"האירופאים עשו הכל לא נכון, וציפראס הגיב ביהירות שגויה מצידו" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

"האירופאים עשו הכל לא נכון, וציפראס הגיב ביהירות שגויה מצידו"

אירופה עשתה שלוש טעיות מרכזיות ביוון: הכניסה אותה לגוש היורו, נתנה לה לצבור חובות והוסיפה עליהם עוד חובות משלה

6תגובות

ב-6 בספטמבר 1946, נאם שר החוץ האמריקאי, ג'יימס ברנס, בשטוטגרט, גרמניה. תנועות קראו להעניש את המדינה על חלקה במלחמת העולם השנייה באמצעות פירוק התעשייה שלה. ברנס התנגד לפגיעה כלכלית במדינה והבטיח כי תינתן לגרמניה הזדמנות הוגנת לבנות את עצמה מחדש. "גרמניה היא חלק מאירופה", הצהיר ברנס, "וההתאוששות באירופה תהיה אטית מאוד אם גרמניה והמשאבים הטבעיים שלה של ברזל ופחם תהפוך לבית מחסה". הנאום נודע אחר כך בשם "נאום התקווה".

לא משנה אם הוא יעיל או לא, שר האוצר היווני, יאניס וארופאקיס, מכיר את ההיסטוריה. בטור שכתב ב-7 ביוני עבור אתר האינטרנט פרוג'קט סינדיקייט, הוא התייחס לברנס. "כיום זו המדינה שלי שנמצאת בנסיבות כאלה וזקוקה לעוד תקווה. לא חסרות התנגדויות מוסריות לסיוע ליוון, והן מתעלמות מאזרחיה שרוצים להביא את הרנסנס של המדינה", הוא כתב. הוא קרא לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, להגיע ליוון ולשאת נאום דומה – "הפסקה מחמש שנים שבהן הוסיפו הלוואות על החוב העצום גם ככה, בתנאי לענישה בדמות צעדי צנע נוספים".

כמובן שמרקל לא תעשה דבר כזה. נראה כאילו היא ורבים מעמיתיה האירופים מוכנים לאפשרות שיוון תתרסק ותעזוב את גוש היורו. מה שהופך את הטור של וארופאקיס לנוגע ללב הוא שבגדול צודק שר האוצר בנוגע לנזק שמביא איתו הצנע. גם לפני הבלאגן הנוכחי, כלכלת המדינה התכווצה ברבע משיאה. יוון זקוקה להפחתת החוב הרבה יותר מקיצוצים תקציביים ומהעלאת מסים. "אני לא יכול לחשוב על שפל כלכלי בעבר שהיה כה מכוון והיה בעל השלכות כה קטסטרופליות", כתב באותו אתר הכלכלן מאוניברסיטת קולומביה, ג'וזף שטיגליץ, ב-29 ביוני.

אבל בשאר חלקי אירופה לא רוצים להקשיב יותר לדברים שיוון רוצה להגיד. בניסיון להראות כי ידו על העליונה במשא ומתן, ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, נשמע מנותק מהמציאות כמו שר התעמולה העיראקי שהבטיח לכתבים המערביים ב-2003 כי כוחותיו של סדאם חוסיין ימחצו את החיילים האמריקאיים. וארופאקיס נחשב לילד הרע של האקדמיה שאוהב להופיע רכוב על האופנוע שלו ולנופף באצבעו השלישית בפני דיפלומטים. הנה דברים נוספים שכתב וארופאקיס, והפעם בטוויטר בציוץ שכתב באפריל: "FDR (פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארה"ב ,שעבר), 1936: 'הם מאוחדים בשנאה כלפי ואני מקבל את השנאה שלהם בברכה'. ציטוט הקרוב ללבי (ולמציאות) בימים האחרונים". הדברים צריכים להיות קשורים ליוון, לא ליאניס.

לא רק לגרמנים נמאס מיוון. מנהיגי ספרד, אירלנד ופורטוגל, שיכלו להיות בני ברית ניוטרליים, מותחים ביקורת חריפה מאוד על יוון. הם טוענים שהמדינות שלהן בלעו את תרופת הצנע וכי גם יוון צריכה לעשות את זה. אם ייעשו עכשיו ויתורים ליוון, מבקרי השלטון מהשמאל יתעודדו במדינות שלהם, כמו מפלגת פודמוס בספרד. אפילו לבולגריה נמאס, למרות שהצטרפה לאיחוד האירופי רק ב-2007 ועדיין מנסה להתאים את כלכלתה כדי שתוכל להיכנס לגוש היורו. "אנחנו הרבה יותר עניים מהיוונים, אבל ערכנו רפורמות", אמר נשיא בולגריה, רוזן פלבנלייב, ל"ניו יורק טיימס".

התוצאה היא שהאירועים מתגלגלים בערך כפי שחזה שר האוצר הערמומי של גרמניה, וולפגנג שויבלה: האסון שפוקד את יוון מפחיד כל כך מדינות אחרות באירופה שהן הולכות בדרך הישר. לפי דברים שכתב שר האוצר לשעבר של ארה"ב, טימותי גייתנר, בספר שחיבר, שויבלה אמר לו ב-2012, לפי מילותיו של גייתנר, כי יש אנשים שסוברים ש"אם ניתן ליוון לבעור, יהיה קל יותר לבנות אירופה חזקה יותר עם חומות הגנה אמינות יותר".

המחלוקת בין יוון למדינות אירופה לא היתה כה חריפה ב-2011 כשראש ממשלת יוון דאז, ג'ורג' פפנדראו, הכריז על משאל עם בנוגע לתוכניות המנע שדרשו הנושים הבינלאומיים. מנהיגים אחרים באירופה לחצו עליו לשנות את ההצבעה במשאל העם ל"כן או לא" על החברות בגוש היורו, כשהם בטוחים שיהיה ניצחון גורף לתמיכה בהישארות בגוש היורו. אבל פפנדראו בחר לבטל את משאל העם והאופוזיציה קראה לערוך בחירות באופן מיידי, וראש הממשלה הסכים להתפטר. הפעם רוב אירופה אדישה בנוגע למשאל העם שייערך ב-5 ביולי. חלק מכך נובע מהעובדה שהאיחוד האירופי הקים מנגנונים שיגנו על היבשת וחלק מכך נובע מכך שאם יוון תצא מגוש היורו, הגירושים יהיו כל כך מכוערים – שאף מדינה לא תתפתה ללכת בנתיב דומה. הפעם זה נראה שאם "ישלימו אם העקשנות היוונית על ביצוע הרפורמות הסיכון הקיומי לגוש היורו יהיה גדול יותר מאשר החשש שהמשבר ידלוף אם יוון תצא מהגוש", כתב אסוור פראסד, פרופסור למדיניות סחר מאוניברסיטת קורנל. "העלות של כישלון המשא ומתן ייפול כנראה על יוון לבדה".

יכול להיות שאירופה לא תצטרך אפילו לסלק את יוון מגוש היורו כדי להיפטר ממנה. הבנק המרכזי של אירופה (ECB) לא יגדיל את תשלומי החירום לבנקים במדינה ובקרוב היא עשויה לאבד את הגישה שלה לאפיקי הלוואה נוספים. "אפשר להשאיר את יוון במצב כזה של המתנה עד שכל העניין של יציאה שלה מגוש היורו יהפוך לחסר חשיבות", אומר יו פיל, לשעבר בכיר ב-ECB וכיום משמש ככלכלן הראשי לענייני אירופה בגולדמן סאקס.

אם גוש היורו יאבד את החברה הכי פחות אמינה בו, 18 המדינות האחרות בגוש יוכלו לבנות אמון זו עם זו ליצור קשרים הדוקים יותר. ייתכן שהמדינות גם יחליטו בעתיד על איחוד פיסקלי – שיכלול מערכת מיסוי והוצאות אחידה – מה שיהפוך את גוש היורו לישות כמו ארה"ב. זה יתקן את הפגם הגדול ביותר בניסוי היורו. מכיוון שהן חולקות מטבע – מדינות במיתון לא יכולות לווסת את המטבע לפיחות. כמובן שבארה"ב, אזורים שסובלים מקשיים כלכליים זוכים להקלות מיידיות בגלל שתשלומי המס יורדים בעוד שההטבות הפדרליות כמו תלושי מזון עולים. הגורמים המייצבים הדומים באיחוד האירופי מצומצמים בהרבה: התקציב הכולל של האיחוד האירופי הוא רק 1% מהתמ"ג של היבשת.

אבל ייתכן גם שגוש היורו יבחר ללכת בכיוון אחר, הרחק מאיחוד. הפערים התרבותיים, ההיסטוריים והשפתיים בין יוון לגרמניה יישארו עמוקים לעומת הפערים בין תושבי טקסס לתושבי פלורידה, למשל. סקר שנערך בנובמבר האחרון בקרב אזרחי האיחוד האירופי מצא כי 52% אמרו כי יש להם קשר חזק לערים, לעיירות או לכפרים שלהם, ו-54% הרגישו קשר חזק למדינה שלהם. רק 9% אמרו כי הם מרגישים קשר חזק לאיחוד האירופי. תוכניות החילוץ שהגיעו בעקבות המשבר הכלכלי לא שיפרו את המצב, והם הזינו את הסטריאוטיפים הישנים כשהמדינות הנושות הן בדרך כלל מדינות הצפון מול המדינות שקיבלו סיוע שהיו בדרך כלל מדינות הדרום (לא רק יוון). חבר הפרלמנט האירופי מפינלנד, יוסי האלה-אהו, אמר ב-2011 כי יוון זקוקה לשלטון של חונטה צבאית "כדי לשלוט בשובתים ובמוחים... בעזרת טנקים".

במבט לאחור, אפשר להגיד שהטעות הראשונה של אירופה היא שיוון נכנסה לגוש היורו ב-2001. הגרמנים טענו, ובצדק, כי היוונים יגדילו את שוק היצוא שלהם. אבל הם טעו כשחשבו שיוון תנסה לתקן את הכלכלה המקרטעת שלה. השחיתות והביורוקרטיה הלא יעילה נמשכו. הטעות השנייה היתה כשנתנו ליוון ללוות יותר מדי; משקיעים אופטימיים קיבלו תשואות על אג"ח יווניות שהיו נמוכות כמעט כמו התשואות על אג"ח גרמניות. הטעות השלישית  היתה כשהוסיפו עוד הלוואות ממשלתיות במקום לארגן מחדש את החובות למגזר הפרטי. ליוון היה סיכוי טוב יותר להשתקם ואירופה היתה חשופה אליה פחות.

האירופאים עשו הכל לא נכון. ציפראס ווארופאקיס הגיבו ביהירות. עכשיו יוון עומדת במרכזה של הדרמה שיצרה, מוקפת במקהלה מייללת, כשבנות הברית לשעבר מוכנות להגיד להתראות.

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#