גם אתם יכולים: איך לחיות בניו יורק עם 5,000 דולר בשנה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם אתם יכולים: איך לחיות בניו יורק עם 5,000 דולר בשנה

לאכול מסודר, לגור בדירה, להחזיק טלפון סלולרי ואפילו ללכת לאופרה - ללא עבודה מסודרת, בלי דמי שכירות ובלי ויזה. איך עושים את זה באחת הערים היקרות בעולם?

58תגובות

ארי עירבבה בזיליקום לפסטו על השיש במטבח בדירתה בשכונת קראון הייטס בברוקלין, כשנשמע צלצול הפעמון. חברתה ג'נט קליש הגיעה מוקדם לארוחת צהריים: הדלורית עדיין היתה בבישול. "מצאתי קילוגרמים של גזר אתמול", אמרה קליש בשמחה. "אני חייבת לחלק אותם לפני שהם ירקבו!".

החלה התחרות על אינטרנט מהיר בזול: מה הכי כדאי?

אם אתם לא עובדים באחת החברות האלה - כנראה שאכלתם אותה

רובע ברוקלין, ניו יורק
אי־פי

קליש אספה את הגזרים ברחוב, בדיוק כמו הפרמזן שמארי חילצה מהזבל. השתיים נהפכו חברות כשמארי החלה לאסוף דברים מהזבל לפני שלוש שנים.

כשהם מתרחקים מהפילוסופיה האמריקאית של צריכה בלתי פוסקת, יש כאלה שאימצו לעצמם מערכת של תלות הדדית ושיתוף – ואכילה בחינם הוא רק הצעד הראשון.

מארי חיה אורח חיים של מעמד ביניים בניו יורק בפחות מ-5,000 דולר בשנה. קליש, שמטיילת יותר, זקוקה ל-10,000 דולר. הן עובדות, אוכלות, יש להן קורת גג, אבל אין דמי שכירות או קניות בסופר. אין אפילו משכורת מסודרת. כסף הוא לא המטבע שלהן.

מארי היא צרפתייה קטנה ושחורת שיער שנראית בדיוק כמו בת 40 טיפוסית מברוקלין. אבל אין לה לא עבודה, לא ויזה, והיא חיה בחינם בבית בן שלוש קומות. השהייה בארה"ב מגיעה עם תוספת תעוזה: היא מהגרת בלתי חוקית. מטעמי פרטיות, היא ביקשה להזדהות בשמה הפרטי בלבד.

נתן דביר

לפני שמונה שנים מארי הגיעה לארה"ב, שם החליטה להישאר. היא נשארה במשך חמש שנים עם חברה סוכן הנדל"ן גרג. הן נפגשו בצפון מדינת ניו יורק ב-2012 בסדנת קיימות שבה מארי בילתה חודש בלימוד הקמת חווה בת קיימא. היא נזקקה למקום לגור בו, לו היה חדר פנוי, כך שהיא הפכה להיות אם הבית שלו – מנקה, מגננת ומביאה הביתה מזון שאספה מפחי אשפה במקום לשלם שכר דירה. "תמיד ניסיתי להיות הוגנת, להביא אוכל במקום שכר דירה. אבל חשוב לציין שלא תיכננתי את זה ככה. לא עזבתי את צרפת במחשבה 'אני אהיה מהגרת לא חוקית'; לא עברתי לגרג במחשבה שאגור בחינם לאורך זמן ".

לפעמים היא מזמינה כרטיסי אופרה זולים: במארס היא ראתה את דון ג'ובאני במטרופוליטן. ותמורת 15 דולר לחודש, יש לה חשבון סלולר בחבילה המשפחתית של גרג. כשהיא צוללת לפחי אשפה היא יכולה להביא מזון בשווי של 60 דולר ביום. "מארי היא שומרת הסביבה הגדולה ביותר שאני מכיר", אומר גרג. "אין לה רכב, היא לובשת רק בגדים משומשים ומתקנת בעצמה דברים מקולקלים. היא ממלאת חור במערכת ולא מותירה שום טביעות אצבע".

בצרפת מארי עבדה כרואת חשבון. "טמנתי את ראשי בחול, שכנעתי את עצמי שאלה הם חיים. אבל זה פשוט לא היה מה שרציתי, לספור כסף של אנשים אחרים. אני עדיין לא בטוחה מה אני רוצה".

בחודשים חמים יותר, שלוש או ארבע פעמים בשבוע, מארי מדוושת באופניה לפארק סלופ. היא יודעת שסופרמרקטים מוציאים את הזבל החוצה בין 8 ל-9 בערב. רשת פוד-טריין, בפינת הרחובות 11 והשדרה השביעית, "טובה לפירות טריים" ובשוק העירוני יוניון מרקט זורקים מדי יום שקיות אטומות של שעועית טוסקנה, רביולי גבינה טרי וסלטי כרוב. הם מנקים את המדפים לטובת מוצרים טריים, היא מסבירה.

מארי נזכרת כהתגלות בסיור הזבל הראשון שלה, אירוע חודשי של קבוצת חסידי פריגניזם (דיאטה המבוססת על אסיפה ואכילה מבחירה של מזון שנזרק) שמובילה חברתה קליש.

קליש, אישה דינמית ואדמונית שיער בת 52 שהחלה לחיות כפריגניסטית ב-2004, שומרת את כל הפריטים שהיא מוצאת בזבל ומנסה לא לרכוש שום דבר מלבד מזון חתולים ונייר טואלט. ב-2013 היא עזבה את משרת ההוראה בבית הספר התיכון בו לימדה וחיה מחסכונות שהיא צברה במשך עשר שנים. היא בעלת דירה בריצ'מונד הילס ובית בווסצ'סטר, מהם היא מקבלת שכר דירה. בעוד שלוש שנים תתחיל לקבל את הפנסיה שלה. אבל היא בקושי מוציאה את הכסף הזה. "אין שום דבר רע בלחסוך", היא אמרה. "אנשים שצוברים פריטים יקרים לעולם לא יהיו מרוצים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#