השבוע הגורלי: האם גרמניה תזרוק את יוון מחוץ לאירופה? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השבוע הגורלי: האם גרמניה תזרוק את יוון מחוץ לאירופה?

הצרפתים והאיטלקים דוחפים לקבל את התוכנית שהגיש ראש הממשלה היווני ציפראס לאחר משאל העם - בעוד גרמניה והולנד מקשיחות עמדות ■ עשרה דברים שצריך לדעת על המשבר היווני

5תגובות

"יום ראשון יהיה היום הגורלי ליוון, ואולי לעתיד גוש היורו כולו", כתבו בסוף השבוע כמה כלי תקשורת כלכליים. ייתכן שמדובר בהגזמה, כי סביב המשבר ביוון כבר הוכרזו ימים גורליים רבים בחמש השנים האחרונות — ובכל זאת הימים חלפו והמגעים נמשכו. ועדיין, השבוע אמורה להתבהר התמונה בשאלה המרכזית: האם הצדדים יאמצו חבילת חילוץ וסיוע חדשה, או שיחל תהליך ממושך של יציאת יוון מגוש היורו?

כדי להבין את התמונה ואת האירוע הפוליטי המרכזי של אירופה בעשור האחרון, הנה עשרה דברים שצריך לדעת על המשבר היווני — ואיך הוא יתפתח מכאן והלאה.

1. יוון רימתה את אירופה — ואירופה שמחה לשתף פעולה

אי־אף־פי

איך יוון הגיעה למציאות של קריסה כלכלית, חוב של 180% מהתוצר, אבטלה של עשרות אחוזים וסגירה של כל הבנקים? על השאלה הזו יש תשובות רבות, והן קשורות למי יושב באיזה כסא.

כיום כבר ברור שיוון רימתה את אירופה באמצעות דיווחים מאקרו־כלכליים שקריים במטרה להיכנס לגוש היורו — אבל לאחר מכן אירופה, ובעיקר הבנקים הגרמניים והצרפתיים, שמחו להעמיד ליוון אשראים עצומים ולבנות לה תשתיות שמהן נהנו כולם. היוונים כמובן, אבל גם הגרמנים ואזרחי אירופה האחרים, שמכרו להם מוצרים, ובכך חיזקו את התעשייה והתעסוקה במדינותיהם. זה היה סידור טוב רק לתקופה: ממשלת יוון לא יצרה מספיק הכנסות כדי לשרת את החוב, ובתחילת העשור התברר שאין לה את האמצעים להחזיר אותו.

2. כלכלת יוון רקובה: הגיאות היטיבה רק עם קבוצות אינטרסים

שורה ארוכה של קבוצות אינטרסים נהנות ביוון מפריווילגיות שאין לאחרים. למשל, ענפים ומקצועות רבים פועלים כמו "גילדות", שנהנות מתנאי מיסוי ופעולה שאינם מקובלים בעולם המערבי. למעשה, אחת הסיבות לאבטלה העצומה בקרב צעירים ביוון היא שקבוצות האינטרסים המבוססות לא מאפשרות להם להיכנס לשוק העבודה. כמו כן, הצבא נהנה מפריווילגיות מפליגות, וקיימים מקצועות ותעשיות שבהם בכלל לא משלמים מסים — עיתונות וטייקונים מסויימים, למשל. בנוסף, הבנקים היוונים נוהגים לממן מפלגות.

הרשויות האירופאיות דורשות מיוון, בצדק רב, רפורמות עמוקות וביטול של פריווילגיות אלה, והן מתוסכלות מהעובדה שיוון לא הניחה עד היום על השולחן את הצעות החוק לטיפול בעיוותים. מול קבוצות האינטרסים — הצבא, טייקונים, בנקים, ועדי עובדים מסוימים, בעלי מקצועות מאוגדים, גופי ציבור וחברות ממשלתיות — שמצבם היה מצוין, ואפילו עכשיו הוא עדיין טוב, כל שאר האוכלוסייה סובלת ממיתון נוראי. אם התיאור הזה מזכיר למישהו גירסה עדינה הרבה יותר של מה שקורה בישראל, ומה שעשוי לקרות בישראל בעתיד — הוא לא טועה.

3.הבנקים האירופיים חולצו מהמשבר, לא הציבור היווני

בחמש השנים האחרונות זכתה יוון לשתי חבילות חילוץ של עשרות רבות של מיליארדי יורו משלושה גופים, שיחד זכו לכינוי טרויקה: ממשלות אירופה, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע. הכסף ניתן כהלוואות לממשלה, אבל בשתי הפעמים אירופה סירבה לחלוטין למחול ליוון ולו על יורו אחד מהחוב.

זה לא מקרי. כשהחל המשבר ביוון התברר שבנקים אירופאים, בעיקר מצרפת ומגרמניה, עמוסים בעשרות מיליארדי יורו של חוב יווני — כך שאירוע אי־פירעון יגרור אחריו הפסדים עצומים ואף קריסה של הבנקים הללו, ואולי של מערכת הבנקאות האירופית כולה.

יוון החזירה חלק מהחובות לבנקים באמצעות חבילת הסיוע, ואילו חובות אחרים (כלומר: אגרות חוב של יוון) נרכשו מהבנקים הגרמנים והצרפתים על ידי הבנק המרכזי האירופי. רוב כספי החילוץ הופנו לערוצים אלו, ומבחינת אירופה הסכנה ממשבר בנקאי כלל־אירופי חלף (ראו גרף).

הציניים שבין הפרשנים טוענים כי עכשיו, לאחר שחילצו את הבנקים שלהם, הקשיחו האירופים את עמדתם. רבים מהם מסכימים כיום שכישלון תוכניות החילוץ אינו אשמתה של יוון, שדווקא ניסתה לעמוד לפחות בחלק מהתנאים שנכפו עליה, ככל שמגבלות הפוליטיקה היוונית איפשרו זאת — אלא כי אף אחד לא הסביר לציבור האירופי שהחילוץ הוא בעצם עבור הבנקים של גרמניה וצרפת.

4. הכל פוליטי, אבל מי מייצג את מי?

למביט מהצד, נראה כי המשבר הוא בין יוון לאירופה, ובין שלטונות יוון לבין שלטונות אירופה. אבל זה לא כל כך פשוט. עד לפני חמישה חודשים, השלטון היווני היה חלש, והשתנה בתכיפות גבוהה.

האירופים ניסו לנצל זאת, וכשמפלגה שלא נוחה להם הגיעה לשלטון, הם לא ניסו לעצור את החלפתה, ולעתים אפילו ייחלו לה — כך גם מאז שמפלגת סיריזה, ה"שמאלנית ההזויה", זכתה בבחירות.

אלא שלאחר הבחירות, ובעיקר לאחר משאל העם של שבוע שעבר, ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס הצעיר הוא המנהיג החזק והלגיטימי שהיה למדינה זה שנים ארוכות. העם מאחוריו. הוא ייכנס להיסטוריה — או כאיש שהציל את יוון ושמר אותה בתוך היורו, או כזה שהוציא אותה מאירופה על כל השלכות הדבר.

אבל השאלה היותר מורכבת היא מי בדיוק מייצג את הגוף שנקרא "אירופה"? הצרפתים והאיטלקים דוחפים לקבל את התוכנית של ציפראס, בעוד גרמניה והולנד מקשיחות עמדות. באמצע ישנם טכנוקרטים — פקידים בכירים שלא נבחרו על ידי הציבור — שלכל אחד מהם אינטרס מעט שונה. לכולם ברור שגרמניה של אנגלה מרקל היא הגוף העשיר באירופה, אבל במעשיה היא עלולה לפרק את הגוש כולו. יש כבר כלכלנים, למשל לואיג'י זינגלס האמריקאי־איטלקי, שחוששים כי איטליה עלולה להיות הבאה בתור שתידרש לבצע קיצוצים ורפורמות כדי להישאר בגוש היורו.

5. וארופאקיס לא שותק. האם הוא צודק בדבריו?

אם משהו חשב ששר האוצר היוצא ה–cool של יוון — האיש שהגיע לדיונים באופנוע, הניף אצבע משולשת לעיתונאים ונאם לבוש בטי־שירט אפור — יחזור לאלמוניותו, הוא ככל הנראה טעה. ממקומו החדש כפרשן מהצד, יאניס וארופאקיס כתב בסוף השבוע ב"גארדיאן" הבריטי שהמטרה האמיתית של ממשלת גרמניה היא להעביר מסר — ודווקא לצרפת.

"לאחר חודשים של משא ומתן, אני משוכנע ששר האוצר של גרמניה רוצה לדחוף את יוון מחוץ למטבע היורו כדי להכניס את פחד אלוהים לצרפתים, על מנת שאלה יקבלו את המודל הגרמני של גוש אירופאי ממושמע", כתב וארופאקיס. וגם: "שר האוצר הגרמני משוכנע כי במצב שנוצר הוא צריך את יציאת יוון כדי לנקות את האוויר, בדרך זו או אחרת. לפתע, חוב ציבורי יווני שלא ניתן לשרת, שבלעדיו החשש מיציאת יוון מתפוגג, קיבל שימושיות חדשה". מוגזם? עוד ביטוי של הכלכלן ה"משוגע"? לא בטוח: רוב המומחים משוכנעים שהדבר האחד שבאמת מעסיק את גרמניה הוא לא יוון, אלא כיצד התקדים היווני ישפיע על מדינות אחרות שקיבלו על עצמן את תפריט הצנע הגרמני — כמו פורטוגל, איטליה, ספרד ובסופו של דבר גם צרפת.

6. פיקטי נכנס לזירה, והוא מערער על מוסריותה של גרמניה

הכלכלן תומא פיקטי שם לרגע בצד את הדיון על האי־שוויון, שבו הוא מתמקד בדרך כלל, וטען במכתב פתוח לרשויות אירופה (שחיבר יחד עם עוד ארבעה כלכלנים) כי לגרמניה אין בסיס מוסרי לתפריט המר שהיא מציעה ליוון. פיקטי מבקש להזכיר כי לאחר מלחמת העולם השנייה, ב–1953, הקהילה הבינלאומית מחלה לגרמניה על חלק גדול מחובותיה — וכך איפשרה לה להתחיל את הבנייה מחדש של כלכלתה, שנהפכה ל"נס הכלכלי" שבו הגרמנים כה גאים.

"זה היה הדבר הנכון לעשות", אמר פיקטי, אבל מדוע לא עושים את אותו הדבר כיום ביוון?" האם ראוי לדרוש מהצעירים ביוון להיות אחראים על טעויות העבר, כשלא דרשו זאת מהגרמנים?" על פי פיקטי, הפתרון הוא דווקא להשקיע ביוון — השקעה שצריכה להתבצע דרך הפרלמנט האירופי, שבו לגרמניה אין רוב. "אומרים ליוונים להתחיל לגבות מסים מהעשירים שלהם, וזה כמובן רצוי. אבל יש בכך צביעות — כי אותם עשירים מחזיקים את כספם בבנקים בגרמניה וצרפת, ואותם בנקים מסרבים להעביר מידע לרשויות המס ביוון".

לא כולם מסכימים, כמובן: ב"פייננשל טיימס" כתבו כי המקרים והתנאים של שני המקרים כה שונים, שלא ניתן להסיק מאחד על השני.

7. למה מריו דראגי צריך להיזהר

את המשא ומתן על עתידה מנהלת יוון מול הטרויקה. את הבנק המרכזי האירופי, שרכש לא מעט אג"חים של גרמניה כחלק ממבצע חילוץ הבנקים הצפון אירופים, מנהל הכלכלן מריו דראגי — ולעמדתו יכולה להיות השפעה מכרעת על מה שיקרה בסופו של דבר ליוון.

אלא שזו לא הפעם הראשונה שדראגי עוסק בחוב יווני: בגלגול הקודם, דראגי עמד בראש הזרוע הבינלאומית של בנק ההשקעות גולדמן זקס — אותו בנק שארז חובות יווניים במיליארדי יורו, ואיפשר ליוון להציג חשבונאות לאומית שהכניסה אותה לגוש האירופי. הנתון המשעשע הזה הוא לא הבעיה העיקרית. מה שמטריד פה הוא עד כמה סביר שפקיד — שלא עמד לבחירה ולמבחן ציבורי — יהיה בסופו של דבר אחראי על עתידה הפוליטי של יבשת שלמה.

8. האם ציפראס עשה תפנית של 180 מעלות תוך שבוע?

על פי רוב הפרשנים, התוכנית החדשה שהגיש ציפראס לאירופים בסוף השבוע דומה לזו שעמדה על השולחן ערב משאל העם היווני, שבו יותר מ–60% מהאזרחים ענו "לא" מהדהד. התוכנית כוללת בקשת סיוע פיננסי בסך 74 מיליארד יורו מצד אחד, וקבלה של גזירות כלכלית כמו העלאת מסים וקיצוצי תקציב מצד שני — דברים שיפגעו בסיכוי הצמיחה של יוון. ציפראס אפילו קיבל בסוף השבוע את אישור הפרלמנט היווני לתוכנית, ברוב מרשים של 251 מתוך 300, בעוד שדווקא תריסר נציגים ממפלגתו שלו סירבו לתמוך ב"מתווה". באופן צפוי לחלוטין, גורמים מגרמניה הודיעו שהם מתנגדים לתוכנית, ושאין בה מספיק מחויבות לרפורמות מצד יוון, אך לכולם ברור כי היא לכל הפחות בסיס למשא ומתן.

9. האם גרמניה יכולה לעמוד לבד מול
כל השאר?

קשה לראות את שר האוצר הגרמני שויבלה ואת הקנצלרית מרקל מסרבים להיכנס למשא ומתן על בסיס התוכנית החדשה. איטליה, צרפת, אוסטריה, ואפילו נשיא ארה"ב ברק אובמה — כולם חושבים שהיא בסיס להסדר, ושניתן למצוא נוסחה שתציל את המצב. לכולם ברור גם שנדרש איזשהו טיפול בחובות העבר של יוון לאירופה (340 מיליארד יורו, אם מסכמים את החובות לממשלות אחרות ואת החובות לבנק המרכזי), אם בדרך של "תספורת" ואם בדרך של הארכת זמני פירעון והתאמת שיעורי ריבית. גרמניה, עם הדאגה מפני אירועים דומים במדינות אחרות, תנסה להראות שהיא לא זונחת את דרישתה למשמעת ואחריות תקציבית מכל מדינות אירופה.

10 אז בסוף 
 יהיה הסכם?

השווקים הפיננסיים הגיבו בחיוב להתפתחויות בסוף השבוע, שכללו את הגשת המתווה היווני על ידי ציפראס והאישור שהוא קיבל עבורו מהפרלמנט היווני. היורו, למשל, התחזק. אבל מוקדם עדיין לשמוח: בבורסת ההימורים עדיין מעניקים סיכוי של 50% ליציאה של יוון מגוש היורו, הבנקים במדינה עדיין סגורים, והסיכון עדיין ברמה שבה כולם מגדירים אותו "הגבוה אי־פעם".

הכל פוליטיקה והכל משא ומתן, ובסוף השבוע יוון "מיצמצה ראשונה". הישארות באירופה, סיוע ופריסת חובות הם המתכון הרצוי ליוון. השאלה היא האם מרקל ושויבלה יסתפקו בכך, או שווארופאקיס צודק — והתוכנית האמיתית שלהם היא להעיף את יוון כדי לזהיר את כל שאר המדינות באירופה מפני מה שיקרה אם לא 
יטפלו בחובותיהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#