האיש שישלם ביוקר על קלטת סקס

האתר החצוף שפירסם קלטת סקס של כוכב ההיאבקות האלק הוגן - עומד בפני משבר קיומי ■ ניק דנטון, ששינה את פני זירת החדשות בארה"ב, נאלץ להתמודד כעת עם המהפכה שהוא עצמו יצר, שטילטלה את ערוצי התקשורת המסורתיים

ניו יורק טיימס
ג'ונתן מאהלר
ניו יורק טיימס
ג'ונתן מאהלר

"אני די בטוח שיש מהפכה בדרך", אמר ניק דנטון, מייסד ומנכ"ל גוקר מדיה. "זה לא בטוח ב–100%, אך המבנה התאגידי הקיים נראה חלול למדי". היה זה ערב אביבי נעים, ודנטון, 48, עמד ביציאת החירום של דירתו בסוהו של ניו יורק, בעודו מעשן ג'וינט ושותה כוס יין אדום עם בעלו, דרנס וושינגטון, עם טומי קראגס, העורך הראשי של אימפריית המדיה שלו, ועם כותב שורות אלה.

קראגס פרץ בצחוק. "מה?" שאל דנטון. "הרגע כתבת לו את הפתיח לכתבה", אמר קראגס, בהנהנו לעברי. "כשהוא באמצע הג'וינט הראשון שלו, אמר דנטון שיש מהפכה בדרך". "הוא לא יכול להשתמש בזה", השיב דנטון. "כלומר, לא באמת, ב'ניו יורק טיימס'". קראגס התעקש שאני יכול ושזה יקרה. הם סיימו את הוויכוח בהימור.

אתה יכול לגבות את 50 הדולר שלך, קראגס. דנטון היה צריך לדעת שאתה צודק. הרי ייתכן שיותר מכל אדם אחר, הוא סייע בשחרורה של תקשורת המיינסטרים. שלל אתריו מעידים כי נימוסים אף פעם לא אמורים להפריע לבידור הקוראים. לפי ההגדרה של גוקר, אם זה מעניין - זה חדשות. כפי שדנטון עצמו אומר, מה שעיתונאים כותבים בכתבות שלהם, לרוב פחות מעניין ממה שהם מספרים אחרי העבודה.

האלק הוגןצילום: אי־פי

דנטון הקים את גוקר מדיה לפני 12 שנים בסלון ביתו. בתחילה, היו אלה שני בלוגים בלבד - אתר רכילות המדיה גוקר ובלוג הטכנולוגיה גיזמודו. לחברה היו שני בלוגרים פרילנסרים, שקיבלו 12 דולר על כל פוסט שכתבו.

כיום, גוקר מדיה מפעילה שמונה אתרים ומעסיקה 260 עובדים במשרה מלאה. נוסף על שני הבלוגים המקוריים, היא מחזיקה בבלוג הספורט דדספין, שאחת מחשיפותיו הגדולות היתה החברה הדמיונית של כוכב הפוטבול האמריקאי מנטי תיאו; הבלוג הפמיניסטי ג'זבל; הבלוג קוטאקו, המתמקד במשחקי וידאו; בלוג המדע הבדיוני io9; בלוג המכוניות ג'לופניק; והבלוג החביב על דנטון - לייפהאקר, הכולל כל מיני מדריכים וטיפים לחיים.

לפי מדדים רבים, מצב החברה מצוין. גוקר דיווחה על הכנסות מפרסום בסך כ–45 מיליון דולר בשנה שעברה, ועל רווח של כ–7 מיליון דולר. הקיץ היא תעבור למשרדים גדולים באזור פלטירון בניו יורק, שדנטון חכר לחוזה של עשר שנים, בעלות של כ–280 אלף דולר בחודש.

ואולם במקביל, גוקר עוברת משבר קיומי. במובן מסוים, דנטון נלכד במהפכה הדיגיטלית הפופוליסטית שהוא עצמו סייע ליצור. כעת הוא מתמודד עם אותם אתגרים כמו הרבה מחברות המדיה המבוססות. כמוהן, עליו לייחד את עצמו במערכת צפופה ותזזיתית, ולהחליט עד כמה, אם בכלל, להתאים את התוכן שלו לפלטפורמות מדיה חברתית, שיותר ויותר קובעות מה אנשים קוראים ובמה הם צופים באינטרנט.

"זה לא שיש לנו 100 מיליון דולר בבנק"

בניגוד לכמה ממתחרותיה - באזפיד, Vice או Vox - לגוקר אין מימון של הון סיכון בסך עשרות מיליוני דולרים. עד כה, דנטון סירב להכניס משקיעים חיצוניים לחברה. הוא ומשפחתו מחזיקים בכ–68% מהבעלות בחברה, והיתר מוחזק בידי עובדים או עובדים לשעבר. אך אל מול מציאות זו, הוא אומר כי הוא שוקל למכור נתח מיעוט בחברה.

גוקר גם מתמודדת עם איום מיידי יותר, בדמות של יותר מ–135 ק"ג, המתנשאים לגובה 2 מטרים ושייכים למתאבק זועם לשעבר בשם טרי בולה, המוכר יותר בשם המקצועי שלו - האלק הוגאן. לפני כמה שנים, הגיע לידי גוקר סרטון של בולה מקיים יחסי מין עם אשתו של חבר. האתר העלה גירסה ערוכה באורך דקה ו–40 שניות - אך בולה אילץ אותם להוריד את הסרטון, וכעת תובע את גוקר מדיה ואת דנטון עצמו על פגיעה בפרטיות. בתביעה בבית משפט בפלורידה, הוא דורש פיצויי נזיקין בסך 100 מיליון דולר.

זו אינה התביעה הראשונה שגוקר מתמודדת עמה. בכל רגע נתון היא נאבקת לפחות מול כמה תביעות, אבל עד כה כל התביעות נדחו או יושבו מחוץ לכותלי בית המשפט. גוקר לא הצליחה להגיע להסכם עם בולה, והשופט לא קיבל את בקשתה לדחות את התביעה. המשפט צפוי להיפתח ב–6 ביולי בפני חבר מושבעים.

עובדים בגוקר נוטים לדבר על "תביעת הוגאן" במונחים אפוקליפטיים, המרמזים כי היא עשויה למוטט את כל האימפריה. כמובן שהגזמה נטועה בזהות החברה - המטרה שלה תמיד היתה למשוך תשומת לב, ומשמעות הדבר היא להציג כל הזמן את הדברים בצורה הקיצונית ביותר, גם כשהנושא הוא עתידה של גוקר. "זו תביעה של 100 מיליון דולר", אמר דנטון כששאלתיו בהמשך הערב עד כמה הוא חושש ממנה. "זה לא שאנחנו מחזיקים 100 מיליון דולר בבנק".

ניק דנטוןצילום: AKOS STILLER / NYT

"לחלוק את המידע מהר ככל הניתן"

ביום גשום אחד בסוף מארס, דנטון ערך לי סיור במשרדי גוקר. עובדי המכירות, הטכנולוגיה והחדשות של גוקר ישבו בשורות צפופות ליד שולחנות ארוכים. מעל לדלפק הקבלה בקומה השלישית ניצב מסך ענק, שהציג את הפוסטים הפופולריים ביותר של החברה, שבאותה עת היו ידיעה על קבוצת מדענים שהשתמשו בטמפונים זורחים בחושך כדי לתקן תעלות ביוב, ותחקיר בנוגע לשאלה אם לשחקנית קייטי הולמס היתה כניסה סודית לסופרמרקט השכונתי כדי להימנע מצלמי פפראצי ב–2012.

דנטון גדל בשכונת המפסטד היוקרתית בלונדון. הקריירה שלו בעיתונות התחילה בצורה שגרתית למדי. באוניברסיטת אוקספורד הוא ערך את מגזין הקמפוס, ועבד כמתמחה בעיתון "איוונינג סטנדרד" ובמגזין "טאטלר". לאחר שעבד כפרילנסר בכמה מדינות, עבר לסקר את מגזר הבנקאות עבור "פייננשל טיימס" בלונדון. "באותה תקופה, אנשים היו נוהגים ללכת למסיבות כדי להשיג סיפורים", סיפר דנטון, והתלונן כי הכתבים שלו לא יוצאים מספיק לבלות. "פעם היינו צריכים להיות מקסימים כדי להשיג סיפור - להחליף קצת מידע, קצת לכלוך".

דנטון התאהב במהרה בטכנולוגיה. ב–1998, לאחר תקופה קצרה בסן פרנסיסקו מטעם "פייננשל טיימס", הקים את First Tuesday - רשת חברתית לחברי מגזר הטכנולוגיה. כעבור שנתיים, הוא ושלושת שותפיו מכרו את החברה במיליוני דולרים. ב–2002 הקים את גוקר מדיה.

לדברי דנטון, המכנה המשותף לכל הבלוגים של גוקר, הוא ש"כל המידע שבידינו, כל תובנה או ידע - הדחף שלנו הוא לחלוק אותם מהר ככל הניתן, ולעתים ללא מחשבה מעמיקה. לפני שחושבים על זה יותר מדי, פשוט להעלות את זה. זו המהות שלנו".

חוט מקשר אחר בתולדות גוקר הוא הרדיפה המתמדת אחרי הקלקות. דנטון מפרסם כבר זמן רב את מספר הצפיות בעמודים לצד כל ידיעה באתרי גוקר. אם זה לא היה תמריץ מספיק לכותבים כדי לפנות לטעם הגולשים, הם גם קיבלו בונוסים על בסיס התעבורה שייצרו.

ואולם בחודשים האחרונים, היחסים של דנטון עם נתוני הגלישה מורכבים יותר. נראה כי הוא שם לב שהרדיפה אחר צפיות לא תמיד מספקת את התוכן האיכותי ביותר. "הרבה מהטראפיק שלנו בשנה שעברה הגיע מסיפורים שאיננו מתגאים בהם במיוחד", אמר דנטון. הוא ציין את סנסציית הגולשים הגדולה ביותר של החברה ב–2014: סרטון המציג אנשים שמפשלים באתגר דלי הקרח, שמשך יותר מ–16 מיליון צפיות. "מקבלים זינוק בתנועת הגולשים מסיפור כזה - אך בסוף השנה, מה זה אומר על המותג שלנו?" שאל. הוא מעדיף היה לראות את המותג שלו נקשר בסיפורים כמו זה של מנטי תיאו, או סקופ האייפון 4 של גיזמודו, שרכש אבטיפוס של המכשיר בטרם השקתו.

בשנה שעברה, העלה דנטון לכתב מחשבות כאלה במזכר לעובדים, שהתפרש על פני יותר מ–4,000 מלה. השורה התחתונה היתה שבמרדף אחר צמיחה, גוקר איבדה קשר עם משימתה המקורית: להעלות אמת לאינטרנט. "הצלחנו להגדיל את תנועת הגולשים, אך לרוב באמצעות סיפורים ויראליים שהיינו מעדיפים ללעוג להם", כתב. מעל לכל, הוא הצר על התלות של החברה בפייסבוק, האחראית ל–25% מהתעבורה בגוקר. "נהפכנו לעבדים של האלגוריתם של פייסבוק", הוסיף.

מערכת אתר גוקר בניו יורקצילום: Ruth Fremson / The New York Time

פייסבוק חזקה מכדי להתעלם ממנה

פייסבוק מציבה דילמה בפני כל מו"ל. כולם נואשים לתעבורת הגולשים הנאה שמספקת חשיפה ברשת חברתית שלה יותר ממיליארד משתמשים - אך לפחות חלקם נזהרים מפרסום מאמרים בפלטפורמה שבה הם לא שולטים. הם מפחדים מאובדן עצמאות עיתונאית והכנסות מפרסום, ומהפשרות שלעתים נחוצות כדי להופיע במקום בולט בניוז פיד של פייסבוק.

דנטון היה מקדם מוקדם של פייסבוק, ועודד את הכתבים שלו להצטרף לרשת החברתית. הוא גם קידם סיפורים בעמוד האישי שלו בפייסבוק, אך כעת הוא אומר שהוא מפסיק עם זה. "אם מגזר העיתונות רוצה לוותר על מאות שנים של כתיבה מהלב והיסטוריה, ולשעבד עצמו לבן 20 ומשהו בעמק הסיליקון, שיצר את הרשת החברתית החמה האחרונה, זה עניינם", אמר. "אנחנו בוחרים לא לעשות זאת".

הוא יודע שפייסבוק חזקה מכדי להתעלם ממנה לגמרי. הוא לא מתכוון לסגור את עמוד הפייסבוק של גוקר, למשל. ואולם הוא אומר כי לא יאפשר לפייסבוק להציג תוכן מקורי שלו, אלא רק להפנות קוראים לאתר של גוקר החיצוני לפייסבוק. הוא גם לא מתכוון לאפשר לאתרי מדיה חברתית להמשיך להשפיע על הכיוון המערכתי של גוקר.

כדי להראות שהוא עומד מאחורי דבריו, מינה דנטון את קראגס - עיתונאי מוערך ולשעבר עורך דדספין - להיות אחראי על התוכן החדשותי בכלל אתרי החברה. אחד הצעדים הראשונים של קראגס היה שינוי מבנה הבונוס: הכותבים מתוגמלים לא על מספר צפיות, אלא על איכות התוכן שלהם. דנטון גם מנסה למשוך את השיח לגוקר, במקום להעבירו לרשתות חברתיות - בניגוד למהלכים של אתרי תוכן רבים אחרים. זה לא פשוט. דנטון כבר השקיע מיליוני דולרים בניסיון לבנות פלטפורמה של מדיה חברתית פנימית לגוקר, בשם קינג'ה, שהציגה בינתיים תוצאות מעורבות.

קראגס מייחס את השינוי בעמדותיו של דנטון לקשר שלו עם בן זוגו, וושינגטון. השניים נפגשו במסיבה ב–2011, עברו לגור יחד שנה לאחר מכן, ונישאו בקיץ שעבר בניו יורק. "במשך זמן רב, ניק הרגיש קצת בלתי־ניתן־לאהבה בגלל האישיות שהוא חשב שהוא צריך להיות - איל מדיה מפלצתי, שמנסה להרוס את חייהם של אנשים באינטרנט", אומר איי.ג'יי דאוליריו, לשעבר העורך הראשי של גוקר.

כששאלתי את דנטון על השינוי, הוא ייחס אותו לשלל גורמים, בהם תרפיה, מדיטציה, מריחואנה, ומעל לכל, נוכחותו של וושינגטון. "זה כוח די חזק, כשעוברים מתלות מוחלטת בהישגים מקצועיים לשם תחושת סיפוק, למטרה ומשמעות בחיים", אמר.

בחודש שעבר חולל ג'ואל ג'ונסון, עורך בכיר לשעבר בגוקר, שפוטר על ידי דנטון בשנה שעברה, סערה, כשפירסם פוסט בקינג'ה, שבו ביקר חריפות את דנטון והאשימו בניצול עובדים ובחוסר יכולת לתת אמון באנשים אחרים.

לאחר שראה את הפוסט, כינס דנטון ישיבה של כלל עובדי החברה כדי להתייחס לכמה מהנושאים שהעלה ג'ונסון. הוא הבטיח שהחברה נמצאת במצב פיננסי טוב, והגן על חזונו עבור גוקר. השיחה הגיעה בסופו של דבר לתביעה של הוגאן. דנטון אמר לעובדיו כי חבר המושבעים עשוי לראותם כ"בלוגרים מרושעים, המנוהלים על ידי אדם שוודאי יוצג כפורנוגרף ניו יורקי", אך כי הוא מקווה שהם יבינו "שאנחנו נאבקים על האמת".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ