ציפראס אומר "לא" - ומקווה ל"כן" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ציפראס אומר "לא" - ומקווה ל"כן"

אם היוונים יצביעו בעד תוכנית הצנע האירופית, יש סיכוי שציפראס ינשום לרווחה, כי יקבל לגיטימיות להפסיק להלחם נגד גדולים וחזקים ממנו ולהמשיך להישאר בגוש היורו

14תגובות

אלכסיס ציפראס אומר לבני עמו להגיד "לא" להצעת נושיה של יוון לתוכנית צנע נוספת. רוב הסיכויים הם שציפראס מאמין ש"לא" היא התשובה הנכונה. ואולם אם ציפראס הוא פוליטיקאי מתוחכם ולו במידה סבירה, אפשר להניח שהוא מייחל בלבו שהיוונים יצביעו "כן".

אם כך, מדוע מסכן ציפראס את יוון במשבר כלכלי ובנידוי במקרה שתשובה שלילית במשאל העם תגרום לקרע עם גוש היורו, ואולי גם להיפרדות יוון מהמטבע המשותף? מכיוון שכבר לא נותרה לו ברירה אחרת. הוא ומפלגתו נבחרו על מצע שהבטיח לעצור את צעדי הקיצוצים והגזירות הכלכליות ולחתור לקבלת תנאים טובים יותר להחזר החובות של יוון. סיריזה, מפלגת השמאל הרדיקלי, נבחרה לאחר ששרשרת של מפלגות שלטון לא הצליחו לטפל במשבר ולקבל את אמונו של העם — משמאל ומימין כאחד.

ההבטחות של סיריזה היו נמהרות ושאפתניות: לא רק להפסיק את הצנע, אלא לפתוח בשרשרת של רפורמות שיטהרו את יוון מהשחיתות והמקורביזם שאיפיינו אותה. סיריזה היא מפלגה של אאוטסיידרים שמעולם לא ישבו קרוב לסיר הבשר, וככאלה, נהפכו לתקווה האחרונה של עם שנואש מסיכוייו להיחלץ ממשבר כלכלי מצמית ומנוון. הבחירה בהם בשנה שעברה היתה הצבעת ייאוש ואין ברירה. בבחירות לפני שלוש שנים, רוב היוונים חשבו שסיריזה משוגעים.

כעת מבין ציפראס שהוא יצא לקרב נגד גדולים וחזקים ממנו. קנצרלית גרמניה, אנגלה מרקל, היא כיום, בלי שום קשר למשבר, המנהיגה החזקה והעקבית ביותר בעולם המערבי והדמוקרטי (שבו לא נכליל את פוטין, שלא ממש עונה להגדרות של דמוקרטיה, אבל בהחלט מפגין עקביות וכוח ללא מצרים). היא מגובה על ידי אזרחיה, שלהם הצליחה להעניק הגנות וכלכלה משגשגת — בעיקר בזכות מהלכים שעשו קודמיה בתפקיד, ובין היתר בזכות היורו עצמו. עוצמת השפעתה היתה גדולה דיה כדי לסייע להדיח ראשי ממשלות — ביוון ובאיטליה — ולהכתיב מדיניות שכמעט אף ממשלה נבחרת באירופה לא ממש רצתה בה.

אי־אף־פי

ציפראס והקבינט שלו מצטיירים כעת כטירונים פוליטיים, ולא הצליחו להפגין שום תחכום או מנהיגות. ייתכן שלא הוגן לשפוט אותם לחומרה, כי הנסיבות שבהן הם פועלים בלתי־אפשריות: ללא שיתוף פעולה, ואולי גם עם פעולות חבלה מכוונות מצד הנהגת האיחוד, אף מנהיג לא היה מצליח להוציא לפועל תוכניות גרנדיוזיות.

וכך יוצא, שאת כל ערימות הזבל המהביל שרקחו ויצרו קודמיו, ציפראס צריך לנקות עכשיו, מבלי שיהיו לו הכלים לכך. ציפראס יודע, כנראה, שלעולם לא יצליח להזיז את מרקל והנושים מעמדתם העקשנית — ולכן הוא החליט לחזור לאנשים שהעלו אותו לשלטון ולקבל מהם לגיטימציה לכופף את הברך בפני המלך.

אם היוונים יצביעו בעד ההסכם עם אירופה, ציפראס יקבל לגיטימציה להמשיך לעשות מה שעשו קודמיו — עוד קיצוצים, עוד צנע, קצת רפורמות (כי הרבה רפורמות קשה מאוד לעשות על רקע של צנע מחמיר), ועוד מיתון ואבטלה. אף אחד לא יוכל לומר לו שהוא לא עשה את מה שהוא הבטיח, כי העם אישר לו להמשיך בדרך הפרו־אירופית.

אם התרגיל התיאורטי שאנחנו מייחסים לו ייכשל, והיוונים יצביעו נגד, ציפראס ימשיך מאותה נקודה שבה הוא נמצא כעת, ויוכל לפחות להתנחם בכך שפעל כפי שהבטיח. גם במקרה כזה יש תרגילי אקרובטיקה, גמישות והתחמקות שהוא יוכל להפעיל עד למועד שבו יימאס ליוונים ממנו, הממשלה תיפול, ומישהו אחר ייבחר כדי לעשות את העבודה המסריחה של ניהול מדינה תחת קולוניאליזם כלכלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#