יוון היא רק הסחת דעת מהכישלון של גוש היורו - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יוון היא רק הסחת דעת מהכישלון של גוש היורו

המטבע המשותף הביא לירידה ברמת החיים של כל תושבי אירופה, כולל הגרמנים, שנפגעו בצורה הקשה ביותר מקיפאון בשכר ■ כך הפרויקט האירופי האצילי נהפך לצעידה עגומה אל התחתית

13תגובות

כמעט כל דיון על השערורייה היוונית מבוסס על משחק המוסר. אפשר לקרוא לזה "יוון החצופה מול אירופה האצילית". לפי הסיפור הזה, היוונים המעצבנים האלה אף פעם לא היו שייכים לגוש היורו. ברגע שהם נכנסו אליו, הם הסתבכו בבלגן — וכעת אירופה צריכה לפתור הכל.

אלה הדברים הבסיסיים, שכל בר דעת מסכים אתם. אז אלה מימין יאמרו שיוון חסרת האחריות חייבת לקבל את העסקה של אירופה או לצאת מהמטבע המשותף; או אם הם ליברלים יותר, הם יחשבו לרגע ויכחכחו בגרונם, לפני שיקראו לאירופה להראות קצת יותר נדיבות כלפי הכישלון בדרום היבשת.

לא משנה מה יהיה הפתרון, ברי הדעת יסכימו על הבעיה: זו אינה אשמתה של בריסל, אלא של אתונה. אוף, היוונים הפרועים האלה. זו הגישה שאפשר להריח, כשיו"ר קרן המטבע הבינלאומית (IMF), כריסטין לגארד, נוזפת בממשלת סיריזה ביוון על כך שהיא אינה "בוגרת מספיק". זה מה שמאפשר לעיתונות הגרמנית לתאר את שר האוצר היווני, יאניס וארופאקיס, כמי שזקוק לטיפול פסיכיאטרי.

זו רק אחת הבעיות עם הסיפור הזה: כמו רוב סיפורי המוסר, הוא מתנפץ כשהוא נוגע בקרקע המציאות. המצב של אתונה הוא רק התפרצות קשה של מחלה גדולה הרבה יותר בתוך פרויקט היורו, היות שהמטבע המשותף אינו מועיל לרוב האירופים הממוצעים, מחבל הרוהר שבגרמניה ועד לרומא.

רויטרס

כשאני אומר זאת, אני כמובן לא מתעלם מהשחיתות ומהעלמות המס ביוון (וכך גם לא מפלגת סיריזה, שעלתה לשלטון עם הבטחה להיאבק בתופעות האלה). אני גם לא נוקט רטוריקה אנטי־אירופית.

הטענה שלי פשוטה הרבה יותר: לא רק שפרויקט היורו אינו מצליח לממש את ההבטחות של הוגיו, הוא עושה בדיוק את ההפך — הוא שוחק את רמת החיים של האירופי הממוצע. זה נכון גם לגבי אלה שחיים בכלכלה הגדולה ביותר ביבשת, גרמניה.

המיתוס רחוק מתמיד

ראשית, עלינו לזכור את ההתחייבות שבפרויקט היורו. הבה נשחזר בעיני רוחנו את התמונה המגורענת של הלמוט שמידט (קנצלר גרמניה בתחילת שנות ה–80) עם ואלרי ז'יסקאר ד'אסטן (נשיא צרפת באותה תקופה), כשהם מניחים את היסודות לאיחוד הגדול של אירופה. ובעיקר, נזכור איך חשו המאמינים האמיתיים. ערב השקת היורו דיבר אוסקר לפונטיין, שר האוצר של גרמניה, על "חזון של אירופה מאוחדת, שאליו נגיע דרך האחדה הדרגתית של רמת החיים, העמקת הדמוקרטיה ושגשוג תרבות אירופית אמיתית".

אנו יכולים לצטט אלפים אחרים, אך משפט אחד של לפונטיין מראה שעד כה פרויקט המטבע המשותף כשל. במקום להעלות את רמת החיים ברחבי אירופה, האיחוד המוניטרי הוריד אותם למטה. במקום להעמיק את הדמוקרטיה, הוא מחליש אותה. באשר ל"תרבות אירופית אמיתית", כשעיתונאים גרמנים מאשימים שרים יוונים ב"פסיכוזה", המיתוס של התכנסות האומות נראה רחוק מתמיד.

מכל שלושת האישומים האלה, הראשון הוא החשוב ביותר, משום שהוא מסביר כיצד האיחוד כולו נפגע. מי שרוצה להבין מה קרה לרמת החיים של האירופאים, יכול לפנות ל–"Against the Troika" — מחקר נהדר שכתבו השנה היינר פלסבק הגרמני, לשעבר הכלכלן הראשי של ועידת האו"ם לסחר ופיתוח, וקוסטס לפוויטסאס היווני, פרופסור לכלכלה בבית הספר SOAS של אוניברסיטת לונדון, שנהפך לחבר פרלמנט מטעם סיריזה.

במחקר פירסמו השניים גרף אחד שמנפץ את הרעיון שלפיו היורו העלה את רמת החיים. הם בחנו עלות יחידת עבודה — כמה צריך לשלם לצוות כדי לייצר יחידת תפוקה אחת — אפליקציה, למשל, או פיסת תוכנה; ומיפו את עלויות העבודה ברחבי גוש היורו בין 1999 ל–2013. מה שהם מצאו היה שפועלים גרמנים בקושי קיבלו העלאות שכר לאורך 14 שנה. בחייו הקצרים של היורו, מצבם של העובדים הגרמנים היה גרוע משל הצרפתים, האוסטרים, האיטלקים, ורבים אחרים בדרום אירופה.

כן, אנחנו מדברים על אותה גרמניה: הכלכלה הגדולה ביבשת, זו שאפילו ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, מתייחס אליה בקנאה. אבל האנשים שעובדים שם והופכים את המדינה למשגשגת יותר, לא רואים כמעט שום תגמול על מאמציהם — וזהו המודל ליבשת.

אולי התדמית של גרמניה בעיניכם היא של מדינה עם עובדים מקצועיים מאוד ומתוגמלים מאוד, במפעלים נוצצים. כוח העבודה הזה והאיגודים שלו עדיין קיימים — אבל הוא מתכווץ במהירות. מה שמחליף אותו, לפי המומחה הגדול ביותר של גרמניה לאי־שוויון, גרהרד בוש, הן משרות גרועות. כוח העבודה הלא־מקצועי מזנק, והוא כמעט ברמה של ארה"ב, לדבריו.

אל תאשימו בכך את היורו, אלא את הדעיכה האטית של איגודי העובדים בגרמניה, והפנייה של חברות לכיוון של מיקור־חוץ במזרח אירופה. המטבע המשותף הפך את בעיות השכר הנמוך של גרמניה להרס של יבשת שלמה.

ב–100 השנים האחרונות, המדינות האחרות בגוש היורו יכולות היו להיהפך לתחרותיות יותר, אם היו מפחתות את המטבעות הלאומיים שלהן — בדיוק כפי שבריטניה עשתה מאז קריסת המגזר הבנקאי שלה. אבל כעת הן כולן חלק מאותו מועדון, כשהפתרון היחיד אחרי המשבר היה לשלם לעובדים פחות.

המכות ביוון הן 
דוגמה לספרד

זה מה שהנציבות האירופית, הבנק המרכזי של אירופה ו–IMF אומרים בבירור ליוון: פטרו עובדים, שלמו לאלה שזקוקים לעבודה הרבה פחות, וקצצו את הפנסיות למבוגרים. אבל זה לא קורה רק ביוון. כמעט לכל פגישה עם בני הדעת בבריסל ובשטרסבורג מתלווה הודעה לעיתונות, שקוראת לרפורמות בשוק העבודה ובקצבאות הביטוח הלאומי ברחבי היבשת — שם קוד לא כל כך סודי להתקפה על רמת החיים של מעמד הביניים.

זה מה שהפרויקט האירופי האצילי נהפך אליו: צעידה עגומה אל התחתית. העניין הוא לא יצירת דמוקרטיה עמוקה, אלא להעמיק את האינטגרציה בשווקים — והשניים האלה אינם תואמים זה את זה.

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לא הראתה נקיפות מצפון לגבי התערבות בעניינים הדמוקרטיים של מדינות אחרות באירופה, והזהירה את היוונים, למשל, מפני הצבעה לסיריזה או אילצה את ראש הממשלה הסוציאליסטי של ספרד לשעבר, חוסה לואיס רודריגז ספאטרו, לקרוע לגזרים את התחייבויותיו להוצאות שבזכותן זכה בבחירות.

המכות הדיפלומטיות שהונחתו על סיריזה מאז שעלתה לשלטון השנה, נראות כניסיון של אירופה לתת דוגמה לבוחרים בספרד, שעלולים להתפתות להצביע למפלגה האחות שלה, פודמוס. אם תלכו יותר מדי שמאלה, אומר המסר, תקבלו טיפול דומה.

לא משנה מה היו הרעיונות שלפיהם נוסד גוש היורו, הם לא מתאימים למציאות העגומה של 2015. זוהי המהפכה של מרגרט תאצ'ר או רונלד רייגן — אבל ברמה יבשתית. בדיוק כמו אז, מתלווה אליה הרעיון שאין שום אלטרנטיבה לניהול כלכלה, או לסוג הממשלה שהבוחרים צריכים לבחור.

העובדה שהמופע כולו מובא בחסות אנשים שמתיימרים להיות סוציאל־דמוקרטים, לא הופכת את הפרויקט לנחמד או לעדין יותר. היא רק נותנת להכל תחושה מגעילה של הרבה צביעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#