מכונת בחירות של מיליארד דולר: מה אנחנו באמת יודעים על הילרי קלינטון

עם ניסיון רב במדיניות חוץ והשתייכות לשושלת שלטון, ניצחונה של הילרי קלינטון, שהכריזה הערב רשמית כי תתמודד בבחירות לנשיאות ארה"ב, נראה כמעט מובטח ■ עם זאת, יש לה כמה חסרונות שעלולים לפגוע בסיכוייה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

הילרי קלינטון הכריזה הערב (א') שהיא רצה לנשיאות ארה"ב. עבור רוב האמריקאים הכרזתה היתה מפתיעה כמו שחג ה–1 במאי יחול שוב ב–1 במאי. קלינטון שמה עינה על תפקיד הנשיא מזה זמן רב.

היא כמעט זכתה במועמדות מפלגתה ב–2008, ובמובנים רבים היא מועמדת חזקה הרבה יותר כיום. רגע לאחר ההכרזה, היא תתחיל לשאוב תרומות בקצב, לשגר הכרזות ולדרוס את יריביה. יש הסבורים כי היא בלתי ניתנת לעצירה. חברת ההימורים הבריטית פאדי פאואר מעניקה לה סיכוי של 91% להגיע לבית הלבן ב–2016.

ואולם, בפעם הקודמת שניצחונה נראה בלתי נמנע, הוא חמק ממנה. בחודש שלפני הפריימריז באייווה ב–2008, היא הובילה ב–20% לפני הדמוקרטים האחרים בסקרים, ולמרות זאת הפסידה לסנאטור צעיר מאילינוי.

הקמפיין שלה אז היה חסר ברק, גם אם מלא משמעת עצמית וזהיר. כעת, שבע שנים אחרי, אין מועמד מתחרה סביר על ראשות המפלגה הדמוקרטית, אם כי עדיין יש זמן להופעתו של מועמד כזה. הבוחרים חברי המפלגה לא רוצים שזו תהיה הכתרה, אלא בחירה.

קשה לדעת כיצד היא תצליח להתמודד מול המועמד הרפובליקאי, בעיקר מכיוון שלאף אחד אין מושג מי זה יהיה — המועמדים נעים מטד קרוז המתלהם, דרך ג'ב בוש המשעמם, ועד ראנד פול הבדלן.

תהיה טובה יותר מאובמה?

קלינטון מתחילה את הקמפיין כמועמדת המובילה, וראוי לשאול: מה היא בעצם מייצגת?

בפריימריז מועמדים רבים מציגים מסרים חדים כדי לבדל עצמם מיריבים ולשבות את לב הקיצוניים. ואולם לקלינטון אין יריבים בפריימריז הקרבים. המסר מהחוג הפנימי שלה הוא ששרת החוץ לשעבר תפעל בקמפיין כאילו היא מתחרה נגד יריבים קשים. היא תשתמש במרוץ המקדים כדי להסביר לאמריקה מדוע היא רוצה להיות נשיאה, ותבנה מכונת התמודדות מהסוג שהביא את ברק אובמה לבית הלבן ב–2008.

תומכיה אומרים שקלינטון היא בעלת ניסיון ויכולת רבה. כשרת חוץ היא טסה כמעט 1.6 מיליון ק"מ סביב העולם וביקרה ב–112 מדינות. אם יתחולל משבר בינלאומי במשמרתה, יש סיכוי טוב שהיא כבר תהיה מנוסה בדומים לו, ושהיא מכירה היטב את אנשי הקשר החשובים. לאף מועמד משתי המפלגות אין ניסיון כזה.

היא גם מבינה את וושינגטון הבירה טוב מכולם. במשך שמונה שנים היא היתה יועצתו הקרובה של הנשיא (בעלה), שהציג תקציב מאוזן והשיג הסכמה דו־מפלגתית בנושאים שונים — מרווחה ועד סחר חופשי בצפון אמריקה.

לאחר מכן, כסנאטורית, קלינטון עבדה עם סנאטורים משני צדי המתרס, והובילה כמה רפובליקאים להודות בפומבי שהם מתחרטים על האיבה שרחשו לה בעבר. קלינטון תהיה נשיאה טובה בהרבה מאובמה בהשגת הסכמים עם מחוקקים משני הצדדים. היא לבטח תעבוד קשה יותר כדי להשיג הסכמות כאלה.

אך מהן מטרותיה? כמי שהיתה באור הזרקורים במשך רבע מאה, קשה לדעת בדיוק מהן דעותיה. בענייני חוץ היא אומרת שהיא אינה ריאליסטית או אידיאליסטית, אלא "ריאליסטית־אידיאליסטית", אך באוטוביוגרפיה שלה היא מעלה על נס את "המודל האמריקאי של שוק חופשי לאנשים חופשיים". כשהיא נואמת בפני קהל שמאלני, היא אומרת: "שלא יאמרו לנו שהתאגידים והעסקים הם אלה שמייצרים משרות". מקורביה הסבירו שהיא התכוונה להטבות מס לתאגידים.

לקלינטון יש מאות יועצים, כולל מאורות גדולים מכל פלג דמוקרטי. צ'רלס שומר, לשעבר סנאטור דמוקרטי מניו יורק, קרא לה: "האדם הבלתי־שקוף ביותר שיש". טדי שומייקר, עורך דין שהיה יו"ר שני הקמפיינים של ביל קלינטון בניו המפשייר, מתאר את קלינטון כבעלת עמדות כלכליות מרכזיות, שרואה בממשלה כוח חיובי אך מאמינה כי עסקים הם המנוע של הכלכלה. ב–2016 היא תוסיף לתמהיל את הניסיון המקומי והגלובלי שלה. "יש רעב עצום לממשל מתפקד", הוא אומר. ועם עלייתה של דאעש, יש גם צורך עצום בתחושת ביטחון.

לא כל הדמוקרטים משוכנעים בכך. לקראת הפריימריז בניו המפשיר, אומרת הסנאטורית המקומית מרתה פולר־קלרק, שהיתה מתומכיו הגדולים של אובמה ב-2008, כי הדמוקרטים במדינתה רוצים מועמדת שתפעל נגד האי־שוויון ובעבור מעמד הביניים. הם מודאגים מהשינוי האקלימי ואינם מרוצים מכך שכל כך הרבה כסף מבחוץ נשפך למדינתם, בפרט לאחר שבית המשפט העליון הקל במגבלות התרומות הפוליטיות. הם רוצים לשמוע מקלינטון כיצד אפשר לחזור ולהפוך את ארה"ב "מפלוטוקרטיה (שלטון העשירים) לדמוקרטיה", אומרת פולר־קלרק.

מבקריה מימין חוששים שהיא תאבת כוח וריכוזית. "תנו לה אצבע והיא תהיה השליטה", נאמר בסיסמת קמפיין נגדה. משמאל חוששים כי היא מקורבת מדי לוול סטריט. הקמפיין שלה צפוי לגייס מיליארד דולר ושהיא מרוחקת מדי מחייהם של אמריקאים מהשורה. ב–1979 היא נכנסה לראשונה לבית מושל ארקנסו, ובנאום בכנס של סוחרי רכב בשנה שעברה היא הודתה כי הפעם האחרונה שנהגה במכונית בעצמה היתה ב–1996. דמוקרטים אחרים חוששים כי היא נצית, מכיוון שתמכה בפלישה לעיראק.

מכונה מפחידה של מיליארד דולר

גארי הארט, דמוקרט שהתמודד בעבר על המועמדות לנשיאות, אמר כי "זה מפחיד לכל אמריקאי, שהמכונה של קלינטון מתכננת לגייס מיליארד דולר". כשהקמפיין האמיתי יתחיל, קלינטון זקוקה לאסטרטגיה להגיע ללבו של ציבור הבוחרים הרחב, בפרט הצעירים, אומרת פולר־קלרק. ולו בגלל שפוליטיקאיות נשים נשפטות יותר לחומרה. "נשים רוצות לעשות עבודה טובה באמת, וזה לפעמים מפריע להן ליצור קשר בלתי אמצעי עם הבוחרים".

האתגרים של קלינטון כמועמדת סוכמו יפה באחרונה על ידי ביל קלינטון, האיש שעשוי להתגלות כנכס הגדול ביותר והנטל הכבד ביותר של הקמפיין. אין נשיא לשעבר חי שנהנה מפופולריות גדולה משלו, מכיוון שהאמריקאים שכחו מהשערוריות של שנות ה–90, וזוכרים רק את הצמיחה הכלכלית, התקציב המאוזן והרפורמות הדו־מפלגתיות במערכת הרווחה שהושגו בתקופתו. ואולם ב–2008 הנשיא לשעבר קלינטון גרם לכאוס בקמפיין של אשתו.

כשקלינטון הציגה תוכנית כלכלית מפורטת ב–2008, היא העמידה את עצמה משמאל למדיניות של בעלה בשנות ה–90, וקרוב להיכן שאובמה התייצב בסופו של דבר — אובמה־קייר, רפורמת הבריאות, דומה יותר לתוכנית של קלינטון מאשר לתוכנית המקורית שלו. העולם השתנה מאז, והדמוקרטים חלוקים כעת בדעותיהם בנושאים כמו הפחתת האי־שוויון הכלכלי ללא פגיעה בצמיחה. בשמאל דואגים כי הילרי רכה מדי כלפי הקפיטליזם, וזוכרים את כהונתו של ביל כעידן שבו הרגולציה על וול סטריט התרופפה ופתחה פתח למשבר הפיננסי. האיגודים המקצועיים בארה"ב משוכנעים כי הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (נפט"א) היה הגורם לאובדן מקומות עבודה רבים בלבה של אמריקה.

המרכז לקדמה אמריקאית, אחד ממכוני המחקר שקלינטון מתייעצת עמם, פירסם באחרונה רשימת קווי מדיניות שנועדו לקדם את "הקפיטליזם המכליל". יש ברשימה סעיפים בעלי תבונה, בהם הגדלת ההשקעה בתשתיות, והרחבת סובסידיות שכר לעובדים בקשיים; רעיונות מרתקים בהם עידוד הקמת "מועצות עבודה" כדי לקרב בין הנהלות ועובדים (כמקובל באירופה); ורעיונות מפוקפקים, כמו הגדלת הסובסידיות למשכנתאות ועבודות יזומות לצעירים. מה מאלה יהיה במצע של קלינטון?

בפורומים מקומיים קלינטון רהוטה בשפת השמאל־מרכז הידידותית לעסקים. היא מתלהבת מהשקעה ממשלתית בתשתיות, חינוך אוניברסלי לילדים צעירים, הוזלת ההשכלה הגבוהה והתנסות בסובסידיות בסגנון גרמני לעובדים עניים. היא רוצה שארגונים כנסייתיים יפעלו לצד איגודים מקצועיים חזקים וארגונים קהילתיים. ב–2008 היא השמיעה ססמאות תקציביות נציות, נוסח "חייבים להפסיק להוציא כסף שאין לנו". היא גם קראה לקחת פסק זמן בהסכמי סחר חדשים, אך תמכה כשרת חוץ בהסכמים כאלה. היא אמרה כי היא מחויבת לשמור על ביטחונו הכלכלי של הביטוח הלאומי, ואמרה כי יש להגיע לרפורמה בתחום זה באמצעות הסכמה דו־מפלגתית.

ואולם, אפילו מומחים חיצוניים שהוזמנו לפגישות עם קלינטון בחודשים האחרונים לא בטוחים מהן עמדותיה. יועץ אחד, בעל עמדות מרכז, אומר כי לאחר שחקרה אותו בנושא השבת השגשוג למעמד הבינוני, הוא חושב שאולי היא תאמר כי תהיה זו בחירה כוזבת לטעון כי הגינות כלכלית וצמיחה עומדות בסתירה זו לזו.

אנשי מרכז כאלה ישמחו לשמוע אותה מודה לאובמה על הצלת הכלכלה מאסון במשבר של 2008, ומשבחת אותו על הרחבת ביטוח הבריאות בארה"ב. לאחר מכן עליה להחליף את הנושא, ולהתמקד במשימה של בניית כלכלה למאה ה–21, רתימת הצמיחה לטובת שכר מעמד הביניים — מעין נוסח כהונה שלישית של ביל קלינטון.

מדיניות חוץ קשוחה

במדיניות החוץ שלה תאותת קלינטון על גישה קשוחה יותר משל אובמה. היא תמכה במהלך להציב חיילים נוספים באפגניסטן, אולם התנגדה לתאריך פינוים; היא קראה לו לחמש את המורדים הלא־איסלאמים בסוריה, והוא נמנע; היא נזפה בו על אי־יכולתו להציג עקרון למדיניות חוץ שאינו "אל תעשה שטויות". ולמרות זאת אין לה תוכנית מפורטת משלה. כך, למשל, איזו עסקת גרעין צריכה להיחתם עם איראן? עם זאת, זרים רבים יקבלו בברכה נשיאה אמריקאית שיש לה מושג ממקור ראשון מה קורה בעולם שמחוץ לארה"ב.

גם בתחום מדיניות החוץ הביקורת נגדה רבה: הרפובליקאים טוענים כי העולם נהפך למקום מסוכן יותר בשל מדיניות חוץ נאיבית וחסרת אחריות שהובילה עם אובמה; בימין מאשימים אותה שאיפשרה אתחול מחדש במדיניות מול רוסיה, בעוינות לממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, ובמחדל בשגרירות ארה"ב בבנגאזי, לוב, שהוביל למותם של השגריר ושלושה מעוזריו.

עם זאת, מדיניות החוץ שלה צפויה להיות קשוחה יותר. "ארה"ב לא יכולה לפתור את כל הבעיות בעולם, אבל אין בעיה בעולם שניתן לפתור אותה ללא ארה"ב", היא אמרה. היא אמנם לא מתכוונת לחזור לימי היהירות של ג'ורג' וו. בוש, אולם היא רומזת כי הגיע הזמן שאמריקה תפסיק להיבדל מהעולם.

הספקנים מעלים עוד שני דברים שמדאיגים אותם בנוגע לקלינטון. יש האומרים כי היא אינה אמינה. לדברים אלה ניתן חיזוק עם חשיפת העובדה כי השתמשה בשרת מייל פרטי כששיגרה הודעות בתפקידה כשרת החוץ, וכי חשפה רק את המיילים הרלוונטיים ומחקה את השאר.

יש החוששים כי היותה חלק מאחת השושלות המשפחתיות של השלטון האמריקאי אינו עניין בריא. הם סבורים כי יש בכך יותר נזק מאשר התועלת שבבחירתה של נשיאה אשה ראשונה. גארי הארט אמר לבלוג פוליטיקו כי "במדינה שבה יותר מ–300 מיליון אזרחים, צריכות להיות יותר משתי משפחות הראויות להיבחר לשלטון".

מול נשים, קלינטון דווקא הבהירה את עמדתה: היא שואפת לסייע להכניס יותר נשים לכוח העבודה. היא מצהירה ללא כחל וסרק כי נשים צריכות לקבל שכר שווה עבור עבודה זהה (עמדה שאין לה מתנגדים). אחד המבחנים הקשים יהיה מול בוחרים בעלי השכלה אקדמית, שמהווים שליש מציבור הבוחרים, ונטו לכיוון הרפובליקאי מאז ימיו של קלינטון. אובמה זכה רק ב–36% מקולותיהם ב–2012.

אם קלינטון תנצח בבחירות לנשיאות, היא תצטרך להתמודד עם הרפובליקאים מהיום הראשון לעבודתה. אין כמעט סיכוי שהדמוקרטים ישיגו רוב בבית הנבחרים ב–2016, וגם אם יכבשו מחדש את הסנאט — לא יהיה להם רוב חסין פיליבסטר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ