"המדיניות הממשלתית תרמה להגדלת האי־שוויון - כעת תורה להקטין אותו" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"המדיניות הממשלתית תרמה להגדלת האי־שוויון - כעת תורה להקטין אותו"

זמן רב לפני תומאס פיקטי הניח הכלכלן פרופ' טוני אטקינסון את היסודות לחקר העוני והאי־שוויון ■ בראיון ל-TheMarker הוא מסביר מדוע הצעדים הנדרשים להקטנת האי־שוויון אינם רדיקליים כפי שנדמה, ומדוע האי־שוויון הרסני כל כך לכלכלה

4תגובות

רוצים לפתור את בעיית האי־שוויון? לפני שאתם שולפים את הקלשונים או חוזרים בייאוש לצפות בתוכנית הריאליטי החביבה עליכם, לטוני אטקינסון יש כמה רעיונות שכדאי שאנחנו, ומקבלי ההחלטות בחיינו, נבחן.

אטקינסון, פרופסור לכלכלה בנאפילד קולג' ובלונדון סקול אוף אקונומיקס, הוא אחד הכלכלנים הנחשבים בעולם בתחום חקר העוני והאי־שוויון. עיקר מחקרו מתמקד בהתפלגות הכנסות, ויש על שמו מדד לאי־שוויון שנקרא "מדד אטקינסון". ביחד עם ג'וזף שטיגליץ, הוא פירסם מאמר שמהווה את הבסיס לתורת המיסוי האופטימלי.

בספרו החדש, "אי־שוויון: מה אפשר לעשות?", הוא עושה משהו שתומאס פיקטי, הסופר־סטאר הנוכחי של עולם הכלכלה ונושא דגל מחקר האי־שוויון, נוגע בו ברפרוף: הוא כותב מתווה מפורט להפחתת האי־שוויון. "בספר זה אני מתווה הצעות קונקרטיות למדיניות שתוכל, אני מאמין, לגרום לשינוי אמיתי בחלוקת ההכנסה לכיוון של פחות אי־שוויון", כותב אטקינסון בהקדמה לספר, ללא כחל וסרק. "במקום להתמודד עם הפתרון הטרנסצנדנטלי, והשאלה האולטימטיבית של הקצאה חברתית צודקת של כוח, אני מתחיל מהבעיה המעשית - רמות האי־השוויון גבוהות מדי, וזה משקף את העובדה שמאזן הכוח מוטה נגד צרכנים ועובדים", הוא כותב.

אי־פי

בראיון ל–TheMarker מסביר אטקינסון כיצד כמה מההצעות שלו, שנראות רדיקליות על פניהן, מבוססות בעצם על רעיונות ישנים, שנדחקו בגל של שמרנות כלכלית בעשורים האחרונים. הוא אופטימי ככל שניתן לצפות מאדם שבתקופת מחקרו, מסוף שנות ה–60 ועד היום, גדל האי־שוויון לרמות היסטוריות. (לרשימת 15 הצעדים של אטקינסון לצמצום האי-שיוויון לחצו כאן)

מה בעצם חשוב כל כך באי־שוויון? אולי גודל העוגה - מה שמיתרגם לצמיחה - חשוב יותר מחלוקתה?

אטקינסון: "האי־שוויון חשוב מסיבות רבות. יש לו השלכות שליליות רבות. קרן המטבע טענה שרמה גבוהה של אי־שוויון פוגעת בצמיחה כלכלית בת־קיימא".

למעשה, גם דו"ח OECD שפורסם במאי טען כי יש הוכחות אמפיריות לקשר בין אי־שוויון לפגיעה בצמיחה.

"ההשלכות השליליות של האי־שוויון מגיעות לדברים כמו תוחלת חיים והשמנה. ואולם, החשיבות שאני מייחס לו קשורה לכך שאנשים רבים מרגישים שצריך להיות שוויון הזדמנויות - שהמגרש יהיה הוגן ואחיד. זה נכון לשני צדי הקשת הפוליטית, ימין ושמאל. אבל אי־אפשר להשיג את זה, אם יש אי־שוויון כל כך גבוה בהכנסות".

יש הטוענים שאי־שוויון מסוים נחוץ כדי לדרבן אנשים להתקדם - שבלעדיו, לא תהיה יוזמה.

"בספרי אני לא מדבר על אוטופיה, אבל רבים חושבים שהאי־שוויון במדינות רבות הוא ברמה גבוהה מדי. המטרה היא להפחית אותו - לנוע במגמה מסוימת. איך אי־שוויון משפיע על יזמות? השאלה היא אם המדיניות שננקטת (נגד האי־שוויון) מעודדת או פוגעת ביוזמה. צריך לבחון את המהלכים ולבדוק כל אחד מהם".

פרופ' טוני אטקינסון

האי־שוויון נהפך לתופעה עולמית. מה מקורה?

"האי־שוויון הוא תופעה גלובלית. בדרום אמריקה התופעה פחתה בשנים האחרונות משמעותית - במדינות כמו ברזיל, למשל - אם כי הוא עדיין גבוה יחסית למדינות אחרות. במדינות העשירות ובסין והודו האי־שוויון גבוה. זה נפוץ, אך לא אוניברסלי. יש כמה סיבות לאי־שוויון, לא אחת. שוק העבודה הושפע מצד אחד מהגלובליזציה, ומצד שני משינוי טכנולוגי. שניהם מטים את התגמול לטובת עובדים משכילים ומיומנים".

בראיון קודם הביא אטקינסון דוגמה להשפעה שיכולה להיות לממשלות על הטכנולוגיה ועל השפעתה על תעסוקה. "כסטודנט לימדו אותי שתאגידים מקבלים החלטות אילו טכנולוגיות לפתח ולשפר ובמה להשתמש. זה אומר שהדבר נמצא בשליטתנו. לדוגמה, אם אפשר היה לשגר ארוחות באמצעות רחפנים, לא היה צורך באנשים שיעשו זאת. אולי זו הדרך הכי יעילה, אבל היא משנה את טבע השירות שניתן, כי חלק חשוב מהשירות הוא ההיבט האנושי. 'אקונומיסט' כתב באחרונה כמה נהדר יהיה להיכנס למונית אוטונומית, שלא צריך לשוחח בה עם הנהג. אבל אני רואה בזה הפסד של שירות, לא רווח. בשל כך, ממשלה, כשהיא מזמינה שירותים, צריכה לפרט שחשוב לה שהם יינתנו על ידי בני אדם, וזה ישפיע על הביקוש לכוח אדם ועל השכר. אבל זה לא הדבר היחיד. המדיניות הציבורית היא גורם משמעותי. OECD טוען שזה אחד הגורמים המרכזיים. בחרנו (במדינות המערב) במדיניות שמתגמלת עשירים ופוגעת בעניים. עוד משהו תרם לגידול באי־שוויון: ההכנסה מהון, מהשקעות ומרווחים גדלה כחלק מהתמ"ג. אחד הדברים שקרו בחמש השנים האחרונות הוא שהריבית הריאלית היתה שלילית, כך שהיה קשה לחוסכים קטנים לשמור על עושרם. לעשירים היו תשואות חיוביות, בגלל שהם השקיעו במכשירים מתוחכמים מאוד, כמו קרנות גידור. הריבית הנמוכה תרמה מאוד לאי־שוויון".

אתה אומר שהמדיניות גרמה להגדלת האי־שוויון. מדוע ממשלות עשו זאת?

"היתה מגמה של דה־רגולציה ומעבר למדיניות שמרנית, עם מאמצים להחליש את האיגודים המקצועיים. זה חלק מהאג'נדה השמרנית".

אבל האי־שוויון גדל גם תחת הנשיא ביל קלינטון בארה"ב, ובבריטניה תחת ממשלת הלייבור.

"לוקח כמה שנים מרגע שקובעים מדיניות ועד שהיא משפיעה - האי־שוויון גדל רק לאחר כמה שנים. מצד שני, שיעור העוני בקרב ילדים גדל תחת ממשלת השמרנים בבריטניה".

אטקינסון מציין כבר בתחילת ספרו כי האי־השוויון נהפך לנושא פוליטי משמעותי: "ב'ניו יורק טיימס' כתבו שזה יהיה נושא חשוב בבחירות לנשיאות. הדמוקרטים מדברים על הנושא, ולפני שלוש שנים הם לא דיברו על זה". דו"ח OECD בנושא האי־שוויון, המשתרע על פני 300 עמודים, מחזק את הטענה שאי־שוויון הוא נושא פוליטי־כלכלי־חברתי מהמדרגה הראשונה. אטקינסון סבור כי הנתונים החדשים והקשר המוכח (לפי OECD) יגרמו לשינוי בגישה.

"המחאה החברתית בעולם לא תסלים"

תומאס פיקטי נהפך לכוכב.

אי שיויון עטיפת הספר

"לגמרי. עשיתי ניתוח של העיתונות בבריטניה, כמה פעמים המלה אי־שוויון הוזכרה לפני הספר של פיקטי ואחריו - והיה זינוק משמעותי במספר לאחר שהספר יצא".

יש סיכוי להתגבר על האינטרסים הקיימים? כל כך הרבה כסף מוטל על הכף, ובעיקר כספם של אנשים עשירים ובעלי עוצמה. רוב האנשים מאמינים אולי שאי־אפשר לשנות את המצב.

"זו שאלה טובה. המדיה עשויה להגן על האינטרסים ולומר לציבור שאי־אפשר לשנות כלום. אני חושב שזה תפקיד האקדמיה להראות שיש מדיניות שאפשר לנקוט בה כדי לתקן את זה. אלה לא דברים חדשים. חלק מההצעות שלי מקורן ברעיונות ישנים - אחת מהמאה ה-18 והשנייה מה-19. לוקח הרבה זמן לדברים האלה להילקח ברצינות. חייבים להכיר בכך שיש צורות חדשות של תקשורת והתארגנות. קבוצות לחץ שהעלו את השאלות על מיסוי והעלמת מס, גרמו לשינוי בלוקסמבורג".

ואכן, חברות רב־לאומיות כמו אמזון נכנעו ללחץ. אמזון הפסיקה לרשום את מכירותיה ברחבי אירופה כהכנסה בלוקסמבורג, בעקבות מסע לחצים ציבורי בבריטניה, שהוביל לחקירות שערך האיחוד האירופי. ענקית הקמעונות הקימה סניפים מקומיים לרישום חשבונאי של המכירות, והיא צפויה לשלם יותר מס מהסכומים המזעריים ששילמה בשנים קודמות.

אטקינסון מביא לדוגמה עוד תנועות עממיות, כמו אלה שמגינות על דיירים מפינוי שפועלות בספרד. ואולם, לדעתו, המחאה לא תסלים. "אני לא חושב שתהיה מהפכה", הוא אומר. "המדיה החברתית תאפשר להתארגן במדינות עשירות, כמו מה שקרה בצפון אפריקה (באביב הערבי), למשל. זה מסוג הדברים שמתחילים להשפיע על מה שקורה. בסך הכל, אף שנבחרה ממשלה שמרנית בבריטניה, הם קיבלו פחות מ-37% מהקולות".

אטקינסון כותב בספרו כי כדי לחזור לרמות השוויון של שנות ה-60 בבריטניה, צריך להעלות את שיעור המס ב-16%, אך מודה כי אמצעים פיסקליים אינם מספיקים. "כמה מהצעותי קשורות לאמצעים קלאסיים של מיסוי והגנה סוציאלית", הוא כותב. "ואולם, אחת האמירות המרכזיות בספר שלי נוגעת לחשיבות של אמצעים להפחתת האי־שוויון בהכנסה שאנשים מקבלים, לפני מיסוי ממשלתי והעברות. כיום, הרמה הגבוהה של אי־שוויון יכולה לרדת משמעותית רק באמצעות התמודדות עם אי־שוויון בשוק".

אחת ההצעות שלך היא לקבוע מדרגת מס מרבית של 65%. זה לא פוגע בצמיחה?

"יש ראיות לכך שהיתרונות והחסרונות של מסים גבוהים מתקזזים, אבל 65% זה לא מספר גבוה כל כך. ברוב המאה ה-20 היו שיעורי מס גבוהים מ-65%. המס הקיים בכמה מדינות כבר קרוב לכך".

"לבעלי המניות אין רלוונטיות"

בתוך היריעה הרחבה מאוד שפורש אטקינסון בתארו את הגורמים לגידול באי־שוויון ואת הדרכים להתמודד עמם, אפשר להחמיץ בקלות אמירה חשובה. אטקינסון מתייחס לתפקיד ההון והכוח המונופוליסטי, ומציע גישה שמבדילה בין הון לעושר. בימים עברו, הוא מספר, הבעלים של מפעל החזיקו בו במלואו והחליטו מה קורה בו. כיום, הציבור הוא הבעלים של המפעל, אבל הוא לא מחליט מה קורה בו. ההון, אפשר לגזור מדבריו, הוא העוצמה ויכולת ההשפעה. העושר שמגיע לכיסים של האזרחים הוא תוצאה שלו.

"לבעלי המניות אין רלוונטיות", הוא אומר. "רוב המשקיעים הם קרנות פנסיה או חברות ביטוח, אבל הן לא הבעלים. הבעלים האמיתיים הם בעלי הפוליסות (החוסכים הקטנים), ואין להם אף מלה בעניין ההשקעות, מדיניות מס וכדומה. האנשים שעושרם האמיתי נמצא שם, לא מקבלים שום שליטה, ומנהלי ההשקעות הם מי שקובעים, אף שזה לא מניות שלהם.

"צריך שיהיה ייצוג לאינטרס רחב יותר", קובע אטקינסון. הוא מביא לדוגמה את הסכם הסחר הטרנס־פסיפי (TPP). "המשא ומתן בנוגע ל-TPP משפיע על העובדים באירופה ובאמריקה", הוא מסביר. ואולם בפועל, לדבריו, המגעים מתנהלים מאחורי הקלעים בין בעלי העוצמה, ולא בין בעלי העניין. "המשא ומתן הזה צריך לכלול לא רק את התאגידים שמשתתפים בו, אלא את בעלי העניין. האיחוד האירופי, למשל, צריך לומר שההסכם צריך לקבל את אישורם של כל המשתתפים".

התשובה של אטקינסון (ראו בהרחבה למטה) היא להקים מועצה כלכלית־חברתית, שתייצג לא רק תאגידים ואיגודי עובדים, אלא גם נציגי צרכנים וארגונים אחרים. "יש גופים כאלה במדינות אחרות", הוא אומר, "ויש להם תוקף חוקתי".

אז התפלגות עושר מתחילה בהתפלגות הכוח?

"כן. חשוב מאוד מי מקבל את הכוח להחליט. בגרמניה, למשל, יש השתתפות מובנית של העובדים בדירקטוריון. אני חושב שכלכלות שוק יכולות ליהנות מהתפלגות רחבה של השפעה.

"מיסוי הוא רק חלק מהפתרון", אומר אטקינסון, ומציג את אחת מ–15 ההצעות שלו. "הבעלות על הון היא דבר חשוב בסיפור. הייתי משתמש בהכנסה ממס ירושה כדי לספק לאנשים מס ירושה שלילי, כדי לספק לאנשים בתחתית הסולם הון מינימלי - שעמו יוכלו לשלם עבור חינוך, מקדמה על רכישת בית או הקמת עסק. לאנשים שלא יורשים כלום יהיה משהו להתחיל אתו. זה יתרום רבות להעלאת המוביליות החברתית.

"לא צריך להסתכל רק על מיסוי העשירים, אלא על הגדלת העושר בתחתית. צריך לאפשר לאנשים לחסוך. למשל, הממשלה צריכה להנפיק אג"ח עם ריבית חיובית, צמודה למדד".

"תפקידם של אנשים בייצור פוחת"

אטקינסון מקדיש התייחסות נכבדה למעמד העובדים, ובעיקר לירידת כוחה של העבודה המאורגנת, כאחד הגורמים לגידול באי־שוויון. "הזדעזעתי לגלות את סדרת החקיקות שהתבצעה בשנות ה-80 בארה"ב. חוק אחר חוק הפחית את כוחם של איגודי העובדים והעמיד מכשולים בדרכם. אפילו בשנות ה-50 ג'ון גלבריית דיבר על הצורך ב'כוח נגדי' - והוא נחוץ יותר עכשיו", אמר אטקינסון בראיון למגזין "פרוספקט".

הפגיעה בכוח העובדים נובעת לא רק מחקיקה. איך אפשר להתמודד עם השינויים האלה?

"זה אחד החששות הגדולים. שוק העבודה משתנה, ואי־אפשר לחזור למדינת הרווחה שהיתה בעבר, שהתבססה על כך שלאנשים היו עבודות, ועבדו בצורה מגוונת, בתעסוקות שונות. תפקידם של אנשים בייצור פוחת. הכלכלנית האמריקאית לורה טייסון אמרה שהשפעת הגלובליזציה תלויה משמעותית במי מחזיק בבעלות על הרובוטים. צריך להסתכל על גיוון במקורות ההכנסה, בזמן שהכלכלה מתפתחת".

במאה ה-19, בעקבות הוגים כמו קרל מרקס, נולדה בעצם מדינת הרווחה. האם צריך מישהו בסדר גודל שלו כדי להניע את הדמוקרטיות לכיוון הוגן יותר?

"זו שאלה גדולה, ואני לא בטוח שאני יודע את התשובה. תנועת הפועלים העולמית עלתה והתחזקה בתגובה לסוציאליזם, אבל היא התפתחה גם במדינות חדשות. ניו זילנד, למשל, הוקמה כמדינת רווחה מתקדמת הרבה יותר מבריטניה באותה תקופה. הייתי מצפה מקבוצות חדשות של מדינות, כמו האיחוד האירופי, לחשוב בצורה שונה איך לארגן דברים. לאיחוד יש אג'נדה ברורה להתמודד עם העוני".

מה היית מייעץ לאנשים צעירים, שמתחילים את דרכם כעת?

"הייתי אומר להם 'אתם צריכים להטיל ספק בכל דבר. אל תקחו כמובן מאליו דבר. תחשבו בעבור עצמכם איזה עולם אתם רוצים ומה מעמדכם בו. צעירים צריכים אומץ לחשוב אחרת, ולא להתבסס על ניסיונם של דורות קודמים".

לנוכח הפגיעה בעובדים ובביטחון התעסוקתי, וחוסר המענה של השוק החופשי, האם ממשלות צריכות לקחת חלק גדול יותר?

"לא בהכרח. מי שצריך לקחת חלק הוא האינדיווידואלים. הממשלה צריכה לייצר את המסגרת. אפילו המתנגדים למעורבות לא דורשים שהממשלה תיעלם, אבל מסגרת זו צריכה לאפשר לאינדיווידואלים לשחק תפקיד".

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#