הבחירות בבריטניה הראו שכלכלה גרועה מביאה קולות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבחירות בבריטניה הראו שכלכלה גרועה מביאה קולות

הבחירות בבריטניה אמורות להיות משאל עם על דוקטרינה כלכלית כושלת, אך הן אינן, כיוון שאף אחד מבעלי ההשפעה אינם קוראים תיגר על הרעיונות הגרועים של המפלגה השמרנית

3תגובות

"מלים" כתב פעם הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס, "צריכות להיות קצת פרועות, כיוון שאלו הן המתקפה של מחשבות על מי שאינם חושבים". תמיד אהבתי ציטוט זה, וניסתי ליישם אתו בכתיבתי שלי. אך אני חייב להודות כי בדשדוש הממושך מאז המשבר הפיננסי של 2008 – מיתון שהיו לנו הן את הכלים והן את הידע לסיים במהירות, אך לא עשינו זאת – מי שאינם חושבים הצליחו לא רע להדוף חשיבה בלתי רצויה.

ניצחון האיוולת הוא המושלם ביותר במולדתו של קיינס, שהלכה לבחירות בעת כתיבת שורות אלה. הבחירות בבריטניה אמורות להיות משאל עם על דוקטרינה כלכלית כושלת, אך הן אינן, כיוון שאף אחד מבעלי ההשפעה אינם קוראים תיגר על הטענות הכוזבות השקופות והרעיונות הגרועים של המפלגה השמרנית.

אד מיליבנד, שעמד בראש מפלגת הלייבור, נכשל בקריאת תיגר על השטויות הכלכליות שמכרו השמרנים, בדומה למה שעשה בארה"ב הנשיא ברק אובמה. מנהיגי הלייבור ודאי ידעו שמדובר בשטויות, אך החליטו כי קשה מדי להתגבר על הקסם המפתה של כלכלה גרועה, בייחוד כאשר מרבית התקשורת בבריטניה מדווחת על כלכלה גרועה זו כאמת. אך אף שצריך לא להיות קשים מדי כלפי מיליבנד, היה מאוד מייאש לצפות בזה.

אי־פי

על אילו שטויות אני מדבר? סיימון רן-לואיס מאוניברסיטת אוקספורד, לוחם עיקש אך בודד למען היגיון כלכלי, מכנה זאת "מדיה-מאקרו". זהו סיפור על בריטניה שעלילתו כזו: קודם, ממשלת הלייבור ששלטה בבריטניה עד 2010 הייתה חסרת-אחראיות בצורה נוראית, ובזבזה הרבה מעבר לאמצעיה. שנית, בזבזנות תקציבית זו גרמה למשבר הכלכלי של 2008-3009. שלישית, זו הסיבה שלקואליציה בראשות השמרנים שנכנסה לשלטון ב-2010 לא נותרה ברירה אלא להטיל מדיניות צנע, למרות המשבר הכלכלי. ובסופו של דבר, שיבתה של בריטניה לצמיחה כלכלית ב-2013 אישרה כי הצנע היא מדיניות טובה, וכי מבקריה טעו.

כל שלב בסיפור הזה שגוי בצורה מגוחכת, וניתן להוכיח זאת. בריטניה שלפני המשבר לא הייתה בזבזנית תקציבית. החוב והגירעון שלה היו נמוכים, ובאותה עת כולם ציפו שכך הם יישארו. הגירעונות הגדולים הגיעו בעקבות המשבר. המשבר, שהיה תופעה עולמית, נגרם על ידי בנקים פרועים וחובות פרטיים, ולא על ידי גרעונות ממשלתיים. לא הייתה דחיפות ליישם צנע: השווקים הפיננסיים מעולם לא הראו כל חשש לגבי יכולתה של בריטניה לשלם חובותיה. ובריטניה, שחזרה לצמוח רק לאחר השעיה במדיניות הצנע, עדין לא חזרה למצב בו הייתה לפני השנתיים הראשונות של שלטון הקואליציה.

אך הנראטיב המטופש הזה שולט לחלוטין בסיקור התקשורתי, והיחס אליו הוא כאל עובדה ולא כאל היפותזה. הלייבור, אפילו לא ניסה להשיב מלחמה – ככל הנראה כיוון שראו בכך קרב פוליטי שהם לא חשבו שיוכלו לנצח בו. אך מדוע?

רן-לואיס מציע כי זה קשור בכוחן של אנלוגיות מטעות בין ממשלות למשקי בית, וכן בשל השפעתם המשמיצה של כלכלנים העובדים עבור המגזר הפיננסי, שמפיצים סיפורים מאיימים על גירעונות הן בבריטניה והן בארה"ב, ואף פעם אינם משלמים מחיר על כך שהם טועים פעם אחר פעם. אני מניח שגם בבריטניה, כמו בארה"ב, גורמי ציבור בכירים רוצים להישמע רציניים, עמדה שהם מזהים עם דיבורים על בחירות קשות (על חשבון אחרים, כמובן).

ובכל זאת, זה די מדהים. העובדה היא שלא בריטניה ולא ארה"ב היו זקוקות לקבל החלטות קשות לאחר המשבר. מה שהן היו צריכות היה לחשוב לעומק – להיות נכונים להבין שאלו תנאים מיוחדים בהם הכללים הרגילים אינם מתאימים, והלוואות הממשל אינן מתחרות בהשקעה פרטית, ואין להן כמעט עלות. אך חשיבה עמוקה נעדרה כמעט לחלוטן מהשיח הציבורי בבריטניה. כתוצאה, עלינו לקוות שמי שינהלו את כלכלת בריטניה לא יהיו מטופשים כפי שנדמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#