הבעיה אינה אי־שוויון אלא ניידות חברתית - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבעיה אינה אי־שוויון אלא ניידות חברתית

טיילר קואן, מרצה לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, סבור כי ההתמקדות בפערים חברתיים אינה אפקטיבית בשיפור מצבם של העניים ■ במקום זאת, יש לשים דגש על הגדלת הפריון ואפשרויות התעסוקה

תגובות

אנשים נוטים להתייחס לאי־שוויון בהכנסות ולהיעדר ניידות חברתית־כלכלית כנושא אחד, אבל זו טעות. אם נסתכל על הצדדים החיוביים ההפוכים שלהם, נראה כי שוויון בהכנסות מגשר על הפער בין עשירים לעניים, ואילו ניידות חברתית נוגעת לשיפור מצבם של העניים במהירות האפשרית. הדאגה המיידית שלנו צריכה להיות מציאת דרכים להגדלת הניידות החברתית.

למשל, אף שיש דיון מתמיד בנושא הגידול חסר הפרופורציה בהכנסות המאיון העליון בארה"ב, עבור רוב אזרחיה, בעיה חמורה בהרבה היא הבלימה בעליית השכר. מאז 1973, שכרם של כלל העובדים בארה"ב קפא, בעיקר בשל האטה חמורה בפריון. ההשלכות של בעיה זו מפתיעות. נתוני הדו"ח הכלכלי של נשיא ארה"ב מעידים כי אם הצמיחה בפריון היתה שומרת על הקצב שבו היתה עד 1973, משקי הבית הטיפוסיים בארה"ב היו משתכרים כ–30 אלף דולר יותר כיום. לשם השוואה, אם האי־שוויון בהכנסות היה שומר על המגמה שלו מלפני 1973, למשק הבית הטיפוסי (החציוני) היתה הכנסה גדולה בכ–9,000 דולר השנה, נתון קטן בהרבה.

שינויים אלה בפריון ובמגמות הפערים אינם נפרדים לחלוטין, אך האצה בצמיחת הפריון יכולה לסייע הרבה יותר לניידות חברתית־כלכלית כלפי מעלה מאשר חלוקה מחדש של הכנסות המאיון העליון.

בלומברג

נכון, עלינו לשמור על רעיון האי־שוויון בצורת החשיבה שלנו, ולו רק כדי להבין את האופן שבו הציבור רואה את הכלכלה או כיצד מבנה השכר מתפתח בתוך חברות. אך עלינו להיות זהירים בשימוש באי־שוויון כמונח שלילי באופן אוטומטי. יש אי־שוויון רב שהוא טבעי ואף רצוי, מכיוון שלאנשים שונים יש כישורים וטעמים שונים, ואי־אפשר לגמרי להשוות הזדמנויות.

להפחית את 
מצוקת העניים

הרעיון של ניידות חברתית מסייע לנו להפריד בין "אי־שוויון טוב" ל"אי־שוויון גרוע". ירידה באי־שוויון יכולה להגיע באמצעות שיפור מצב העניים או באמצעות פגיעה במצב העשירים. מה שחשוב הוא הפחתת מצוקת העניים.

בספר "Equality for Inegalitarians" ("שוויון למי שאינם מאמינים בשוויון"), ג'ורג' שר, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת רייס, טוען כי אנו צריכים לשאוף לשוויון המאפשר לכולם לחיות ביעילות. פירוש הדבר הוא להבטיח כי לאנשים יש מספיק כדי למלא אחר צורכיהם היומיומיים. אנו מוכנים לסבול הרבה מהפערים מעל לרמת הכנסה מינימלית זו, בהנחה שיש רשת ביטחון, ומספיק הזדמנויות למי שיש להם שאיפות כלכליות.

מנקודת מבט זו, היו בעשורים האחרונים חדשות טובות. בארה"ב, נתון העוני המוחלט צנח משמעותית מאז שנות ה–60, ברגע שאנו מביאים בחשבון את שווי הקצבאות הממשלתיות ומתאימים אותו לשינויים ברמות המחירים. אפשר ורצוי לעשות עוד למען שיפור מצב העניים, אך הנתונים אינם תומכים בתמונה שנוהגים רבים לצייר כיום, של ארה"ב היורדת מהמסילה או נמצאת על סף משבר.

כדי לראות כיצד השקפה המתמקדת בניידות חברתית שונה מזו המתמקדת באי־שוויון, בחנו את נושא הרישוי של מקצועות כמו מעצבי פנים וספרים. רישיון זה, הדרוש לחלק גדל והולך בשוק התעסוקה האמריקאי, מגביל הזדמנויות כלכליות עבור בעלי הכנסות נמוכות רבים, ולפיכך פוגע בניידות. אך אם נקל את הרישוי בענף מסוים, ייתכן כי ייווצרו כמה אנשים עשירים, וכמה עסקים גם יפסידו מכך. ייתכן מאוד כי גם פערי ההכנסות יגדלו. זה אולי לא נחשב לשיפור נטו עבור תומכי השוויון, אך צעד זה מגדיל את ההזדמנויות ואת היכולת לבחור תחום הכנסה עבור רבים. ההתמקדות בפערים לרוב מובילה אותנו לחשוב על חלוקה מחדש, בעוד התמקדות בניידות חברתית תומכת יותר ברעיונות ליצירת עושר.

נושא ההגירה גם הוא נראה שונה אם בוחנים אותו מבעד לשתי עדשות אלה. הכנסת יותר מהגרים לארה"ב באופן חוקי תסייע למהגרים ואולי גם לאמריקאים העשירים שיכולים לגייסם לעבודה. אותם מהגרים לא בהכרח יעזרו למעמד הבינוני או הבינוני־נמוך, מכיוון שלפי הנתונים, השפעתם על אוכלוסיות אלה כמעט נייטרלית. מישהו שמתמקד בשוויון עשוי שלא להתרגש משינוי זה, שעלול להגדיל את האי־שוויון הנמדד, אך גישה של ניידות חברתית תתמוך בו, מכיוון שהוא משפר את מצבם של המהגרים כקבוצה.

לוותר על מדד ג'יני

בשיחות אישיות גיליתי כי תומכי השוויון לרוב נסוגים לאינטואיציה תומכת ניידות כשמעמתים אותם עם דוגמאות כאלה, מכיוון שאין מי שרוצים להתנגד להגדלת ההזדמנויות. ואולם, חשוב להיות עקביים בתחום זה, ופירוש הדבר הוא כי שימוש במדדים פופולריים של אי־שוויון, כמו מקדם ג'יני, אינו מתאים למדידת התקדמות חברתית וכלכלית. מדד ג'יני ומדדים אחרים אינם ממקדים את תשומת הלב שלנו במה שלמעשה אינו הוגן בסטטוס קוו: הנישול המוחלט והיעדר ההזדמנויות הנכפה על רבים מדי.

דגש על ניידות גם מציע השקפה פחות קודרת על הפרק האחרון בהיסטוריה האמריקאית. אף שנכון לומר שהפריון והצמיחה בהכנסות הואטו מאז שנות ה–70, המחקרים הטובים ביותר מעידים כי הניידות החברתית לא השתנתה כבר לפחות 20 שנה. הניידות החברתית אמנם לא טיפסה, אך היא גם לא ירדה. למעשה, הניידות היתה הרבה יותר איתנה מהנתונים, שאינם מביאים בחשבון את הטיפוס של אנשים שהגיעו ממדינות אחרות כדי לזכות בשכר גבוה יותר בארה"ב. שיעור האמריקאים שנולדו מחוץ לארה"ב מטפס כבר עשרות שנים, ומעיד על גידול משמעותי בניידות, שאינו נמדד.

בהחלט ייתכן כי העתיד טומן בחובו פערי הכנסות גבוהים יותר, וזה יטריד פרשנים רבים. אך נהיה ככל הנראה במצב טוב יותר אם נמשיך לעקוב אחר המצב בקפידה, ונזהה מה עוזר לאנשים ומה ניתן לעשות כדי להגדיל את הניידות החברתית. זאת תוכנית שכולנו יכולים לתמוך בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#