היחסים עם ארה"ב הופשרו - אך כלכלת קובה לא מתחממת - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היחסים עם ארה"ב הופשרו - אך כלכלת קובה לא מתחממת

חוסר הנכונות של הממשלה בקובה לבצע רפורמות מכביד על צמיחת הכלכלה, ובמיוחד על האזרחים המוצאים פרנסה במגזר הציבורי

בשעות היום נוסעים ברחובות הוואנה אמריקאים בשיער שיבה הנוהגים במכוניות שברולט ורודות מ–1957, עם גג נפתח וצופרים רועשים. בלילה הם יושבים לשתות כוס רום עם סיגר, מעניקים טיפים נדיבים, מקשיבים למוזיקת סלסה במלון ומעלים זיכרונות מהמלחמה הקרה. רבים מהתיירים האמריקאים החדשים בקובה, שמספרם זינק מאז הפשרת היחסים הדיפלומטיים בדצמבר, מבוגרים מספיק כדי לזכור את החיים לפני עידן האינטרנט, וליהנות מכמה ימים באחד מהמקומות האחרונים בעולם שאינם ידידותיים לפייסבוק. ואולם מה שעבור התיירים הוא קסם ייחודי, נראה לקובנים רבים כעול מחניק.

עבור בני מזל מעטים, החיים השתפרו מאז 17 בדצמבר 2014, היום שבו נשיא ארה"ב ברק אובמה ועמיתו הקובני ראול קסטרו הודיעו כי ישימו קץ לחמישה עשורים של עוינות. החלטתו של אובמה להקל בחלק מההגבלות על ביקורים בקובה צפויה להגדיל את התיירות למדינה ב–17% השנה, ולעודד את המטבע הזר כשלמדינה ייכנסו כ–500 מיליון דולר, שהם 1% מהתמ"ג, לפי הערכת אמילי מוריס, כלכלנית בבנק הפיתוח הפנים־אמריקאי.

המבקרים מוציאים CUC (המטבע הקובני המקובע לדולר) בכמה מסעדות פרטיות ומפוארות שבהן האיכות (וגם המחירים) מגיעה לסטנדרטים של פלורידה האופנתית. הקובנים לווים כל מה שהם יכולים כדי לשפר את היצע הלינה בעיר שבה כל החדרים במלונות מוזמנים שבועות מראש. לדברי עומר אוורלני, כלכלן קובני, נוספו 18 אלף חדרים פרטיים חדשים. זה מקביל ל–31 מלונות חדשים בגודל של מלון הוואנה ליברה הידוע, בן 25 הקומות.

בלומברג

הפעילות צפויה לעודד את הצמיחה הכלכלית בקובה, שבשנה שעברה הסתכמה רק ב–1.3%. אבל בינתיים, אין הרבה סימנים להשקעות בשווי 2.5 מיליארד דולר בשנה שהממשלה קיוותה למשוך עם חוק ההשקעות הזרות שנחקק בשנה שעברה, בעיקר מאחר שהחוק שולח מסרים סותרים. עד כה אושרו רק שני פרויקטי ייצור בנמל מריאל ואזור סחר חדש, אף שהתקבלו מאות בקשות.

הממשל ממשיך לסלוד מהרעיון של עסקים פרטיים, ומאמין שמיזמים סוציאליסטיים של המדינה יישארו בליבת הכלכלה הקובנית. כפי שאחד הכלכלנים מנסח זאת, "הממשלה רוצה לייצר שגשוג, אבל לא רוצה לייצר אזרחים משגשגים". כתוצאה, הממשלה מסתכנת בכך שלא תשיג אף אחד מהשניים הללו.

חלק מ–500 אלף הקובנים שהם בעלי עסקים פרטיים — כ–10% מכוח העבודה — נהנים משכר במטבע מקובע לדולר, ומייצגים את מעמד הביניים המתהווה במדינה. בניגוד ליתר כוח העבודה, הפריון שלהם משתפר. אבל רוב הקובנים, שעובדים במגזר הציבורי, משתכרים בפזו קובני, חיים במשטר קיצוב ובקושי מצליחים לגמור את החודש, אלא אם הם מקבלים כספים מקרובי משפחה בחו"ל או עובדים בעבודות לא רשמיות או לא חוקיות.

הדבר יוצר אי שוויון שמחריף כשמתעורר מחסור, במיוחד במזון. חלק מהעובדים במסעדות החדשות, הנהנים משכר במטבע המקובע לדולר, מודים כי הם נתקלים במבטים זועמים כשהם מגיעים למרכולים מקומיים, שולפים רשימות ארוכות הכוללות בירה, חלב וגבינות, מותירים את המדפים ריקים וגורמים לעליית מחירים. בעלי המסעדות מתעקשים כי זו לא אשמתם; הממשלה לא הצליחה לפתוח שווקים סיטוניים מצוידים היטב או לאפשר להם לייבא מזון. אבל הטיעון הזה לא מעניין כל כך את הציבור הרעב.

עובדי הממשלה הממורמרים, התקועים ללא מוצא, מאטים את קצב העבודה, מורידים את התפוקה ומחמירים את המחסור. בניסיון להיאבק באי השוויון, הממשלה העלתה את משכורותיהם של עובדי מדינה מועדפים כמו רופאים. היא התירה לרשויות ציבוריות כמו מונופול הסוכר להעלות שכר אם הפריון ישתפר (השנה, תפוקת הסוכר עלתה ב–22%). אבל העלייה בשכר היא אחת הסיבות לכך שהגירעון התקציבי צפוי לגדול לפחות כפליים, ליותר מ–6% מהתמ"ג השנה.

אי־אף־פי

האתגר של קסטרו

כל זה יוצר כאב ראש לקסטרו. יש לו פחות משנה עד שיתכנס קונגרס המפלגה הקומוניסטית, באפריל הבא. שם הוא יצטרך להגן על הרפורמות שהשיק בקונגרס הקודם ב–2011, כולל איחוד מתוכנן בין שני המטבעות של קובה, למרות התוצאות המאכזבות עד כה. קסטרו גם צריך לחשוש מכך שנשיא רפובליקאי יחליף את אובמה, שיסיים את תפקידו בתחילת 2017. כדי למנוע הידוק מחודש של האמברגו האמריקאי, הוא ירצה להראות לעולם שקובה הצליחה להשיג התקדמות כלכלית.

הקונגרס של אפריל הבא גם יסמל את תחילת השינוי הדורי בהנהגה של קובה. קסטרו, שנטל את המושכות מאחיו פידל ב–2008, צפוי לסיים את כהונתו כנשיא ב–2018. הוא אמר כי הוא נחוש לקדם את המנהיגים הצעירים יותר, ולהחליף את "הדור ההיסטורי" של בני ה–80 פלוס שנלחמו תחת פידל במהפכת 1959.

הוא מטפח את מיגל דיאז־קנל, סגן הנשיא הראשון בן ה–55, כמחליפו. יש אפשרות שקסטרו יתפטר מראשות המפלגה בשנה הבאה. כלכלנים שעובדים עבור הממשלה אומרים שחלק מעמיתיו של דיאז־קנל מקבלים את רעיונותיו הרפורמיסטיים. הם משתמשים לעתים קרובות במחשבים אישיים או בטאבלטים, מה שאומר שיש להם אינטרס להכניס יותר אינטרנט לקובה. אבל הם גם לא ששים להגן על הרפורמות בפומבי, כך שקשה לדעת מה עמדותיהם.

רבים בממסד חרדים מכך שהשינוי יסכן את מה שהם רואים כהישגיה העיקריים של המהפכה, כמו חינוך, בריאות ורווחה חינם. "הכלכלה צריכה ליהפך ליעילה יותר, אך אסור להתעלם מהעקרונות שלנו, אחרת צונאמי של קפיטליזם ישטוף את כל האי", אומר לואיס רנה פרננדס מאוניברסיטת הוואנה.

ייתכן שקסטרו מתכונן להתמודד מול השמרנים של המפלגה הקומוניסטית. הוועדה המרכזית של המפלגה הודיעה בפברואר כי תדון בחוק הבחירות החדש בקונגרס של השנה הבאה. היא לא נתנה שום פרטים. איש לא מצפה למשהו כמו חופש פוליטי. המטרה היא כנראה להפעיל לחץ על פקידי הדרג הבינוני להפסיק ולשתק את הרפורמות. "השינוי מתחיל מלמעלה, ואלה שלמטה רוצים בו — אבל הוא תקוע באמצע", אומר רפאל הרננדז, עורך כתב העת למדעי החברה "טמאס" .

הרננדז מאמין שהעדיפות העליונה של הממשלה צריכה להיות חיזוק של האסיפה הלאומית, כדי שתוכל לאשר חוקים לליברליזציה כלכלית, כמו הזכות לבעלות על עסק (כרגע, מי שעובד בחברה פרטית, לא משנה כמה היא מצליחה, נחשב עצמאי). הוא גם טוען שיש לאפשר לבעלי מקצועות — עורכי דין, מורים ורופאים — לעבוד במשרות נוספות, כמו בחברות ייעוץ פרטיות, מה שיחזק את מעמד הביניים הסוציאליסטי שרוצה לקדם עוד רפורמות. עם זאת, הוא חושש שהקשיים הפכו את הקובנים מן השורה לאדישים לגבי האפשרות שיהיה להם ייצוג פוליטי חזק יותר. מבחינתם, "הכוס תמיד חצי ריקה".

ואולם בקרב האינטלקטואלים, ההתנגדות גוברת. דאגוברטו ולדז, עורך המגזין הקתולי "קונוויוונסיה", אומר שהפשרת היחסים עם האמריקאים גזלה מהמשטר את יכולתו לצייר את השכנה כ"אויב חיצוני", ולכן כעת המגרעות שלו עצמו נמצאות במוקד.

אל קפיטוליו, מבנה בהוואנה שעוצב בהשראת הקפיטול האמריקאי, מצביע על עתיד טוב יותר. הוא משופץ כעת ואמור להיות מושבה של האסיפה הלאומית לראשונה מאז 1959. אלברטו פאגס, קשיש שבמשך 30 שנה צילם תיירים על מדרגות הבניין במצלמה ביתית, חושב שהוא ימשוך יותר תיירים וייהפך "לסמל לדמיון בין קובה לארה"ב". אבל כששואלים אותו אם הבניין יכול להיות גם סמל לדמוקרטיה, הוא משתתק. "אני לא מבין שום דבר בפוליטיקה", הוא ממלמל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#