מחירי הדיור הם אחד הגורמים המרכזיים לגידול באי־שוויון - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחירי הדיור הם אחד הגורמים המרכזיים לגידול באי־שוויון

מאמר המבקר את טיעוניו של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי וספרו "ההון במאה ה–21", ממקד את תשומת הלב בנדל"ן כמניע מרכזי לגידול באי־שוויון

2תגובות

לספרו של תומס פיקטי "ההון במאה ה–21", הבוחן את הגידול באי־שוויון בעולם העשיר, יש הרבה מבקרים. אך מעטים מהם היו אפקטיביים כמתיו רונלי, דוקטורנט בן 26 מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שפירק לגורמים את טענותיו של פיקטי ברשומה בת 459 מלים בבלוג ב–2014. במארס האחרון פירסם מאמר שהרחיב לגבי הפגמים שמצא בספרו של פיקטי.

פיקטי טוען כי בטווח הארוך, התשואה על השקעות והון עולה על צמיחה כלכלית. עם הזמן, יחס זה מגביר את האי־שוויון, מכיוון ששיעור ההכנסה הלאומית המגיע לידי בעלי ההון גדל, ואילו שיעור ההכנסות המגיע לעובדים (כל היתר) צונח. הוא גם טוען כי התשואה על ההון בעשרות השנים האחרונות היתה יציבה למדי, גם כשהצמיחה הכלכלית נחלשה, וכי מגמה זו צפויה להימשך.

לרונלי שלוש ביקורות עיקריות על טענותיו של פיקטי. כמה פרשנים ציינו כי התשואה על ההון אמורה לרדת בטווח הארוך, ולא להיוותר גבוהה כפי שמעריך פיקטי, בשל כלל התשואות הפוחתות. רונלי מרחיב ביקורת זו, וטוען כי לפיקטי תפישה מנופחת של התשואות הנוכחיות. מרבית צורות ההון, כמו תוכנה, מאבדות מערכן מהר יותר מכפי שציוד איבד מערכו בעבר. מכבש מתכת היה פועל במשך עשרות שנים, ואילו תוכנה חדשה לניהול של מסדי נתונים, למשל, כבר תהיה מיושנת בעוד שנים ספורות לכל היותר. פירוש הדבר הוא שהתשואה על ההון אינה בהכרח צומחת נטו, מכיוון שחלק גדל והולך מהרווחים הזורמים לבעלי ההון צריכים להיות 
מושקעים מחדש.

בלומברג

שנית, רונלי מוצא כי תשואות גבוהות יותר על ההון אינן מתחלקות באופן שווה על פני כלל ההשקעות. התשואה על נכסים שאינם לשם דיור יציבה למדי מאז 1970. למעשה, הזינוק במחירי הדיור אחראי כמעט בלעדית לגידול בתשואה על ההון.

הביקורת השלישית של רונלי היא שהרעיון כי חלקם של העובדים בעושר ממשיך לרדת, נשען על ההנחה שקל להחליף הון בעובדים. אך אם חלק גדול מההון האמור לכוד בדיור, קשה לבצע החלפה זו, בניגוד להנחה של פיקטי.

גם לרונלי עצמו יש מבקרים. נראה כי הוא אינו מעריך מספיק את התפקיד שמשחקת הטכנולוגיה המשתנה בהרחבת האי־שוויון, בכך שהיא מקלה על החלפת הון בעבודה, למשל. אך הבחנתו כי בעלי הבתים בייחוד, ולא בעלי ההון בכללם, זוכים בחלק גדול יותר ויותר מהעוגה - חשובה. בין היתר, בעלי בתים הם קבוצה גדולה בהרבה וקצת יותר אהודה ממנהלי קרנות גידור, למשל. מעבר לכך, אם הדיור הוא המקור העיקרי לגידול באי־שוויון, אזי מס העושר שלו קורא פיקטי אינו התגובה הנכונה. במקום זאת, על קובעי מדיניות לנסות לצמצם את הגבלות התכנון, שמעכבות בנייה חדשה ומאפשרות לפיכך לבעלי בתים ליהנות מתשואות כה גדולות על נכסיהם.

מידת ההשפעה של טענות רונלי על הנראטיב הכולל של פיקטי היא עניין של השקפה. פיקטי עצמו ודאי לא הפך את הדיון למוקד רב־המכר שלו. ואולם סיפור שבו האליטה העשירה משתמשת בכוחה הפוליטי כדי ליצור רווח כלכלי למעטים - גם אם באמצעות מערכת תכנון הבנייה - תואם היטב את טיעוניו של פיקטי.

אי־אף־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#