איך יוכלו המכוניות שלנו לנסוע במהירות של 1,500 קמ"ש? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך יוכלו המכוניות שלנו לנסוע במהירות של 1,500 קמ"ש?

במשך 50 שנים קידם חוק מור - המתאר את מזעורם של הרכיבים הבסיסיים של האלקטרוניקה - את פיתוחן של טכנולוגיות מתקדמות והניע שינוי חברתי ■ מארק בוהר מתאר את פריצות הדרך הבאות שמצפות לנו בעתיד

14תגובות

מארק בוהר אוהב לתקשר עם אנשים באופן ישיר. "אני לא משתמש בטוויטר, אני מאמין בלשלוח מיילים ולדבר עם אנשים בטלפון", הוא אומר. אולם בתור הארכיטקט הראשי של אינטל, יצרנית המעבדים הגדולה בעולם, בוהר אחראי לפיתוח המעגלים שעליהם מבוססים המוחות של המחשבים המאפשרים את התקשורת הדיגיטלית, החברתית והניידת הזאת.

"אני קצת לודיט במובן הזה", הוא אומר, בהתייחסו לקבוצת הפועלים האנגלים ששברו את מכונות הטווייה הראשונות מכיוון שראו בטכנולוגיה איום על פרנסתם. "יכול להיות שהטכנולוגיה מרחיקה בין אנשים, אבל אישית זה לא קורה לי. אולי אנשים עוברים תקופות בחיים האישיים שלהם. כיום אנשים צעירים מעדיפים לזרוק מידע לפייסבוק ואחר כך מתחרטים על זה".

בוהר מגיע לישראל במסגרת מה שניתן לתאר כחלק מסיור עולמי לרגל 50 שנה לחוק מור — החוק שקובע כי מספר הטרנזיסטורים במעגלים משולבים יוכפל מדי 18–24 חודשים. משמעות הדבר היא שניתן לדחוס למחשב או מכשיר אלקטרוני יותר כוח מחשוב, לשפר את ביצועיהם ולהוזיל אותם. האיש שעל שמו נקרא החוק, גורדון מור, היה מנהל המחקר והפיתוח בחברת פיירצ'יילד סמיקונדקטור באותה עת, ושלוש שנים אחרי כן הוא הקים ביחד עם רוברט נויס את NM אלקטרוניקס, שלימים נהפכה לאינטל, שאותה ניהל מור במשך כמה עשורים. כיום מור הוא יו"ר לשם כבוד של החברה.

עופר וקנין

אף שסמארטפונים, טאבלטים, קונסולות משחקים וסוגים רבים של מחשבים — מאלה שמפעילים את המכשור הרפואי המתקדם ביותר בבתי חולים ועד למערכות לניהול רמזורים — מוכרים ונמצאים בחיינו היומיומיים, רק מעטים מודעים לטכנולוגיה הבסיסית שמפעילה אותם: רכיבים עשויים מחומרים מוליכים למחצה, בעיקר סיליקון, ועליהם מודפסים מעגלים חשמליים מורכבים להפליא וזעירים מעבר לתפישה האנושית, כמעט.

זוהי אולי אחת הסיבות לכך שקיים מחסור עצום במהנדסים ומדענים בתחום הטכנולוגיה בפרט ובתחום הנדסת החומרה בפרט. ואולם בוהר, שמכונה בין היתר "גורו המעבדים" של אינטל, רוצה להבהיר משהו לכל מי שחושב שעבודת פיתוח היא ישיבה מול מחשבים כל היום. "זה לא נכון שלא רואים אנשים ומדברים אתם. חייבים כישורי אנוש כדי להצליח כמהנדסים. לא משנה עד כמה אתה מבריק, אתה חייב להבין גם את התחומים האחרים. אם את מהנדסת חשמל, את חייבת למצוא עוד מהנדסים להבין איך לפתור את הבעיה שניצבת בפנייך".

הוא מספר כי יומו מלא בפגישות "עם 10–12 מהנדסים. אנשים צריכים להבין שהרבה מהעבודה היא עבודת צוות, עם אנשים בעלי מומחיות שונה".

עושים את מה שנראה בלתי־אפשרי

מאז 1965, כשמור טבע את החוק שלו, ניבאו כבר כמה פעמים שהוא יגיע לקצו, ועולם המחשוב ייבלם ביכולתו להתקדם, לשפר ביצועים ולהוזיל עלויות. עד כה זה לא קרה. ב–2012 צוות של מדענים מאוניברסיטאות פרדו, מלבורן, סאות ויילס וסידני יצר טרנזיסטור של אטום בודד.

"בתור התחלה, חשוב להבין שמור התמקד בעלויות ייצור. המזעור מאפשר לייצר את הטרנזיסטורים בפחות כסף. הוא חשב שזה יימשך הרבה שנים, אבל הוא לא תיאר לעצמו שזה יימשך 50 שנה. אפילו הוא הופתע מזה.

"כשחוזרים למאמר שלו מ–1965, רואים שהוא ראה בעיני רוחו שאנשים יוכלו לקנות מחשבים אישיים משלהם, שיהיו להם מכשירי תקשורת אישית. הוא חשב על הצרכן הממוצע. הוא חשב מה יוכלו לקנות לשימושם האישי. זה היה די נבואי.

"התקדמנו הרבה מאז. השילוב של המצאת המיקרו־מעבד ב–1971 עם חוק מור איפשר ליצור שבבים יותר ויותר חזקים. ב–71' היו על השבב 2,000 טרנזיסטורים, וכיום יש מיליארד. אינטל עשתה סקר ושאלה אנשים כמה טרנזיסטורים לדעתם יש בטלפון שלהם, הם ענו עשרה, אולי 100", הוא צוחק.

"חוק מור הוליד מחשבים נישאים וטלפונים סלולריים. מור ראה בזה מודל עלות, אבל מה שקרה בנוסף, או לצדו של חוק מור, הם ביצועים טובים יותר וצריכת כוח נמוכה יותר. הסמארטפון שלנו כיום חזק כמו מחשב שולחני מלפני כמה שנים".

מה יהיו ההשלכות של סוף חוק מור, אם בכלל?

"התשובה היא שתעשיית המעגלים המשולבים מלאה ביותר מדי אנשים מבריקים מכדי לאפשר לזה לקרות. בשנות ה–90 אנשים רבים חזו שההקטנה של טרנזיסטורים תסתיים מפני שהשכבה המבודדת את הסיליקון נהייתה דקה מדי — עשרה אטומים של תחמוצת סיליקון — וכשהשכבה תגיע לעובי קטן מדי זה ידלוף. זו היתה הנחה סבירה, והמהנדסים שלנו ציפו לכך. אז המצאנו מבודד חדש לשער — תחמוצת הפניום (הפניה)".

הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שנמצאת בפיתוח כיום היא 7 ננומטר. מהם הדברים הבאים שאתה צופה שיקרו, ואילו יישומים אפשריים נראים לך מלהיבים?

"בשנים האחרונות אינטל היתה המובילה בפיתוח פריצות דרך בתחום הטכנולוגיה. אנחנו עובדים כעת על טכנולוגיית 7 ננומטר, ועל עוד דברים במקביל. אנחנו עוברים מטכנולוגיית טרייגייט (Tri–Gate — טכנולוגיה ייצור תלת־ממדית שמכפילה פי שלושה את שטח הפנים של השער הלוגי; ד"מ) ל–FinFET, טכנולוגיה שבה יש 'סנפירי' סיליקון במבנה שמגדיל עוד יותר את שטח הפנים, ואינטל נחשבת למובילה הבולטת בו".

בוהר מזכיר גם חיווט סיליקון, שאותו עדיין לא יודעים לייצר בעלות נמוכה בקנה מידה קטנטן, ואת האפשרות לעבור מסיליקון לחומרים מוליכים למחצה אחרים, כמו אינדיום ארסנייד. "כשלמדתי באוניברסיטה, הפרופסור לפיזיקה שלי אמר שטרנזיסטורים בעובי 14 ננומטר יהיו בלתי־אפשריים, כי אורך הגל של האות האלקטרומגנטי הוא 193 ננומטר ותהיה דליפה. אז מה שעשו הוא לשנות את החומר או המבנה שלו".

טכנולוגיה אחרת שהוא מזכיר נקראת ספין־טרוניקס. "במקום זרימה של אלקטרונים, תהיה זרימה של ספינים של אלקטרונים". ספין הוא, באופן גס, המומנט המגנטי של האלקטרון, שיש לו ערכים קוונטיים — ולפיכך אפשר להשתמש בו למערכת מידע בינארית כמו זו שעליה מבוססים מחשבים. "אבל אני לא יודע איזו טכנולוגיה תעבוד ואיזו לא", הוא אומר.

"לישראל חלק גדול בהצלחה של אינטל"

באשר ליישומים, בוהר מצביע על הכיוון שעליו חלמו, אולי, סופרי המדע בדיוני של המאה ה–19. "אם חוק מור היה מיושם על טכנולוגיה של מכוניות, הן היו נוסעות ב–1,500 קמ"ש, למשל. אלקטרוניקה יכולה לשפר את היעילות של תחבורה. יש כיום מכשירים שמנווטים לפי עומסי התנועה. אני זוכר שלפני עשור דיברתי עם פרופסור מסטנפורד על האפשרות שיהיו מכוניות רובוטיות והוא צחק עלי, אבל עכשיו זו מציאות. זוכרת את מכשיר הטרייקורדר ב'מסע בין כוכבים'? (מכשיר נייד שסרק וניתח נתונים, רפואיים ואחרים; ד"מ) זה לא רחוק מלהתממש.

"יש הרבה תחומים שמתפתחים כעת — שבבי תקשורת, אלחוט, השימוש הגובר בחיישנים — אנשים יופתעו כמה החיישנים בטלפון מתוחכמים — מדי תאוצה וג'ירוסקופים. מה שלא יישמנו עדין הוא האינטגרציה — מכשירים שיכולים לעשות את כל הדברים האלה יחד".

חוק מור גרם גם לשינוי חברתי עצום, ולשינוי בדרך שבה עובדים, מתקשרים וחיים. אבל יש לו גם השלכות שליליות, על תעסוקה, על היציבות בחיינו.

"אני חושב שזה מצב אנושי בסיסי — להתמודד עם שינויים בחברה — מאז שחר המין האנושי. מאז תחילת המהפכה התעשייתית אנשים נאלצו להסתגל לזה — אף אחד לא אומר שלא צריך לעשות את זה. חיינו כבני אדם השתפרו בזכות הטכנולוגיה. כל שינוי טכנולוגי אכן מביא עמו שיבוש מסוים. כשהצטרפתי לאינטל, פיתוח דור חדש של מעבדים דרש שלושה־ארבעה מהנדסים. כיום צריך 300–400 בעלי תואר דוקטור בהנדסה".

עד כמה ממשלות והמגזר הפרטי צריכים לפעול כדי לעודד יותר אנשים ללמוד מקצועות טכנולוגיים ומדעיים?

"אני חושב שממשלות יכולות למלא חלק יותר גדול בתמיכה בזה, במיוחד עבור משפחות שלא יכולות להרשות לעצמן לממן חינוך ברמה גבוהה. חייבים להבטיח שכל אדם צעיר ואינטליגנטי יוכל להתקדם רחוק ככל האפשר. באופן כללי, אני לא רואה מספיק אנשים שמתעניינים במדע ובהנדסה. אני שומע מדקאנים באוניברסיטאות שאנשים מעדיפים קריירה מחוץ להנדסת חשמל. לא יצא לי לראות הרבה מקרים של אנשים שעשו דוקטורט בהנדסה והלכו לחברות פיננסיות. כשזה קרה, חשבתי לעצמי, 'איזה בזבוז של כישורים'.

אי–פי

"כיום, קשה יותר לתלמיד תיכון שרוצה להיות מהנדס. קל יותר ללמוד לכתוב שורות קוד ולכתוב תוכנות פרסום — אינטואיטיבית זה נראה קל יותר. הצעירים לא מבינים שעסקים מצליחים נשענים על הטכנולוגיה של מוליכים למחצה — היא הרבה פחות פשוטה ויותר מאתגרת ממה שהם רואים".

קשה לך להסביר את החשיבות של העבודה שלך לאנשים מחוץ לעולם המוליכים למחצה?

"זה קשה יותר, אלא אם אני יכול להיכנס, כמו עכשיו, לפרטים. אנשים חושבים שמעבדים הם דבר שקיים הרבה זמן, ולכן אינו מסובך".

מה חלקו של מרכז הפיתוח הישראלי של אינטל בפיתוח המעבדים שנמצאים בקדמת הטכנולוגיה של אינטל?

"אני לא מכיר את המספרים. מהניסיון האישי שלי — פאב 28 (המפעל של אינטל בקרית גת; ד"מ) היה חלק גדול מהצלחתה של אינטל זה מכבר. יש מרכז תכנון המעגלים של אינטל בחיפה. אני מדבר עם המהנדסים שם לפחות כל שבועיים. התרומה שלהם מאוד חשובה. סקיילייק — שם הקוד למעבד החדש שאנחנו מפתחים עכשיו —מפותח בהובלת הקבוצה הישראלית".

אי.פי

האם אינטל תמשיך לפזר מפעלים בעולם או תרכז אותם במקום אחד כדי לזכות ביתרון לגודל?

"אני לא רואה שום סימנים לכך שאינטל תשנה את האסטרטגיה שלה. הגיוון הגלובלי של הייצור חשוב — מרבית מפעלי הייצור ממוקמים בארה"ב, ויש לנו מפעלים גם בישראל, בסין ובאירלנד".

מי ינצח בתחום השבבים - זה שיפתח את השבבים החזקים ביותר או זה שיפתח שבבים חסכוניים יותר באנרגיה?

"זו שאלה טובה. לפני 10–20 שנה מה שהיה חשוב היה כוח המחשוב והביצועים — שתלויים במהירות התדר. אינטל הגבירה אותו ל-2 ג'יגה־הרץ. אבל זה היה בזבוז אנרגיה, בזמן שבו השוק החל לדרוש פתרונות ניידים, כמו מחשבים נישאים וטלפונים. בעשר השנים האחרונות התמקדו ביעילות אנרגיה, בין אם מדובר בשבב לסלולר ובין אם לשרת מחשב גדול. המטרה היא הספק נמוך יותר למכשיר. אני חושב שברור שהמחשוב יתפשט — יש הרבה מחשבים במכונית, אינטרנט של הדברים, ולכן צריך להתמקד בגודל קטן וצריכת כוח קטנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#