דו"ח של הפרלמנט היווני: "החוב אינו חוקי - ומפר זכויות אדם בסיסיות" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דו"ח של הפרלמנט היווני: "החוב אינו חוקי - ומפר זכויות אדם בסיסיות"

ועדה שהקימה יו"ר הפרלמנט פירסמה לפני כשבועיים דו"ח שמסביר כיצד תפח החוב היווני לממדים עצומים ■ האשמים: 
מדינות אירופה שרצו לשלוט ביוון באמצעות חוב, מעלימי המס במדינה והממשלות הקודמות ביוון - שקידמו אינטרסים פרטיים

3תגובות

אי־אפשר להגיד שאירועי השבוע שעבר ביוון תפסו את האזרחים לא מוכנים. הם מתמודדים כבר שש שנים עם מצב כלכלי קשה, קיצוצים וחוב ציבורי שנראה כאילו הוא רק תופח והולך.

עם ניצחונה של מפלגת סיריזה בבחירות שנערכו בינואר 2015, הבטיח ראש הממשלה, אלכסיס ציפראס, לחשוף איך בדיוק הגיעה יוון למצב הזה. לצורך כך הקימה באפריל יו"ר הפרלמנט ממפלגת סיריזה, זואי קונסטנטופולו, את "ועדת האמת על החוב הציבורי", שפירסמה ב–18 ביוני דו"ח מקיף בן 64 עמודים על הגורמים שהביאו לזינוק כל כך משמעותי בחוב במהלך השנים.

עו"ד גילה ליבר־גולן, שותפה במשרד עורכי הדין בלטר, גוט, אלוני ושות' וראש לשכת מסחר ישראל־יוון, אומרת כי לפני פרסום הדו"ח הסברה הרווחת היתה שהגורמים לצמיחה בחוב היו השחיתות הציבורית, שהובילה גם לכליאתם של כמה שרים לשעבר בגין נטילת שוחד של מיליוני יורו.

אי־אף־פי

ואולם, "דבר מהותי יותר הוא הרצון של האירופאים להכניס את יוון לגוש היורו (ב–2001), אף שלא עמדה בתנאי הסף. במשך השנים האלה ניתנו הלוואות גדולות מאוד ליוון, כאשר בעצם בפועל ליוון אין יכולת החזר", טוענת ליבר־גולן, שמקשרת בין ישראל ליוון כבר יותר מעשור.

הדו"ח תוקף בחריפות את הטרויקה (שלושת הנושים הבינלאומיים המרכזיים של יוון: קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי של אירופה והנציבות האירופית), ונטען בו כי "כל הראיות במחקר שערכה הוועדה ומוצגות בדו"ח מראות שלא רק שליוון אין יכולת לשלם את החוב, אלא שהיא לא צריכה להחזיר אותו בעיקר בגלל שהוא — בשל סידורי הטרויקה — מפר באופן ישיר זכויות אדם בסיסיות של אזרחי יוון. לכן, הגענו למסקנה שיוון לא צריכה לשלם את החוב הזה בגלל שהוא לא חוקי, לא לגיטימי ומוקצה מחמת מיאוס".

בדו"ח מאשימים גם כי ממשלות העבר ביוון קשרו קשר עם כמה ממדינות אירופה, ומנעו הפחתה ברמת החוב של המדינה "כדי להגן על המוסדות הפיננסיים (של אירופה). התקשורת התאגידית הסתירה את האמת מהציבור, והציגה מצג שווא שלפיו החילוץ טוב ליוון, ונרטיב שמסתיר מהאוכלוסייה את העוולות שעשו".

דוגמה לטענות הפרלמנטריות על העוולות שהובילו לצמיחה בחוב היווני, מביאה ליבר־גולן באמצעות המשחקים האולימפיים שנערכו במדינה ב–2004. ספקות רבים הוטלו ביכולת של יוון לארח את המשחקים, ולפני פתיחתם פורסמו דיווחים כי התשתיות רעועות והאצטדיון עדיין לא מוכן, אך בסופו של דבר הצליחה יוון להרים משחקים אולימפיים ללא הרבה תקלות.

"מיד אחרי סיום האולימפיאדה התברר שהכספים (שהתקבלו מהוועד האולימפי ומגופים בינלאומיים נוספים; י"פ) לא הועברו למקומות הנכונים, ולא ברור לאן עברו כל הכספים. כבר אז נרשמה ירידה דרמטית בכלכלת יוון. כשהתגלה ה'ברוך', מישהו פשוט הרים את המכסה הזה מעל הבור התקציבי. היתה מן הסכמה בשתיקה על המצב, עד שזה הגיע לרגע הפיצוץ". לדבריה, בור החובות אינו באשמת האולימפיאדה, אך היא היתה סוג של קו פרשת מים: "להאשים את האולימפיאדה זה לא נכון, אבל יכול להיות שאחריה התגלו הבקיעים הראשונים".

הוצאות מוגזמות 
על ביטחון

גורם נוסף שעשוי להסביר, לפי ליבר־גולן, את הצמיחה של החוב היווני, קשור במערכת המסים במדינה. "תשלומי מס זה משהו שלא מוכר ליוונים. הם מעלימי מס ענקיים. הם תמיד מסתובבים עם כסף מזומן, מעטים מסתובבים עם כרטיסי אשראי". עם זאת, היא מוסיפה כי דווקא מאז האולימפיאדה חל שיפור ניכר במצב.

הדו"ח סוקר בתשעה פרקים את הזינוק בחוב הציבורי של יוון מאז שנות ה–80 ועד היום. בפרק הראשון נטען כי אין כל בסיס להאשמות שהחוב הציבורי ביוון הגיע לממדים כאלה בגלל הוצאה ציבורית מופרזת. "למעשה, ההוצאה הציבורית נשארה נמוכה ביחס להוצאה הציבורית במדינות אחרות בגוש היורו, והחוב צמח בגלל תשלומי ריבית גבוהים לנושים, הוצאות מוגזמות על תקציב הביטחון, אובדן הכנסות ממסים בשל הוצאת הון לא חוקית מהמדינה, היוון מחדש של הבנקים הפרטיים וחוסר איזון בינלאומי שנוצר באמצעות פגמים באיחוד המוניטרי (יצירת גוש היורו; י"פ)".

לפי הדו"ח, אימוץ היורו גרם לעלייה חדה בחוב הפרטי ביוון, שלו היו חשופים כמה בנקים פרטיים באירופה וגם ביוון עצמה. משבר הבנקים, נטען בדו"ח, יצר את משבר החוב של ממשלת יוון. עוד נטען בדו"ח כי גם הזרמות הכספים ליוון מאז 2010 הועברו בעיקר למוסדות הפיננסיים במדינה — ולא לציבור היווני, אך הציבור היווני הוא שנושא בעול התשלומים באמצעות קיצוצים שנכפו על הממשלה על ידי הנושים הבינלאומיים.

לפי ליבר־גולן, חזרה לדרכמה אינה פתרון אופטימלי עבור יוון מאחר שההליך כרוך בבעיות רבות, וגם כי לא ניתן לסלק את יוון מגוש היורו בקלות רבה כל כך. "מה זה אומר לחזור לדרכמה?", היא שואלת. "צריך לקבוע שיש מטבע חדש, להדפיס אותו, למצוא את מנגנון השילוב שלו מול היורו. כשיוון נכנסה ליורו, הכסף הודפס על ידי אירופה והועבר להם. אני כעוסה על הניתוחים שלפיהם מחר יוון חוזרת לדרכמה.

"אני די מסכימה עם הדו"ח, שמתייחס לעובדה שיש שם אנשים שלא יוכלו לחיות. באירופה לא לקחו בחשבון פרמטרים של זכויות אדם, חוקיות. ברור שיש כאן כרגע כיפוף ידיים בין הנושים לממשלת יוון".

אבל גם ליבר־גולן אומרת שכרגע אי־אפשר ליישם ברצינות את המסקנות העולות מהדו"ח, שלפיהן אין חובה חוקית להחזיר את החוב. "עכשיו אנחנו במצב של חיים ומוות. צריך להבין שאי־אפשר לרסק אנשים עד עפר.

"גם לגרמניה וגם לאירופאים היה אינטרס להלוות את הכסף. הם רצו את יוון בשליטתם", אומרת ליבר־גולן וטוענת שאי־אפשר להאשים רק את יוון שקיבלה את התשלומים. "כשניתנו ההלוואות האלה, כביכול ברוחב לב, לא נעשתה שם בדיקה על תנאי ההלוואות על ידי מי שאמור להחזיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#