העולם לא ערוך להתמודדות עם המיתון הגדול הבא - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
לא לומדים לקח

העולם לא ערוך להתמודדות עם המיתון הגדול הבא

שבע שנים לאחר המשבר הכלכלי הגדול, הכלכלה העולמית עדיין מתמודדת עם איומים 
רבים, שהתממשות כל אחד מהם תפיל אותה שוב לתהום כלכלית ■ ניצול כל הכלים להתמודדות עם המשבר הקודם ב–2008 מותיר את הממשלות ללא תחמושת למיתון הבא

9תגובות

המאבק היה ממושך ומפרך, אבל כשמסתכלים על מצבן הקשה של הכלכלות העשירות, הגיע הזמן להכריז כי הן ניצחו במלחמתן בכאוס הפיננסי ובדפלציה. השנה, לראשונה מאז 2007, כל אחת מהכלכלות המפותחות צפויה לצמוח — כך לפי קרן המטבע הבינלאומית. בנוסף, הצמיחה בכלכלות המפותחות צפויה להיות גבוהה מ–2% לראשונה מאז 2010, והבנק הפדרלי בארה"ב צפוי להעלות את הריבית מרמת השפל שבה היא נמצאת.

עם זאת, הכלכלה העולמית עדיין מתמודדת עם איומים רבים - מסאגת החוב היווני ועד לשווקים התנודתיים בסין. כמעט אף כלכלה לא עברה את העשור האחרון מבלי לשקוע במיתון. כלכלת ארה"ב החלה לצמוח שוב ב–2009.

רויטרס

לפי חוק מרפי, במוקדם או במאוחר יעמדו מקבלי ההחלטות בפני משבר נוסף. הסכנה היא שהיות שהם השתמשו כבר בכל התחמושות שהיו ברשותם, לממשלות ולבנקים המרכזיים לא יהיה עוד נשק למאבק במיתון הבא. אם הם רוצים להמשיך לרשום הישגים כלכליים, הם צריכים לשמור על המדיניות המשוחררת שהם מנהלים כעת זמן רב יותר.

החדשות הכלכליות הטובות מגיעות בעיקר מארה"ב, שמובילה את חבורת המדינות המפותחות. הצמיחה השלילית הלא צפויה בארה"ב ברבעון הראשון של 2015 נראית כמו מעידה חד־פעמית שנגרמה מסיבות כמו מזג האוויר. הנתונים המעודכנים ביותר, שכוללים את מכירות כלי הרכב וסבב נוסף של נתוני תעסוקה, מראים כי קצב הצמיחה במעצמה משתפר: חברות אמריקאיות גייסו 280 אלף עובדים במאי; והמנהלים מוכנים סוף־סוף לשלם יותר כדי למצוא את העובדים שלהם הם זקוקים.

גם בחלקים אחרים של העולם העשיר התמונה נעשית אופטימית. בגוש היורו האבטלה יורדת והמחירים שוב עולים. ההתאוששות של בריטניה איבדה מעט גובה, אך צמיחה חזקה בתעסוקה מעידה כי ההתאוששות נמשכת. יפן שעטה קדימה ברבעון הראשון כשצמחה בקצב שנתי של 3.9%. התאוששות כל כך רחבה ועקבית כבר אינה מקרית.

אך באופן בלתי נמנע, יש עדיין בעיות. אירופה שקועה עמוק בחובות ותלויה ביצוא. יפן לא יכולה לגרום לאינפלציה להישאר. העלייה בשכר בארה"ב עלולה לגרום לקיפאון ברווחי החברות ובהערכות השווי. הכלכלות המתעוררות, שהיו אחראיות לרוב הצמיחה העולמית שלאחר המשבר, כבר ראו ימים טובים יותר. הכלכלות של ברזיל ורוסיה צפויות לרשום צמיחה שלילית השנה. נתוני סחר גרועים מראים כי קצב הצמיחה של סין כנראה נמוך מכפי שהממשלה רוצה.

אם אחד מהגורמים האלה באמת יוביל למיתון, העולם יהיה בנקודת מוצא שקשה לעשות בה משהו. לעתים נדירות כל כך הרבה כלכלות לא מצוידות היטב להתמודדות עם משבר, ללא קשר למצבן. יחס החוב־תמ"ג הממוצע של הכלכלות המפותחות עלה ב–50% מאז 2007. בבריטניה ובספרד החוב יותר מהוכפל. איש לא יודע מה תהיה התקרה, אך ממשלות שרוצות להוציא הרבה כסף יצטרכו לכבוש את לבם של הבוחרים המתוחים כמו גם הנושים העצבנים. מדינות שלהן גישה חלקית לשוקי האג"ח, כמו מדינות הפריפריה של גוש היורו, אולי לא מסוגלות להשיק תמריצים פיסקליים גדולים.

הבנקים המרכזיים איבדו מרחב תמרון

המדיניות המוניטרית בעולם לחוצה אף היא. הפעם האחרונה שבה העלה הבנק הפדרלי את הריבית היתה ב–2006. הריבית של הבנק המרכזי של בריטניה היא 0.5%. נתונים מ–300 השנים האחרונות מראים שלפני 2009 היא אף פעם לא היתה נמוכה מ–2%, ומחירי החוזים העתידיים מנבאים שבתחילת 2018 היא תהיה רק סביב 1.5%. זו רמה בריאה ביחס לגוש היורו ויפן, שם הריביות ב–2018 צפויות להישאר קרובות לאפס. במלים אחרות, כשהבנקים המרכזיים יעמדו בפני המיתון הבא, הם יסתכנו בכך שלא יהיה להם כמעט מרחב תמרון לעודד את הכלכלות באמצעות הורדת ריבית. זה יגרום לכך שמהמיתון הבא יהיה עוד יותר קשה להימנע.

הפתרון ההגיוני הוא לחזור למצב הנורמלי מהר ככל האפשר. ככל שהריביות יעלו מהר יותר, כך הבנקים המרכזיים יקבלו בחזרה את מרחב התמרון להוריד שוב ריביות כשיתעוררו בעיות. ככל שהחובות יצומצמו מהר יותר, כך לממשלות יהיה קל יותר ללוות כדי להימנע מאסון. הגיוני, אבל שגוי.

העלאת הריביות בשעה שהשכר לא זז והאינפלציה מתחת ליעד הבנקים המרכזיים דוחפת את הכלכלות לסף דפלציה ומזרזת את אותו המיתון שממנו הם מנסים להימנע. כשהבנקים המרכזיים העלו את הריבית מוקדם מדי - כפי שעשה הבנק המרכזי של אירופה ב–2011 - הם הסבו נזק כזה שהם חשו חובה לסגת ממהלכיהם. עדיף להמתין עד שהצמיחה בשכר תתייצב והאינפלציה תחזור לפחות לרמת היעד. אינפלציה גבוהה במעט מסוכנת הרבה פחות לכלכלה מאשר העלאה מוקדמת מדי של הריבית.

מכיוון שההתאוששות בארה"ב היא החזקה ביותר, זהו המקום שבו הוויכוח לגבי מהירות העלאת הריבית הוא הסוער ביותר. קולות נציים בבנק הפדרלי טוענים שהיות שהאבטלה בארה"ב מתחת ל–6% וחברות מגייסות עובדים בקצב מהיר, הגיע הזמן להעלות ריבית. לפי הגישה הזאת, השכר והמחירים צפויים להתאושש בעתיד.

בינתיים, הריבית הנמוכה מנפחת את מחירי הנכסים ויוצרת סיכונים פיננסיים בטווח הארוך. הסיכונים האלה ממשיים אך ניתנים לטיפול. לרגולטורים יש יכולת להוציא את האוויר ממחירי הנכסים באמצעות הידוק הכללים על מינוף ונזילות. כלכלה בתעסוקה מלאה עם רמת אינפלציה בריאה נמצאת בעמדה טובה יותר להתמודד עם אי יציבות פיננסית, מכלכלה שנמצאת סביב דפלציה.

גם הממשלות יכולות לעשות משהו. ההשקעות בתשתיות עדיין נמוכות מדי. OECD, מועדון שבו חברות בעיקר מדינות עשירות, צדק כשנזף בשר האוצר הבריטי ג'ורג' אוסבורן על ההיקף והמהירות של קיצוצי ההוצאות המוצעים שלו. צמיחה עדיפה על צנע כמדיניות לריסון החובות. במקום זאת ממשלות צריכות להשקיע את האנרגיה שלהן ברפורמות נחוצות בשוקי הייצור והעבודה. שוקי הייצור מעודדים יזמות, החופש לגייס עובדים בחוזים גמישים הוא הדרך הטובה ביותר לשמור על תעסוקה. שתי הרפורמות האלה נותנות לכלכלה יכולת טובה יותר להתמודד עם הזעזוע הבא.

לאחר שנאבקו בהשפעות המשבר הכלכלי, הממשלות והבנקים המרכזיים מן הסתם נחושים לחזור לשגרה. הדרך להשיג זאת היא לאפשר להתאוששות לצבור קודם כל תאוצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#