פול קרוגמן // הרגע המביש של אירופה - ואיך עוצרים את הדימום היווני? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פול קרוגמן // הרגע המביש של אירופה - ואיך עוצרים את הדימום היווני?

זוכה פרס נובל לכלכלה מסביר במאמר מיוחד מדוע הצבעת "כן" במשאל העם ביוון היתה מובילה את המדינה לשנים נוספות של סבל

24תגובות

אירופה ניצלה אתמול. בניגוד לרוב התחזיות, המצביעים היוונים תמכו בחום בדחיית דרישות הנושים של ממשלתם. וגם התומכים הנלהבים ביותר של גוש היורו צריכים לנשום לרווחה.

כמובן שהנושים לא רואים זאת כך. מהצד שלהם, כפי שחוזרים עליו פעמים רבות בעיתונות הכלכלית, הכישלון שלהם לרדות ביוון עד שתסכים עמם הוא ניצחון של חוסר רציונליות וחוסר אחריות המנוגד לעצה הטכנוקרטית הבטוחה.

אבל קמפיין הבריונות הזה – הניסיון להבהיל את היוונים על ידי עצירת המימון לבנקים ואיום בכאוס כולל, כשנראה שהמטרה הברורה היא להעניש את ממשלת השמאל ולהדיח אותה – הוא רגע מביש באירופה שטוענת כי היא מאמינה בעקרונות דמוקרטיים. אם הקמפיין הזה היה מצליח, היה זה תקדים מזעזע – גם אם הנושים נשמעים הגיוניים.

חגיגות ביוון

אבל הם לא הגיוניים. האמת היא שהטכנוקרטים מטעם עצמם באירופה הם כמו הרופאים מימי הביניים שהתעקשו להקיז את דמם של המטופלים שלהם – וכשהטיפול שהם העניקו החמיר את מחלתו של המטופל, הם טענו שצריך להקיז את דמו אף יותר. הצבעת "כן" במשאל העם היתה מובילה את המדינה לשנים נוספות של סבל ושל מדיניות שלא עבדה למעשה, ובחשבון פשוט גם לא יכולה לעבוד: הצנע מכווץ ככל הנראה את הכלכלה בקצב מהיר יותר ממה שהוא מצמצם את החוב, וכל הסבל שנוצר לא משרת שום מטרה. הניצחון המוחץ של ה"לא" מציע לפחות הזדמנות להימלט מהמלכודת הזאת.

אבל איך אפשר לנהל הימלטות כזאת? האם יש ליוון אפשרות כלשהי להישאר ביורו? והאם בכלל כדאי לה להישאר ביורו?

השאלה המיידית שיש לענות עליה קשורה בבנקים היווניים. לפני משאל העם, הבנק המרכזי של אירופה (ECB) הפסיק להזרים להם מימון נוסף, מה שתרם לפניקה והכריח את הממשלה להכריז על חופשה בבנקים ועל הגבלות הון. הבנק המרכזי מתמודד עכשיו עם אפשרויות בחירה מוזרות: אם הוא ימשיך להזרים כספים הוא יודה שההפסקה לפני המשאל היתה פוליטית, אבל אם הוא לא ימשיך להזרים – הוא יכריח למעשה את יוון לבחור במטבע חדש.

אם הכסף לא יתחיל לזרום מפרנקפורט (שם נמצא המטה של ECB), ליוון לא תהיה שום ברירה אלא לשלם משכורות ופנסיות בשטרי חוב (IOU), שיהפכו דה פקטו למטבע מקביל – שבקרוב עשוי להפוך לדרכמה החדשה.

אי–פי

אבל נניח שהבנק ימשיך להזרים כסף ומשבר הבנקים יירגע, עדיין תישאר שאלת הצמיחה הכלכלית.

במשא ומתן הכושל שהוביל למשאל העם, הנקודה המרכזית היתה ארגון מחדש של החוב היווני והפחתה שלו כדי להקטין את הסכנה המרחפת מעל הכלכלה. הטרויקה – המוסדות המייצגים את האינטרסים של הנושים – סירבו לכך, למרות שידוע שחברה אחת בטרויקה, קרן המטבע הבינלאומית, הגיעה למסקנה עצמאית  כי אי אפשר לשלם את החוב של יוון. אבל האם הם יגיעו עכשיו למסקנה שהניסיון להפיל את ממשלת השמאל נכשל?

אין לי מושג – אבל עכשיו אפשר לטעון בקול כי יציאה של יוון מגוש היורו היא האפשרות הטובה ביותר מבין כמה אפשרויות רעות.

דמיינו לרגע מה היה קורה אילו יוון לא היתה נכנסת לעולם לגוש היורו, אלא רק היתה מצמידה את ערך הדרכמה לזה של היורו. מה היו אומרים האנליסטים שהיא צריכה לעשות עכשיו? התשובה הגורפת היתה שהם צריכים לפחת את המטבע – תנו לערך הדרכמה לצנוח, גם כדי לעודד את היצוא וגם כדי לצאת ממעגל הדפלציה.

כמובן, ליוון אין יותר מטבע משלה, ואנליסטים רבים טענו שאימוץ היורו היה צעד שלא ניתן להפוך – אחרי הכל, כל רמז ליציאה מגוש היורו היה גורם למשיכת פיקדונות הרסנית ולמשבר כלכלי. אבל בנקודה הזאת, המשבר הכלכלי כבר קרה, ואת המחיר הכבד ביותר של יציאה מגוש היורו כבר שילמו. אם כן, למה לא ללכת על היתרונות של צעד כזה?

האם יציאה של יוון מגוש היורו תעבוד כמו הפיחות המוצלח של איסלנד ב-2008-2009 או כמו הפסקת מדיניות הצמדת הדולר לפסו של ארגנטינה ב-2001-2002? ייתכן שלא – אבל תחשבו על האלטרנטיבות. אם יוון לא תקבל הקלה משמעותית בחוב, ויכול להיות שאפילו אז, עזיבת גוש היורו מציעה את נתיב ההימלטות היחיד שמתקבל על הדעת מן הסיוט הכלכלי הבלתי נגמר של יוון.

אבל הבה נהיה ברורים: אם יוון תעזוב בסופו של דבר את גוש היורו, זה לא אומר שהיוונים הם אירופאים רעים. בעיות החוב של יוון שיקפו קבלת הלוואות חסרת אחריות, אבל גם מתן הלוואות חסר אחריות, ובכל מקרה היוונים שילמו על חטאי הממשלות שלהם פעמים רבות. אם הם לא יכולים להישאר במטבע האירופי המשותף, זה משום שהוא לא מעניק שום מרווח נשימה למדינות במצוקה. הדבר החשוב ביותר הוא לעשות כל מה שצריך כדי להפסיק את הדימום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#