פסיקה מפתיעה בארה"ב: חילוץ AIG במשבר הפיננסי היה לא חוקי - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פסיקה מפתיעה בארה"ב: חילוץ AIG במשבר הפיננסי היה לא חוקי

שופט פסק כי הממשל חרג מסמכותו כאשר השתלט על AIG ופיטר את הנהגתה בתמורה לחילוץ כספי - בניגוד למנהגו הרך יותר כלפי הבנקים הגדולים

8תגובות

במשך שנים, מבקרי חבילות החילוץ לבנקים בעת המשבר הפיננסי טענו כי מאמצי ההצלה לא היו חריפים מספיק. מנכ"ליהם של מוסדות כושלים היו צריכים לאבד את משרותיהם. על בעלי המניות היה לספוג יותר הפסדים. משלמי המסים היו צריכים לקבל פיצוי משמעותי על הסיכון שנטלו.

כל זה קרה במקרה אחד: חילוץ AIG, ענקית הביטוח וסמל המשבר. אך ביום שני, שופט בוושינגטון פסק כי פעולות הממשל היו מחמירות מדי וכי החילוץ היה בלתי חוקי.

כאשר הבנק הפדרלי חילץ את AIG בספטמבר 2008, בניגוד לדרכו ברוב הבנקים הגדולים האחרים, הוא פיטר את המנכ"ל והשתלט על 79.9% מהחברה, בצעד שכמעט ומחק את אחזקותיהם של בעלי מניות רבים. משלמי המסים הרוויחו יותר מ-20 מיליארד דולר מהחילוץ.

אך בפסיקה מדהימה, השופט תומס וילר מבית המשפט לתביעות פדרליות, טען כי התנאים היו "דרקוניים מדי". במלים אחרות, הוא טען כי על משלמי המסים היה להציע ל-AIG עסקה נדיבה יותר.

להחלטת בית המשפט עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת במקרה של משבר פיננסי נוסף – ואם ללמוד מההיסטוריה, יגיע משבר נוסף. מומחים מתחום המשפט טוענים כי הפסיקה, לצד כמה מסעיפי חוק הרגולציה הפיננסי שהושק לאחר המשבר, עשויה למנוע מהממשל האמריקאי לבצע חילוץ נוסף של מוסד כושל, גם אם יש הצדקה להתערבות.

אם זה אכן יקרה, והממשל יחליט כי ידיו כבולות על ידי החוק, משלמי המסים יוכלו להודות למוריס גרינברג, לשעבר מנכ"ל AIG, ואחר מבעלי המניות הגדולים שלה.  הוא תבע את הממשל מטעם בעלי המניות של AIG, בטענה כי השתלטותו על החברה הייתה בלתי חוקית ובלתי הוגנת למשקיעים. השופט תמך בטענותיו של גרינברג, בניגוד מפתיע למשפטנים רבים שחשבו שסיכוייו של גרינברג להצליח קלושים. שופט פדרלי דחה את התביעה בעבר, וכינה את האשמותיו של גרינברג כ"מתאימות לסרט של אוליבר סטון".

בלומברג

אך השופט וילר היה יותר סימפתטי מעמיתיו לצורתיו של גרינברג. הוא פסק כי ההשתלטות על AIG נועדה "למקסם את הרווח לממשל ולמשלמי המסים". בניגוד לדעה הרווחת – ולהיגיון הישר – הוא טען כי מטרה זו מטרידה. "הטיפול המחמיר של הממשל ב-AIG לעומת מוסדות אחרים היה מוטעה ולא הייתה לו כל מטרה חוקית", כתב בפסיקה.

עם זאת, השופט לא פסק פיצויי נזיקין כספיים לגרינברג, מה שהופך את ניצחונו למוסרי אך לא כלכלי. גרינברג ביקש פיצויים בסך 40 מיליון דולר, והשקיע מיליוני דולרים בהגשת התביעה. השופט קבע כי גרינברג ויתר בעלי המניות לא ספגו נזק כלכלי, כיוון ש"אם הממשל לא היה עושה דבר, בעלי המניות היו נותרים עם 100% מכלום". השופט ציטט מדבריו של ג'ון סטודזינסקי, סגן יו"ר חברת ההשקעה הפרטית בלאקסטון, שייעצה ל-AIG ב-2008 לקבל את הצעת הממשל, באומרו: "20% ממשהו עדיף על 100% מכלום".

לא ברור מדוע קו מחשבה זה לא חדר גם לפסיקה עצמה, לפיה הממשל ניצל בצורה לא הוגנת את מצבה של AIG כאשר דרש תנאי הלוואות מחמירים, בהם לא רק נתח הבעלות, אלא גם שיעור ריבית גבוה של 12%. "לא משנה עד כמה דירקטוריון AIG בדק את חלופותיו באותו לילה בצורה הגיונית, ולא משנה שהיה לחברה צוות יועצים מצטיין, העובדה היא שהחברה הייתה נתונה לחסדי הממשל", כתב השופט.

השופט פול אנגלמאייר מבית המשפט הפדרלי המחוזי במנהטן, שדחה את התביעה בעבר, אמר כי הטענה כי דירקטוריון AIG נשלט על ידי הממשל הינה מוטעה. לפי ההיגיון של טענת גרינברג, כתב בזמנו אנגלמאייר, "ניתן לטעון כי נושך נשך ששיעורי הריבית הנצלניים שלו מתקבלים על ידי עסק קטן שרוצה לשרוד, שולט בעסק זה ויכול לחייבו להסכים להלוואה".

דניס קלהר, נשיא ומנכ"ל בטר מרקטס, ארגון המקדם רפורמה פיננסית, אמר כי הפסיקה של וילר בלתי ברורה. "בית המשפט הביע, באופן ביזארי, אהדה ל-AIG, מבלי ששקל לנגד עיניו את הנזק הכלכלי לאזרחים האמריקאיים", כתב קלהר באי-מייל. "משלמי המסים הם הקורבנות של AIG, שפעלה בחוסר זהירות, הובילה לקריסת המערכת הפיננסית, קיבלה חילוץ בסך 185 מיליארד דולר ואז העניקה בונוסים לכמה מאותם אנשים שגרמו לקריסת החברה".

הניתוח של וילר, המשווה בין הטיפול ב-AIG לטיפול בבנקים הגדולים, מתעלם מהמציאות של חוקי הרגולציה שהיו קיימים באותה עת. השופט ביקר את השתלטות הממשל על AIG, כאשר לא עשה כך בבנקים. אך לבנק הפדרלי לא היו סמכויות פיקוח על AIG, שהינה חברת ביטוח, ולכן לא הייתה לו אותה שליטה כפי שהייתה לו על הבנקים. בדומה, השופט ביקר את הבנק הפדרלי על יצירת קרן נאמנות לאחזקת מניות AIG, כיוון שטכנית על הבנק הפדרלי נאסר להחזיק במניות. "יצירת הקרן בניסיון לעקוף את המגלה החוקית על אחזקת מניות היא דוגמה קלסית של העדפת צורה על פני תוכן", כתב וילר בפסיקה.

הממשל לא התקפל. בהצהרה ביום שני, אמר משרד האוצר כי "בית המשפט אישר כיום כי בעלי מניות AIG לא נפגעו מפעולות אלה. איננו מסכימים עם מסקנת בית המשפט בנוגע לסמכות המשפטית של הבנק הפדרלי, ואנו ממשיכים להאמין כי הממשל פעל במסגרת החוק". אף שצפוי ערעור על הפסיקה, שיתכן וישרך דרכו עד לבית המשפט העליון, הפסיקה עשויה בכל זאת להשפיע על חילוצים עתידיים. הסטר פירס, עמית מחקר בכיר במרכז מרקאטוס באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, ולפי דיווחים הינו אחד המועמדים של הרפובליקאים למושב ברשות לניירות ערך (SEC), כתב בשנה שעברה כי אם גרינברג יזכה, "תהיה זו מהלומה לעמדת ה'גדולים מכדי ליפול', כיוון שבשיקולי החילוץ יתערבו גם חששות מתביעות משפטיות ממושכות ופיצויים אפשריים לבעלי מניות שיטענו להפסדים".

אי־פי
בלומברג
אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#