות תהיה שמלאי ניירות הערך שבידי הבנקים יקטן. הירידה במלאי האג"ח הקונצרניות שמחזיקים סוחרים כבר מעוררת חשש בקרב משקיעים. הירידה הזאת אמנם מקטינה את הסיכון שבנקים יספגו הפסדים גדולים בעת משבר, אבל מפחיתה גם את הנזילות בשוק האג"ח — מה שמייקר את עלות ההון עבור כמה מהחברות ויקשה על אחרות לגייס כסף.

התוצאה הסבירה ביותר עשויה להיות שהמסחר יעבור לחברות לא מפוקחות במגזר בנקאות הצללים. במקום לחסל את הסיכונים הפיננסיים, פשוט ידחקו אותם לפינות אפלות יותר — שם יהיה הרבה יותר קשה לזהות אותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#