הקורבן של המחוברים באירופה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקורבן של המחוברים באירופה

סיריזה, מפלגת השלטון היוונית, מציעה נרטיב אלטרנטיבי ומשמיעה את קולם של ה"לא־מחוברים" ■ אך התנאים שאירופה מציבה בפני יוון כדי להמשיך להזרים לה את כספי החילוץ, יחייבו אותה להיכנע ולהפר את הבטחותיה לבוחרים

הוא לא נעלם לשום מקום. המשבר ביוון חזר והפעם הוא חמור. ליוונים שוב עומד לאזול הכסף. אתונה צריכה לשלם משכורות ופנסיות בשווי 1.7 מיליארד יורו עד סוף החודש, ולפרוע השבוע 450 מיליון יורו נוספים בהלוואה מקרן המטבע - וחסרים לה הסכומים האלה.

סימן נוסף לכך שמחנק האשראי נהיה גרוע יותר - ביום שלישי התבקשו בכירים בשירות הבריאות היווני לשחרר עתודות בסך 50 מיליון יורו ברזרבות ולהעבירן לממשלה. הכסף ישמש עבור תשלומים ומשכורות שלא שולמו לעובדי מערכת הבריאות. בתחילת מארס עוכב באופן פתאומי סכום של כ–150 מיליון יורו מתקציב ציוד לבתי חולים.

רויטרס

הממשלה עד כה אספה יותר מ-600 מיליון יורו במזומנים שהוחזקו על ידי חברות בבעלות ממשלתית, כולל תרומות מחברת הרכבת התחתית של אתונה, ספקית החשמל הארצית, ורשות המים של אתונה. בנוסף, כ–300 מיליון יורו בסובסידיות מהאיחוד האירופי שיועדו לחקלאים הועברו לכיסוי תשלומי שכר לעובדי מדינה, לדברי מקורבים לניהול הכספים.

ממשלת יוון שודדת תושב אחד כדי לשלם לאחר. יוון נסחטת עד תום. היא עומדת בפני בחירה בין הגבלת הון בגוש היורו, או עזיבה בסופו של דבר את הגוש. ברור גם שהתנאים שהוצבו בפני ממשלת יוון הם כאלה שיחייבו אותה להפר את כל הבטחות הבחירות שלה. היוונים שוב ניצבים בפני בחירה בין המנדט הדמוקרטי שלהם לבין המחויבות שלהם לאירופה. זה קשה מאוד. באופן מדהים, כל מפלגות הזרם המרכזי עומדות בזו אחר זו בתור כדי לחבוט בממשלה. מדוע הן עושות זאת?

כלכלת יוון שבורה, החברה סדוקה ויש אסון הומניטרי במדינה, שבה רבים שורדים רק בזכות בתי תמחוי. ואולם, כשהיוונים זקוקים להבנה ואהדה, מה שהם מקבלים מצדה של אירופה הם איומים. איש לא אומר שהיוונים הם המלאכים כאן, אבל יש כאן נרטיב אפל הרבה יותר, והוא שהממסד הפוליטי המרכזי באירופה מפחד ממפלגות כמו סיריזה - אף שהיו אלה פוליטיקאים יוונים מהזרם המרכזי, לא רדיקלים, שניהלו את הבזיזה הסיטונית והשחיתות בכלכלה היוונית. עכשיו כל זה נשכח, והזרם המרכזי באירופה עומד בתור לצאת נגד סיריזה ולומר לקהל הבוחרים שלו: "אם תצביעו למפלגות לא קונבנציונליות - זה מה שיקרה לכם".

בלומברג

ההזדמנות של 
הלא-מחוברים

כשמסתכלים על הפוליטיקה בדמוקרטיות בשלות, אני מעדיף להשתמש במונח "מחוברים" מול "לא־מחוברים" - במקום ימין מול שמאל או עירוניים מול כפריים או שמרנים מול ליברלים - כדי לתאר את קווי המתאר הפוליטיים.

המחוברים הם בעלי ההשפעה, אלה שקולם נשמע, שיש להם נתח בחברה. הם יכולים להיות בשמאל או בימין, הם יכולים להיות איגודי עובדים מסורתיים מהמגזר הציבורי שלא רוצים רפורמות, או מנהלי בנקים שרוצים חילוץ. השיטה שלהם היא להוציא מהמדינה כמה שיותר רנטות לחבריהם ולאינטרסים שלהם.

המחוברים מאורגנים. הם חלק מהתהליך הפוליטי, יש להם גישה לכוח והם יכולים להשפיע על האופן שבו נעשה בו שימוש. בעתות משבר, כשהצמיחה נעלמת, המחוברים מגדירים מחדש את האסטרטגיה שלהם ונכנסים למצב של שימור עצמי. מטרתם העיקרית היא לוודא שהאינטרסים של חבריהם מוגנים מההאטה בצמיחה ושהם מקבלים נתח גדול ככל האפשר מעוגת ההכנסות המידלדלת.

לעומתם, הלא־מחוברים הם אלה שאיש לא מדבר בשמם. אין להם חלק בתהליך הפוליטי, ולכן הם בחוץ. הלא־מחוברים הם בעלי עסקים קטנים עצמאיים, עובדי קבלן, מהגרים, מובטלים, וכמובן צעירים. הם אינם מאורגנים, ולכן איש לא מקשיב למה שמדאיג אותם. גם הם יכולים להיות בשמאל ובימין, אך אין להם נתח אמיתי בחברה. מה שיש להם הוא קול. ובשיטה הדמוקרטית שקוראת לבוחרים להצביע בכל ארבע או חמש שנים, ללא־מחוברים יש הזדמנות להשמיע את קולם.

כשיש צמיחה כלכלית, המחוברים יכולים לקנות את הלא־מחוברים בעזרת פירורים מהשולחן. יש קצת לכל אחד מכיוון שהעוגה גדלה בכל שנה והמערכת עובדת. אבל כשהצמיחה פוסקת, זה כבר סיפור אחר. כדי שהמחוברים ישמרו על העמדה שלהם, הלא־מחוברים צריכים להפסיד - ואז המשחק נהפך למאבק קיומי בין המחוברים ללא־מחוברים.

מכיוון שהלא־מחוברים, מעצם הגדרתם, אינם מאורגנים וקולם לא נשמע, בתקופות משבר הם מיוצגים על ידי מפלגות לא קונבנציונליות שמשלבות את הרטוריקה של הדחויים עם הכיסוי השבטי הלאומי הנוח. יש המציעים את הסם של מסים נמוכים, עם הבטחה לצמיחה כלכלית, ויש המעריכים את הצורך במחיקת חובות במדינות שסובלות מדפלציה קשה. יותר מכל, מפלגות אלה זיהו שמפלגות הזרם המרכזי מנסות לשמור על המצב הקיים שמשרת רק את המחוברים. זה המשחק באירופה - אין אידיאולוגיה. המחוברים מעוניינים רק בכוח.

סיריזה, על כל מגרעותיה, מציעה נרטיב אלטרנטיבי. זהו נרטיב פגום בכמה מובנים ונרטיב למופת במובנים אחרים - אך ראוי שיישמע ולא יעבור דמוניזציה. בשבועות הבאים יוון שוב עלולה לפשוט רגל, והתהליך הזה ישמש, למרבה הצער, את מפלגות הזרם המרכזי ברחבי אירופה, שאין להן אומץ להודות במה שקורה. לכן הן בוחרות, כמו כל הפחדנים, ללעוג למי שמעזים להיות שונים.

הכותב הוא כלכלן
 וסופר אירי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#