ארה"ב יכולה לפתור את בעיית הפליטים העולמית אם תפסיק להתנער מאחריות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ארה"ב יכולה לפתור את בעיית הפליטים העולמית אם תפסיק להתנער מאחריות

העולם העשיר מתנער במידה רבה מאחריות על אוכלוסיית הפליטים ההולכת וגדלה בעולם; מרבית הפליטים נקלטים בכמה מהמדינות העניות בעולם, והמדינות העשירות מוכנות לממן קצת מזון ואוהלים, אך לא להשקיע בפתרונות ארוכי טווח למחנות הפליטים

תגובות

האו"ם דיווח בשבוע שעבר כי מספר הפליטים בעולם נמצא ברמתו הגבוהה זה יותר מעשור, לאחר שב-2014 טיפס המספר ביותר מ-14 מיליון פליטים חדשים. בסך הכל, מספר הפליטים בסוף 2014 הגיע ל-59.5 מיליון, לעומת 37.5 מיליון ב-2004. הגידול מהווה נטל משמעותי על כמה מדינות יעד – מרביתן עניות – נטל שעשוי להימשך עשרות שנים. לפי הדו"ח, יותר ממחצית מהפליטים בעולם הם מתחת לגיל 18, ויתכן כי רבים מהם כבר יהיו בשנות ה-40 לחייהם בטרם ישתחררו ממעמד הפליטות.

מלחמות ותהפוכות פוליטיות הן אולי הגורם העיקרי לפליטים, אך הגיע הזמן להכיר בכך שהמערכת העולמית להתמודדות עם הבעיה מקולקלת, וכי אחת הסיבות העיקריות לכך היא כיוון שהעולם המתועש אינו עושה די כדי לתקנה.

הזינוק הוא בעיקר תוצאה של הלחימה הממושכת בסוריה, שלבדה יצרה יותר מ-11 מיליון פליטים. לצד אפגניסטן וסומליה, המדינה אחראית ליותר ממחצית מהפליטים בעולם כיום. מרבית מי שברחו ממדינותיהם נמצאים במדינות מתפתחות אחרות: בקניה, ירדן, אתיופיה, איראן, לבנון, פקיסטן וטורקיה לפחות חצי מיליון פליטים, ויחדיו הן מכילות יותר ממחצית מאוכלוסיית הפליטים העולמית.

אי-אף-פי

בכמה מהמדינות אליהן מגיעים מרבית הפליטים, הנכנסים מופנים למחנות קבע-למחצה. בקניה, למשל, הפליטים מועברים למחנה דאדאאב, הקרוב לגבול עם סומליה. נאסר עליהם לעבוד, והם נדרשים לחיות באוהלים וקצבאות מזון מהאו"ם. בקניה, לצד פקיסטן ואתיופיה, מחנות פליטים המונים יותר מחצי מיליון אנשים. בעולם, יותר מ-3 מיליון אנשים חיים במגורים "זמניים" שכאלה, שיכולים בקלות להפוך למגורי קבע: הזמן הממוצע שפליטים חיים מחוץ לביתם הוא 17 שנים. מרבית תושבי מחנה דאדאאב נמצאים שם מאז הרעב הגדול בסומליה ב-2001, וחלקם אף יותר.

האבטלה המאולצת פירושה כי תושבי המחנות תלויים בנדיבות ההפכפכה של הקהילה הבינלאומית: בשל היעדר מימון, תכנית המזון העולמית (WFP) של האו"ם הכריזה בשבוע שעבר כי תקצץ את קצבאות המזון של דאדאאב בכרבע, מה שיקטין את אספקת הקלוריות לנפש ל-1,520 קילו-קלוריות ביום (לעומת אספקת כ-3,800 קילוקלוריות ביום בממוצע בארה"ב). האבטלה היא גם בזבוז אדיר של פוטנציאל אנושי, ומייצרת תנאים מעודדי אלימות. גם אם האלימות בקניה אינה תופעה נרחבת בדאדאאב, ממשלת קניה קשרה את מתקפות הטרור האחרונות במדינה למחנה.

רויטרס

מדינות עשירות כמעט ואינן סובלות מבעיות אלה – ויתכן כי לכן הן כמעט ואינן פועלות לפתרונן. בארה"ב נמצאים 267 אלף פליטים – פחות מחצי מאוכלוסיית הפליטים בקניה, ופחות מחמישית מזו שבפקיסטן או בטורקיה. במונחים של פליטים לנפש, נטל הפליטים בארה"ב הוא עשירית מזה של פקיסטן ופחות מ-7% מזה של קניה. התמ"ג לנפש בארה"ב גדול פי 11 מזה של פקיסטן ופי 19 מזה של קניה. ארה"ב – ויתר העולם המתועש – צריכה לקחת את ההובלה בפתרון בעיית מחנות הקבע. אך אף שהיא מוכנה לשלם עבור מזון ואוהלים, היא מעדיפה לא להשקיע בפתרונות אמיתיים.

מדינות עשירות צריכות לתמוך במאמצים להוצאת כל הפליטים מהמחנות ויותר פליטים מהמדינות העניות. ככל שניתן לשלב יותר פליטים בכלכלה המקומית, כך ייטב הן לפליטים והן למדינות עצמן. במקום לכלוא פליטים במחנות, אוגנדה איפשרה לגלי הפליטים מרואנדה ומקונגו להתיישב בקהילות המקומיות, ושילבה מתן שירותים בעידוד הפליטים לעבוד. רק כשליש מבין 385 אלף הפליטים במדינה נותרו במחנות. זה היטיב לא רק עם הפליטים: מרל קרייבאום מאוניברסיטת גטינגן בחן את נתוני הצריכה והגישה לשירותים, כולל חינוך, באזורים בהם התיישבו הפליטים. ממצאיו מראים כי גם אזרחי אוגנדה נהנה משיפור במדדים אלה בשל נוכחות הפליטים וכספי ושירותי הסיוע שהגיעו עימם.

אי–פי

מדינות עשירות יכולות לתמוך בשילוב זה באמצעות הזרמת כספים למדינות לשם אספקת שירותים ותשתיות שיתמכו באוכלוסיות הפליטים – בתי ספר, מרפאות וכבישים, למשל. והן יכולות להחליף את אספקת המזון וקורת הגג בהעברות כספיות ישירות לפליטים, שיאפשרו להם לבנות מחדש את חייהם בעצמם. זה מאפשר לפליטים עצמם להחליט מהם צרכיהם הדחופים ביותר, במקום לביורוקרטיית הסיוע. וזה גם תורם לקהילות המקומיות המספקות מוצרים ושירותים.

אך העולם המתועש צריך גם לחלק בצורה שווה יותר את נטל הפליטים. כיוון שפליטים רבים בעיראק נמצאים בסכנה בשל עבודתם עם הצבא או השלטון האזרחי האמריקאי בעיראק, ארה"ב הייתה נדיבה יחסית ואיפשרה לחלקם להגיע לארה"ב. אך היא יכולה להרחיב נדיבות זו גם לפליטים ממדינות אחרות. אם ארה"ב תתחייב לספק מקלט מבטחים ל-10% מאוכלוסיית מחנות הפליטים בעולם ב-5 השנים הקרובות, ההגירה לארה"ב תגדל בפחות מ-1%. מעבר להגדלת התמיכה במדינות קולטות הפליטים, יהיה זה מהלך הנהגה שיסייע להסיר את הכתם המוסרי של הפליטות הממושכת מחלק מהאנשים המנושלים ביותר בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#