גם במאה ה-21: הפירמידות המשפחתיות עדיין שולטות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם במאה ה-21: הפירמידות המשפחתיות עדיין שולטות

משפחות ממשיכות להיות הגורם החזק ביותר הן בפוליטיקה והן בעסקים בעולם כולו ■ עסקים משפחתיים עמידים יותר מחברות ציבוריות, אך גם עשויים להוות פתח להעדפת קשרים אישיים על כישורים מעשיים ולמעשי שחיתות ומבני פירמידה בעייתיים

9תגובות

"כדמוקרטיה, ארה"ב צריכה להיות מסוגלת לוותר על השושלות המשפחתיות", כתב ארתור שלזינגר, אחד ההיסטוריונים הידועים בארה"ב, ב–1947. ואולם, כמעט 70 שנה מאוחר יותר, הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנה הבאה עשויות להיהפך לעסק משפחתי. השמות קלינטון ובוש היו בטופס ההצבעה בשבע מתוך תשע מערכות הבחירות האחרונות.

אנשים תוהים איך זה ייתכן במדינה שיצאה למלחמה כדי להיפטר מהמלוכה, אך זאת לא השאלה הנכונה. מסביב לעולם, בפוליטיקה ובעולם העסקים, הכוח עדיין מרוכז אצל המשפחה. המשפחות והשושלות החזקות לא הולכות לשום מקום. השאלה היא איך להבטיח שהן ישתמשו בכוח 
שלהן לטובה.

בפוליטיקה, משפחות קלינטון ובוש אינן חריגות. מנהיגי יפן, צפון קוריאה, הפיליפינים ובנגלדש קשורים כולם למנהיגי עבר. מדינות ה"סטאן" של מרכז אסיה הן אחוזות פיאודליות. משפחת גנדי חווה קשיים בהודו, וכך גם משפחת בוטו בפקיסטן, אך בני משפחת קנייטה הם מלכים בקניה, בת למשפחת פוג'ימורי שוב מובילה בסקרים בפרו, ולבן משפחת טרודו יש סיכוי טוב בקנדה. בינתיים רשימה הולכת ומתארכת של "נסיכים" בסין, ילדי בכירי המפלגה הקומוניסטית, מתחילים את דרכם בפסגה לצד הנשיא, שי ג'ינפינג.

אי־פי

באירופה, כוח משפחתי הוא אחת הסיבות לכך שהפוליטיקה נראית כמו מועדון סגור. 57 מבין 650 חברים בפרלמנט הבריטי שהתפזר באחרונה קשורים לחברי פרלמנט בעבר או בהווה. לנשיא צרפת פרנסואה הולנד יש ארבעה ילדים משותפים עם סגולן רויאל, שרצה לנשיאות ב–2007. שלושה דורות של משפחת לה פן הצרפתית מתקוטטים על המפלגה שלהם, החזית הלאומית. ראש ממשלת בלגיה הוא בנו של מי שהיה שר החוץ והנציב האירופי, ופפנדראו וקרמנליס הם עדיין שמות נחשבים ביוון.

90% מהחברות בעולם הן משפחתיות

גם בעולם העסקים, חברות משפחתיות ממשיכות לשגשג. יותר מ–90% מהחברות בעולם הן בשליטה משפחתית או מנוהלות על ידי משפחה, כולל כמה מהגדולות ביותר, כמו ניוז קורפ ופולקסווגן, יצרנית רכב שנמצאת במוקד מאבק בין שתי משפחות בעלים. בבוסטון קונסלטינג גרופ חישבו ומצאו כי משפחות מחזיקות או שולטות ב–33% מהחברות בארה"ב וב–40% מהחברות הצרפתיות והגרמניות שלהן הכנסות של יותר ממיליארד דולר בשנה. בקרב המדינות המתעוררות, השליטה המשפחתית בחברות אף גדולה יותר.

חשיבותן של משפחות חזקות היתה מפתיעה את מייסדי התיאוריה הכלכלית והפוליטית. שושלות פוליטיות אמורות היו לדעוך בתקופה שבה ניתנה לאדם הממוצע זכות הבחירה. עסקים משפחתיים אמורים היו לאבד נתח שוק לטובת חברות ציבוריות שמגייסות כסף ממיליוני משקיעים קטנים.

זה מעולם לא קרה — בין היתר מכיוון שהיתרונות של עסק משפחתי הראו עמידות. בשושלות פוליטיות יש שילוב עוצמתי של שמות מותג וקשרים אישיים. חברות משפחתיות יכולות להיות גמישות יותר ולראות רחוק יותר מחברות ציבוריות. בעלים משפחתיים בדרך כלל רוצים שהחברות שלהם יחזיקו מעמד במשך דורות, והן יכולות לבצע השקעות לטווח ארוך מבלי לחשוש מבעלי מניות שרודפים אחר רווחים מיידיים.

יותר קשרים מכישורים

המשפחות החזקות משגשגות גם בזכות שינויים חברתיים וכלכליים. הדומיננטיות שלהן משקפת את השגשוג הגובר באסיה, שבה משפחות ממלאות באופן מסורתי תפקיד חשוב. יציאתן של נשים לעבודה מכפילה את מאגר הכישרונות. בתקופות מוקדמות יותר השוביניזם הפוליטי לא היה מאפשר את כניסתן של פארק גון־היי, קייקו פוג'ימורי — וקלינטון. בדומה להן, נשים נטלו בהצלחה את המושכות בבנק סנטנדר הספרדי, בחברת הנקוק האוסטרלית, ואפילו בחברת הפיננסים הסעודית עוליאן.

עם זאת, בכוח משפחתי יש גם בעיות. הליברלים מאמינים בחשיבות של הגנה על נכסים פרטיים, ובמתן אפשרות ליזמים ליהנות מפירות הכישרונות שלהם. אך בה בעת, הם מאמינים שיש לשפוט אנשים לפי כישוריהם במקום לפי הקשרים המשפחתיים שלהם או שם המותג שלהם. "ניו יורק טיימס" טוען כי לבנו של מושל יש סבירות גבוהה פי 6,000 מבן דור 
הבייבי־בום הממוצע להיהפך למושל, וכי הסבירות שבנו של סנאטור ייבחר לסנאט גבוהה פי 8,500.

לכוח משפחתי יש גם צד אפל — במיוחד כשעסקים ופוליטיקה שלובים זה בזה ברשת של כסף והשפעה. משפחת קלינטון היא דוגמה מדאיגה: אנשים וממשלות זרות נתנו מיליונים לקרן של משפחת קלינטון, אולי בין היתר משום שהם חושבים שהדבר יקנה להם השפעה על הנשיאה לעתיד.

לבכירים מכהנים עצלנים יש תמריץ להשתמש בקשרים פוליטיים כדי להגן על עצמם מפני תחרות. זה עלול להוביל לשחיתות. מחקר מצא כי ב–2003, חברות המייצגות כמעט 8% משוק המניות העולמי נוהלו על ידי קרובי משפחה של מנהיגי המדינות שלהן. אפילו ללא קשרים פוליטיים, משפחות עסקים יכולות להשיג השפעה לא בריאה על הכלכלה כולה. מבני בעלות של פירמידה מאפשרים לבעלי נתח קטן של הון להשיג מידה גדולה יותר של השפעה. מחקר אחר מצא כי עשר המשפחות העשירות שולטות ב–34% משוק המניות בפורטוגל ו–29% מהשווקים 
בצרפת ובשווייץ.

הסוד לכוח משפחתי בריא הוא תחרות. במערכת פתוחה של שווקים חופשיים, שנשלטת על ידי שלטון החוק ומסוקרת על ידי עיתונות חופשית, לנפוטיזם יש חשיבות פחותה. הבחירות היקרות מאוד של ארה"ב נותנות עדיפות למכונות פוליטיות: עוד סיבה לבחון מחדש את 
המימון לקמפיינים.

מבני פירמידה אוחזים בשוקי ההון. ארה"ב הגבילה אותם בשנות ה–30, בריטניה הלכה בעקבותיה בסוף שנות ה–60 וישראל עושה את אותו הדבר בשנים האחרונות. כך צריכות לעשות גם מדינות אחרות. מסי ירושה במקומות כמו בריטניה נותנים עדיפות לחברה משפחתית: היא צריכה לשרוד בזכות כישוריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#