לבנות של אובמה אסור להתקרב לפייסבוק עד גיל 17. ומה עם הילדים שלכם? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לבנות של אובמה אסור להתקרב לפייסבוק עד גיל 17. ומה עם הילדים שלכם?

מכשיר הטלפון הראשון שילדינו מקבלים חושף אותם גם לצדדים האפלים של האינטרנט ופוגע בזמן האיכות המשותף של המשפחה ■ כמה כללים פשוטים יכולים לסייע לשמור עליהם מפני הסכנות, וגם ללמד אותם שהטכנולוגיה אינה מבטלת את הצורך בנימוס או בזהירות ■ אבל לפני שתנסו לחנך את הילדים, ודאו שגם אתם מסוגלים להתנתק מדי פעם מהסמארטפון ומהמחשב הנייד

להורים יש יחסי אהבה־שנאה עם פעמים ראשונות. יש כאלה שהם אוהבים: החיוך הראשון, הצעד הראשון, הפעם הראשונה שבה הילד ישן לילה שלם. ויש פעמים ראשונות שנואות: השפעת הראשונה, התפרצות הזעם הראשונה, הפעם הראשונה שבה הוא שובר רגל. ככל שהילדים מתבגרים, הפעמים הראשונות נהפכות לנדירות יותר, ומעוררות גאווה בעצמאות ילדינו - וגם חשש מכך שהם חומקים מבין ידינו: הקיץ הראשון שבו הם מתרחקים מהבית, הדייט הראשון, רישיון הנהיגה הראשון.

אבל אין הרבה פעמים ראשונות שמעוררות תחושה כה אמביוולנטית כמו הטלפון הסלולרי הראשון. מצד אחד, הורים רבים מקדמים בברכה את ציון הדרך הזה: עכשיו הם יכולים להשגיח על ילדיהם גם כשהם לא לידם, ולהודיע להם שהם מאחרים. כמו כן, ההורים משיגים כוח מיקוח: אמא אחת אמרה לי, "גיליתי שהטלפון נתן לי כוח חדש כהורה, כי עכשיו אני יכולה לקחת אותו!".

מצד שני, ילדים גם חומקים מהשגחתנו כשהם מקבלים את הטלפון הראשון שלהם. הם נחשפים לצד האפל של האינטרנט, ומנהגים שהיו שגרתיים משתבשים. "היינו פעם משפחה, לפני שקיבלנו טלפונים", התלונן אבא אחד. "עכשיו אנחנו אף פעם לא ביחד".

אז כיצד יכולים הורים להתמודד עם השינוי הזה? חלק מהם מנהלים דיון לגבי חופש ואחריות, נותנים לילדיהם את המכשיר, ואז מגיבים כשמתעוררת בעיה. אחרים מנסים לעשות יותר, ומגבשים שורה של כללים.

אי־פי

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ואשתו מישל סיפרו כי לא נתנו לבנותיהם טלפונים סלולריים עד שמלאו להן 12, וכי הם אוסרים עליהן להשתמש בהם במשך השבוע, מונעים מהן להתקרב לפייסבוק עד גיל 17 ומעבירים להן מה שהגברת הראשונה מכנה "ימי עיון" לגבי הסכנות הטמונות בשיחות עם זרים.

ג'נל ברלי הופמן, אם ממסצ'וסטס, כתבה לבנה בן ה–13 מכתב כאשר קיבל את הטלפון הראשון שלו, ובו 18 חוקים, כולל: "אם הטלפון מצלצל, תענה. זה טלפון. תגיד שלום, תהיה מנומס. לעולם אל תתעלם משיחת טלפון אם על המסך כתוב 'אמא' או 'אבא'. לעולם לא".

האינטרנט מלא בעשרות דוגמאות לחוזים שכתבו הורים לילדיהם. זה רעיון טוב, אך צריך גם להיות מציאותיים. הנה כמה כללים להתמודדות עם המדיה החדשה הזאת במשפחה.

להורה עדיין יש סמכות

ילדה אולס, פסיכולוגית ומחברת הספר “Media Moms and Digital Dads", אומרת כי הורים צריכים להציב לילדיהם מראש שורה של הנחיות: "כשאתם נותנים לילדיכם בפעם הראשונה מכשיר שמקנה להם גישה בלתי־מוגבלת לאינטרנט ולחבריהם, חשוב להבהיר שאתם למעשה הבעלים של המכשיר, אתם אלה שמשלמים עליו, ואם הם מתנהגים באופן שלא תואם את ערכי המשפחה שלכם, אתם יכולים לקחת אותו מהם".

לדברי אולס, עליכם לכבד את הגבולות של ילדיכם, אך יש לכם גם זכות להצטרף לכל רשת חברתית שבה הם חברים, לדעת את הסיסמאות שלהם ולבדוק את הודעות הטקסט שלהם. זה אמנם עלול לעורר מצבים מביכים, היא אומרת, ומספרת על הפעם שבתה כתבה בעמוד האינסטגרם של אחד מחבריה על תקרית מצחיקה שבה החבר גנב משהו מחנות.

לפי אולס, גם אם נדמה לפעמים שילדים יודעים הכל על הרשתות החברתיות, "הם כל כך ממוקדים בעצמם ובחבריהם עד שהם לא מבינים שאנשים אחרים רואים הכל".

להתרחק פיזית מהטלפון, בעיקר בלילה

בעשרה חוזים שבדקתי בין הורים לילדיהם, היה סעיף אחד שחזר על עצמו: "יש לכבות טלפונים ולשים אותם בצד במשך הלילה". לסעיף זה יש גיבוי מחקרי: מחקר של אוניברסיטת בזל מצא כי בני נוער שישנו עם הסמארטפונים שלהם בלילה צפו יותר בסרטונים, שלחו יותר הודעות וסבלו מהרגלי שינה גרועים ומרמות גבוהות יותר של דיכאון.

לין סקופילד קלארק, פרופסור באוניברסיטת דנוור ומחברת הספר "The Parent App", אומרת כי קל יותר להציב הגבלות פיזיות על השימוש במכשיר מאשר לאכוף הגבלות על זמן השימוש בו.

"כשהורים אומרים 'אתם יכולים להשתמש בטלפון רק בין השעה הזאת לשעה הזאת', קשה לאכוף זאת", אומרת סקופילד קלארק. היא ממליצה שכל הטלפונים יוכנסו לקופסה על יד דלת הכניסה ברגע שמגיעים הביתה, או שכל המכשירים יונחו במרכז השולחן במשך הארוחות, כולל במסעדות.

לדברי סקופילד קלארק, "לא משנה אילו חוקים אתם מאמצים, עליכם לוודא שאתם שמים את המטענים בחללים המשותפים, כך שהטלפונים יהיו מחוץ להישג ידם של הילדים בלילה".

לקרוא כל הודעה פעמיים לפני ששולחים

על ההורים להסביר לילדיהם שתקשורת דיגיטלית יכולה בקלות להיות מנוצלת לרעה. קן דנמיד, מייסד GeekDad.com ומחברם של כמה ספרים, מספר כי הסביר לילדיו שבשיחות המבוססות על הודעות טקסט אין שום ניואנס רגשי, אלא אם אנשים עושים צעד נוסף כדי להכניס אותו.

"אפשר להשתמש בפרצוף מחייך ואמוטיקונים כדי להכניס טעם למה שאתם אומרים", מסביר דנמיד. "גם בחירת המלים חשובה. השורה התחתונה היא: לפני שאתם שולחים הודעה, שובו וקיראו אותה ללא ההקשר שלה. חישבו אם סימן הקריאה שהכנסתם לא עלול להתפרש כאגרסיבי".

תמיד לחשוב על סבתא

כולם מסכימים על הצורך למנוע מילדים לשלוח הודעות בעלות תוכן מיני, בריוני או לא הולם. אבל איך דואגים שזה באמת יקרה? אמא אחת אמרה לי שהיא דורשת מילדיה לכתוב פוסטים פוטנציאליים על פתק ולהדביק על המקרר כדי לקבל את אישור המשפחה. דנמיד אומר לילדיו, "תמיד תעמידו פנים שאתם מדברים בפני קהל".

אולס ממליצה לתאר לילדים את הסיטואציה: "חישבו על סבתא שלכם", היא אומרת. "חישבו על מנהל בית הספר. חישבו על המבוגר המביך ביותר שאתם מכירים. לפני שאתם מעלים את הפוסט, חישבו איך האדם הזה יגיב כשיראה אותו".

בלי סמארטפונים כשהמשפחה מתכנסת

לכל מי ששוחחתי עמו היו כללים מסוימים לגבי זמן משפחתי. אולס אומרת לילדיה, "רק עשר דקות. בלי מכשירים. זה הזמן שלנו ביחד". במשפחתו של דנמיד, 20 הדקות הראשונות של כל נסיעה משפחתית במכונית מוקדשות לשיחה. לאחר מכן אפשר להתחבר מחדש למכשירים. לדבריו, השימוש בסמארטפונים בזמן נסיעה ארוכה הוא "רק תחליף לשעמום נוראי".

סקופילד קלארק הרחיקה לכת והוסיפה את זמן האיכות של המשפחה לחוזה שכתבה עבור ילדיה: "תהיה לנו פעילות שבועית נטולת טכנולוגיה כמו טיול רגלי, רכיבה על אופניים או טיול עם הכלבים. מפעם לפעם ניקח הפוגה מהטכנולוגיה ונצא לדוג או למחנאות". החוזה במשפחתה גם כולל ערב שבועי של צפייה בסרט, עם אזהרה, "כשאמא צופה בסרטי אימה או פנטזיה, אסור לה לומר 'איכס' ו'אוי לא!'".

גם ההורים צריכים לציית להנחיות

אחד הדברים החשובים בהסכמים ובחוזים המשפחתיים האלה הוא שיש להציב מגבלות גם בפני ההורים. בתה של סקופילד קלארק התעקשה על כך בסעיף "כשיש לי משהו לומר, אמא צריכה לסגור את המחשב הנייד ולהקשיב לי".

בנה של סקופילד קלארק הוסיף כלל הנוגע לפייסבוק: אמם נוהגת לצלם את ילדיה עם סנטה קלאוס בכל חג מולד מאז שנולדו. היא הכריחה אותם לעשות זאת גם כשהיו בני נוער, ואחר כך פירסמה את התמונות בפייסבוק — ובנה נחרד. כעת ההסכם שלהם כולל את הסעיף, "אם אמא רוצה לפרסם תמונה של אחד הילדים, היא צריכה לבקש ממנו רשות".

הסיפור הזה גם טומן בחובו את הלקח האחרון של ניהול מדיה במשפחות: אף חוזה טכנולוגי לא חקוק בסלע. צריך להתאים אותו לכל ילד חדש, לכל שלב חדש, לכל מכשיר חדש ולכל אפליקציה חדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#