האיש שאחראי על מערכת החינוך המטורפת בעולם: "ישראל היא גן עדן" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חוזרים ללימודים

האיש שאחראי על מערכת החינוך המטורפת בעולם: "ישראל היא גן עדן"

שר החינוך של דרום קוריאה, הוואנג או־יאו, מנסה להוביל שינוי מהפכני בדפוסי החשיבה שהפכו את מערכת החינוך במדינה לאחת התובעניות והמלחיצות בעולם, עם שיעורי התאבדויות גבוהים, מדיניות של קנסות לסטודנטים ושיטות לימוד נוקשות כבר מבית הספר היסודי

52תגובות

(פורסם לראשונה במאי 2015)

"ללכת לישון ב–2:30 בלילה, לקום ב–7:00 בבוקר; ללכת לבית הספר ב–8:00 ולחזור הביתה ב–15:00; ללכת למכון ללימודי אנגלית, ללמוד שלוש שעות ולאכול ארוחת ערב; ללמוד במכון למתמטיקה עד 22:00; ללכת הביתה ולהכין שיעורי בית באנגלית ובמתמטיקה; להתאמן בפסנתר, וללמוד קרוא וכתוב בסינית עד 2:30 בלילה". הלו"ז היומי הזה, שכתב לפני כשנה תלמיד כיתה ו' באחד מבתי הספר בסיאול, מתאר את שגרת חייהם של תלמידים בדרום קוריאה, מדינה שפיתחה את אחת ממערכות החינוך התובעניות והמלחיצות בעולם, וגם אחת המצוינות שבהן.

קוריאה מדורגת חמישית בעולם ברמת הקריאה במבחני פיז"ה (PISA), במקום החמישי במתמטיקה ובמקום השביעי במדעים. היא דורגה ראשונה במבחני הישגים בינלאומיים בקטגוריית חשיבה ביקורתית ויכולת ניתוח. יש בה יותר מ–400 אוניברסיטאות — יחס של פי שמונה מאשר בישראל, והטובות שבהן נכללות בין 100 המוסדות האקדמיים המובילים בעולם. המורים בקוריאה נהנים מהערכה, מעמד ושכר מתגמל — שכר מורה יכול להגיע ל–77 אלף דולר בשנה, כפליים משכר המורים בישראל; התלמידים לומדים מסביב לשעון ומנקים בעצמם את הכיתות; ובתי הספר זוכים לתקציבים נדיבים.

מערכת החינוך הזאת, ככל הנראה תחרותית והישגית יותר מבכל מדינה אחרת, היא שהפכה את קוריאה בתוך שני דורות בלבד ממדינה ענייה, חקלאית ואנאלפביתית לאחת הכלכלות המתקדמות והטכנולוגיות בעולם. לפני 50 שנה 22% בלבד מאזרחי קוריאה ידעו קרוא וכתוב, כיום הנתון הגיע ל-100% מהאוכלוסייה.

"העם הקוריאני הקים משהו מכלום אחרי השגת העצמאות ואחרי המלחמה, ומתוך העוני והדלות הממשלה פיתחה מערכת חינוך עם מודל של צמצום הפערים כמטרה לאומית״, מסביר שר החינוך החדש של קוריאה, הוּוָאנְג אוּ־יֵאוֹ, בראיון מיוחד ל–TheMarker שהתקיים עמו בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים, במהלך ביקורו בישראל בתחילת מאי.

אמיל סלמן

״למדינה היתה מדיניות ברורה לקבוע אילו כישורים הילדים צריכים ללמוד ואילו לא, ולמנהיגיה היה חזון לבנות בתי ספר מצוינים. גם להורים היתה מטרה — לא להעביר את העוני והפיגור לילדיהם. הם רצו בכל מחיר לשלוח את הילדים לבתי הספר הטובים ביותר״, אומר הוואנג, שופט לשעבר שמשמש יו״ר מפלגת השלטון סאינורי (Saenuri). הוא נכנס לתפקידו באוגוסט 2014 ומשמש גם סגן ראשת הממשלה, פאק גון־הייה.

את ההישגים המרשימים של דרום קוריאה בתחום החינוך ובמבחני פיז"ה זוקף הוואנג באופן שווה לשלוש הצלעות של משולש ההשכלה — הורים, תלמידים ומורים. "הסטודנטים משקיעים את המקסימום בלימודים שלהם, להורים יש רצון גדול להשקיע בילדיהם, והמורים הם שמעניקים את איכות ההוראה הגבוהה. סטודנטים קוריאנים נוהגים לומר שאין קיצורים בדרך להשיג הישגים״.

דיכאון, חרדה 
ומתח נפשי

ואולם לצד ההישגים שמציגה הממשלה בתחום החינוך, המחיר שהיא גובה מאזרחיה כבד. בתחילת 2014 שברו תלמידים קוריאנים קשר שתיקה בן שנים ופירסמו דו"ח ראשון מסוגו, ביוזמת ארגון הסיוע העולמי לילדים Child Fund. בדו"ח, שכלל 110 ילדים בכיתות ה'–ו' ממחוזות שונים במדינה, משתקפת מערכת החינוך הדרום־קוריאנית מנקודת מבטם של התלמידים. אלה תיארו מציאות שבה הם ישנים שלוש שעות בלילה, לומדים מהרגע שהם מתעוררים, מבטלים תוכניות עם חברים, יושבים בספרייה עד הלילה, שוקדים על שיעורי בית גם בזמן נסיעות ברכבת התחתית ושותים משקאות אנרגיה כדי לא להירדם.

אחד מהתלמידים כתב כי "ילדים בשכונה שלי מנהלים חיים קשוחים מאוד. אם יש להם הרבה שיעורי בית, הם נאלצים לדלג על ארוחות או ללכת לישון מאוחר. אחד מחברי חושב שחמש שעות שינה בלילה זה הרבה". המכון לחקר השינה של דרום קוריאה ממליץ על תשע־עשר שעות שינה בלילה לילדים בגילים אלה.

שליש מהתלמידים בדו"ח סיפרו כי מה שמניע אותם ללמוד קשה כל כך הוא הפחד שחייהם יהיו כישלון. מחציתם אמרו שהמטרה היא להתקבל לאוניברסיטה נחשבת ולרכוש מקצוע עם הכנסה טובה.

קים, מורה בן 31 שלימד בבתי ספר יסודיים בסיאול במשך שמונה שנים, סיפר בדו"ח כי הוא ראה תלמידים שאינם עושים דבר מלבד ללמוד, מתוך פחד שהם ישתרכו מאחור. תלמידים מדווחים על רמות גבוהות של דיכאון, חרדה ומתח נפשי, כתוצאה מהדרישות הכמעט בלתי־אפשריות של מערכת החינוך הדרום קוריאנית.

ואולם נראה שדרישות מערכת החינוך גבוהות מהשירותים שניתנים לתלמידים — 75% מהם נעזרים במסגרות חינוך פרטיות, שעולות להורים סכומי עתק. רוב התלמידים נרשמים לבתי ספר פרטיים, שנקראים האגוון ‏(hagwon‏), ופועלים אחרי הצהריים. בתי הספר האלה נהפכו לתעשיית ענק שמגלגלת מדי שנה 30 מיליארד דולר — סכום השווה לתקציב החינוך הממשלתי. הוצאות של הורים על חינוך פרטי עשויות להגיע ל–2,000 דולר בחודש לתלמיד.

"חינוך בקוריאה הוא כמו ג'ונגל. יש הרבה תחרות, ואדם לאדם זאב", תיאר תלמיד תיכון בשם הוואן קים בפני כתב של רשת אל ג'זירה, בכתבה מ–2013 שנשאה את הכותרת "תלמידים בדרום קוריאה קורסים תחת הלחץ".

הדרישות שמציבה קוריאה בפני תלמידיה, מכיתה א' ועד סיום הלימודים באוניברסיטה, כבר זיכו אותה בתיאורים כמו "תרבות של מזוכיזם חינוכי" ו"שיטות לימוד של עבדות", שנדמה שמתאימים יותר למשטר האימה של השכנה מצפון.

בלומברג

יש הורים שהחליטו להוציא את הילדים שלהם ממערכת הלחצים הזאת ולשלוח אותם לרכוש השכלה מעבר לים. סו הי ז'ונג, אם לשניים בת 54, רשמה את בנה ובתה לתיכון ולאוניברסיטה בארה"ב. היא הסבירה שהלחצים בקוריאה גדולים יותר מאשר באוניברסיטאות אמריקאיות מובילות, וכי בתי הספר במדינה תחרותיים מדי. "המערכת מתמקדת רק בלימודים ובציונים. אין לתלמידים אפשרות לשחק או לעשות פעילויות פנאי אחרות. אני פשוט לא חושבת שלילדים יש חיים מאושרים כאן".

ואכן, צעירים דרום קוריאנים הם קבוצת האוכלוסייה האומללה ביותר כבר שלוש שנים ברציפות — בקרב מדינות OECD.

צעירים אלה ודאי מוצאים נחמה בסמארטפונים המעוצבים של סמסונג ובמכוניות של יונדאי — שני הקונצרנים המקומיים המשגשגים, שיקלטו את המצטיינים שבתלמידים האומללים ביום מן הימים.

בסקר שנערך בתחילת 2014 בקרב תלמידי תיכון בקוריאה, יותר מ–50% מהמשתתפים הודו כי הלחצים להשיג ציונים גבוהים הובילו אותם למחשבות אובדניות. קוריאה היא אחת המדינות שבה שיעורי ההתאבדות הם מהגבוהים בעולם, ומה שמטריד עוד יותר הוא שאלה ממשיכים לעלות בזמן שבשאר העולם הם יורדים. התאבדות היא גורם המוות הרביעי בשכיחותו בקוריאה. בישראל, לשם השוואה, התאבדות אינה בין 20 גורמי המוות השכיחים. מאז שנת 2000 התאבדות נעשתה לגורם המוות המוביל בקרב צעירים בדרום קוריאה — מספר מקרי ההתאבדות בקרב הגילים 15–24 עלה ב–7.7% ב–2001–2011 ל–13 על כל 100 אלף נפש, שעה שמספר ההרוגים מתאונות דרכים באותה קבוצת הגיל ירד באותן שנים מ–15 ל–7.8.

ניסיונות התאבדות בקרב תלמידים קוריאנים עולים בנובמבר, כשתלמידי י"ב ניגשים לבחינות הכניסה לאוניברסיטאות, בשאיפה להתקבל לאחת משלושת מוסדות העילית במדינה — האוניברסיטה הלאומית של סיאול, אוניברסיטת האנגיאנג בסיאול והמכון המתקדם למדע וטכנולוגיה של קוריאה (KAIST) בעיר טג'אן, שנהפכה לבירת המדע של קוריאה.

״התחרות בין המועמדים לאוניברסיטאות גדולה מאוד בקוריאה, במיוחד בסיאול. זאת תחרות גדולה יותר מזו של האוניברסיטאות בארה"ב״, אומר הכלכלן זוכה פרס נובל אלווין רות׳, שביקר גם הוא בישראל בשבוע שעבר.

רות׳, מרצה באוניברסיטת הרווארד שזכה בנובל ב–2012 על תרומתו המחקרית לקשר בין תורת המשחקים ומערכות חינוך (למשל, איך לחבר סטודנטים לאוניברסיטה המתאימה להם), טוען כי הדרישות של מערכת החינוך בדרום קוריאה מתלמידים מזכירות את הדרישות מספורטאי מצטיין שמקדיש את כל חייו כדי להגיע להישגים.

״לרוב, התלמידים שלא מתקבלים לאוניברסיטה בפעם הראשונה מנסים להתקבל במשך שנתיים־שלוש עד שהם מצליחים. מעולם לא שמעתי על סטודנטים אמריקאים שלוקחים עוד שנה רק כדי להתקבל להרווארד וסטנפורד, ולנו יש את האוניברסיטאות הטובות בעולם. אם הם לא מתקבלים הם יילכו למוסדות אחרים טובים, כמו פיטסבורג ואילינוי״.

קנס של 5,500 דולר למי שלא עובר

לאלה שמצליחים להתקבל, הלימודים באוניברסיטה בדרום קוריאה רק מגבירים את מפלס הלחצים והחרדות, כשהשאיפה של הסטודנטים לציונים גבוהים נובעת גם מהרצון להימנע מסנקציות כלכליות. במוסדות העילית של דרום קוריאה, סטודנטים לתואר ראשון זוכים לפטור משכר לימוד, כל עוד הם שומרים על ממוצע ציונים של 3.0 (מקביל ל–75). אם הציונים שלהם נופלים מהרף הזה, עליהם לשלם 5,500 דולר מדי סמסטר — סכום השווה לשכר לימוד של שנתיים באוניברסיטה בישראל, ומהווה לא רק נטל כלכלי כבד, אלא גם מקור בושה מכבידה לא פחות.

2011 תיזכר כשנה טראומטית במיוחד ב–KAIST. בתוך חמישה חודשים התאבדו ארבעה סטודנטים באוניברסיטה — שלושה מהם לא הצליחו להשיג את הציונים הדרושים לפטור משכר לימוד. אחרי שהתלמיד הרביעי התאבד, אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה פירסמה הודעה שבה תקפה את הנהלת המוסד. "יום אחר יום אנחנו נדחקים לתחרותיות בלתי־פוסקת שחונקת אותנו. לא יכולנו להקדיש אפילו 30 דקות לחברינו המוטרדים בשל העומס של שיעורי הבית. איבדנו את היכולת לצחוק בחופשיות". באותה שנה התאבדו 146 תלמידים בקוריאה, 53 מהם היו תלמידים בחטיבות ביניים ושלושה בבית ספר יסודי.

העלייה המדאיגה במקרי ההתאבדות גרמה למשרד החינוך של קוריאה ליזום באחרונה צעד לא שגרתי — פיתוח של אפליקציה שנועדה למנוע מצעירים לשים קץ לחייהם. בנוסף, הממשלה נקטה צעדים מונעים נוספים בשנים האחרונות, כמו איסור על מכירת רעל (דרך נפוצה במיוחד להתאבד בקוריאה), הצבת מחסומים ברכבת התחתית למניעת התאבדויות והתקנת מצלמות במעגל סגור בגשרים בסיאול.

לצד המברכים על פיתוח האפליקציה, משרד החינוך גם ספג ביקורת על כך שהיוזמה היא לא יותר מפלסטר על פצע פתוח וכי המשרד אינו מנסה להתמודד עם שורשי הבעיה. "במקום מדיניות קצרת טווח, עלינו לפעול לפתרון יסודי ומקיף, משום שגורמים שונים מובילים להתאבדות תלמידים", מסר בהודעה איגוד העל של ארגוני המורים בקוריאה.

לדאוג גם לאושר
 של האזרחים

הוואנג מבהיר כי בכוונתו להוביל שינוי מהפכני בתפישות החינוך הקיצוניות במדינה. לדבריו, אבד הכלח על מדיניות החינוך שטיפחה דרום קוריאה מאז הקמתה ב–1948, וכי הממשלה צריכה להתחיל להתמקד באושר של הקוריאנים במקום בהישגים שלהם. "קוריאה כיום היא כבר מדינה מפותחת, חברה ב–OECD, ואם אנחנו חברים בקבוצת המדינות המובילה בעולם, מעתה המטרה החדשה צריכה להיות לגרום לאנשים להיות בעלי כלים לתרום לחברה ולכלכלה, ולדאוג לרווחה שלהם", הוא אומר.

מלבד הצורך לשנות את דפוסי החשיבה, הוואנג מזהיר כי המשך המדיניות הנוכחית אף יזיק למדינה. "עד עכשיו טיפסנו במעלה ההר, אבל הגענו לפסגה ולכן אנחנו צריכים לשנות גישה כדי לא להתחיל להידרדר. מדינות נמצאות במרוץ גלובלי. כל עוד אתה רודף אחרי המוביל, כל מה שאתה צריך לעשות זה לרדוף אחריו; אבל ברגע שאתה המוביל — מה שחשוב זה לא המהירות, אלא הכיוון שאתה בוחר. אם הכיוון לא נכון — המהירות נהפכת לגורם שלילי".

בעוד חמש שנים תלמידים קוריאנים לא יישארו עד חצות בבית הספר? תחייבו בתי ספר להקל את הלחץ על התלמידים?

הוואנג: "בהחלט. עד כה הקבלה לאוניברסיטה היא שהעניקה לקוריאנים את ההבטחה לאושר, עושר וחיים טובים. אבל מכיוון שקוריאה היא ברובה מדינה עשירה, עלינו להתחיל לשאול את הצעירים בכניסה לאוניברסיטה 'איך בדעתכם לעזור ולעשות טוב למען החברה'? 'מה התרומה שלכם לקהילה'? עד היום חשבנו איך להתגבר על העוני, כעת עלינו לחשוב על האושר של הקוריאנים, ועל המשמעות של אושר מבחינתם. בשנים האחרונות כבר התחלנו להנהיג שינויים בכיוון הזה במערכת החינוך, כמו סמסטר אחד ללא בחינות בבתי הספר התיכוניים".

איך אתה מסביר ששיעור בוגרי התיכון שממשיכים לאוניברסיטה, שבקוריאה הוא מהגבוהים בעולם, צנח ב–2008–2012 מ–84% ל–72%?

"הנפילה הזאת היתה צפויה, מכיוון שאנחנו מעודדים סטודנטים למצוא עבודה אחרי התיכון, ורק בשלב מאוחר יותר להתחיל בלימודים גבוהים. בה בעת אנחנו מחזקים את ההכשרות המקצועיות בבתי הספר התיכוניים".

"לאמץ את הרעיונות של ישראל"

בין ישראל לקוריאה יש לא מעט קווי דמיון. מאז הקמתן באותה שנה, שתי הדמוקרטיות מתמודדות עם עימותים ביטחוניים מתמשכים מצד משטרים דיקטטוריים, שכוללים מאבק באיום גרעיני מצד מדינת אויב. שתיהן הצליחו לבצע בתוך שני דורות את הזינוק הגדול קדימה — ממדינות עניות ודלות אמצעים למעצמות אזוריות וכלכלות עתירות ידע בחזית הטכנולוגיה העולמית. שתי המדינות עשו זאת רבות בזכות בוגרי מערכות החינוך שלהן.

בביקורו בישראל, הראשון מאז כניסתו לתפקיד, נפגש הוואנג עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וערך ביקור בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים, שבו נמצא גם המרכז הישראלי למצוינות בחינוך. תוכנית לימודים ייחודית במתמטיקה שפיתח המרכז נלמדת במאות בתי ספר בארץ ובחו"ל, כולל ארה"ב וסינגפור, ועשויה להיכנס גם לתוכנית הלימודים הממשלתית של דרום קוריאה.

"אני חושב שישראל היא גן עדן של חינוך", אומר הוואנג. "אני חושב שעלינו ללמוד מהיצירתיות של הישראלים, שזאת נקודת החוזק שלכם. אנחנו צריכים לאמץ את הרעיונות שלכם ולשתף פעולה".

לפי השבחים שחלק למערכת החינוך הישראלית, נראה שלבית הספר שבו ביקר השר הקוריאני היתה השפעה על התרשמותו. השפעה חיובית אמנם, אך שגויה, מכיוון שהתיכון למדעים ואמנויות אינו תיכון טיפוסי בישראל משום בחינה שהיא, ותלמידיו אינם משקפים את הפרופיל הממוצע של נערים בישראל. זוהי פנימייה יוקרתית למצוינות, בשכר לימוד גבוה ומימון פרטי של ההורים, שילדיהם עברו מבחני קבלה כדי להתקבל אליה. רוב המורים בה הם מרצים באוניברסיטאות, והיא מובילה דרך קבע את דירוג התיכונים בעלי שיעור המצטיינים הגבוה ביותר (ממוצע של יותר מ–90 בבחינות הבגרות). מטבע הדברים, בוגרי התיכון משתלבים בשורות האליטה הכלכלית, התרבותית והטכנולוגית של ישראל. עשרות מהבוגרים חתמו בשנה שעברה על מכתב סרבנות לשירות בצה"ל.

הרצון להציג בפני השר הקוריאני סיפור הצלחה של מערכת החינוך הממלכתית טבעי ולגיטימי. לכן, אולי היה עדיף לקחת אותו לסיור בתיכון דרכא בלוד, שנהפך בתוך שנתיים בלבד מתיכון כושל למוסד שמעודד מצוינות.

אתה באמת סבור שישראל היא גן עדן של חינוך? הרבה אנשים כאן חושבים שמערכת החינוך שלנו סובלת מהרבה בעיות.

"אני משוכנע שאין מדינה שבה כולם מרוצים ממערכת החינוך. בישראל, מערכת החינוך מתמקדת בערך המשפחה, בגיבוש זהות ובניית אופי, ומצטיינת בטיפוח תלמידים וסטודנטים מוכשרים. עדות לכך היא המספר הגבוה של זוכי פרס נובל ישראלים".

אז אולי לא כל כך נורא לחיות בישראל?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#