כל העולם הולך לאוניברסיטה. 
האם זה באמת שווה את הכסף? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כל העולם הולך לאוניברסיטה. 
האם זה באמת שווה את הכסף?

יותר ויותר צעירים בכל העולם נרשמים ללימודים אקדמיים בתקווה כי הדבר יתרום לתעסוקה העתידית שלהם ■ ואולם את המעסיקים לא באמת מעניין מה למדו - אלא איפה ■ ה-OECD מבקש לבחון את הידע של סטודנטים בכלכלה ובהנדסה ולתת ציונים למוסדות וגם למדינות

31תגובות

"אחרי שאלוהים הביא אותנו בבטחה לניו אינגלנד, בנינו את בתינו, סיפקנו את כל צרכינו, בנינו מקומות תפילה והקמנו ממשל אזרחי, אחד הדברים הבאים שאנחנו צריכים הוא לקדם את הלמידה ולהנציח אותה לדורי דורות" - כך נכתב בעלון גיוס התרומות הראשון שנשלח מאוניברסיטת הרווארד לאנגליה ב–1643.

ההתלהבות המוקדמת של ארה"ב מהשכלה גבוהה, שנמשכת עד היום, סיפקה לה את המערכת הגדולה והעשירה ביותר בעולם. לא מפתיע, אם כן, שמדינות אחרות מחקות את המודל הזה ושולחות יותר בוגרי תיכון מאי פעם ללמוד באוניברסיטאות. ואולם דווקא כשמערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית מתפשטת, מתרבים הספקות והתהיות אם היא באמת שווה את הסכומים הגדולים המושקעים בה.

אוניברסיטת המחקר המודרנית - הכלאה בין האוניברסיטאות הבריטיות אוקספורד וקיימברידג' למכון המחקר הגרמני — הומצאה בארה"ב ונהפכה לתקן הזהב העולמי. השכלה גבוהה להמונים התחילה בארה"ב כבר במאה ה–19, התפשטה לאירופה ולמזרח אסיה במאה ה–20, וכיום קיימת כמעט בכל מקום בעולם, למעט אפריקה שמדרום לסהרה.

שיעור ההרשמה למוסדות להשכלה גבוהה בעולם - הנתח של סטודנטים שלומדים באוניברסיטה מתוך כלל הצעירים בגילם באוכלוסייה - עלה מ–14% ל–32% בשני העשורים שקדמו ל–2012. באותה תקופה גם מספר המדינות שבהן השיעור גבוה ממחצית גדל מחמש ל–54. ההרשמה לאוניברסיטה גדלה בקצב מהיר יותר אפילו מהביקוש למוצר הצריכה האולטימטיבי — מכונית. אפשר להבין את הרעב הזה לתואר אקדמי: זו דרישה בסיסית כיום לכל עבודה שמכבדת את עצמה, וכרטיס כניסה למעמד הביניים.

בלומברג

באופן כללי, יש שתי דרכים לענות על הביקוש העצום הזה: האחת היא הגישה האירופית של מימון מהמדינה, שבה לרוב המוסדות יש משאבים ומעמד שווים; השנייה היא המודל האמריקאי, המבוסס יותר על השוק, של שילוב בין מימון פרטי לציבורי, ובו המוסדות הזוכים למימון נמצאים בפסגה — והעניים יותר בתחתית. העולם הולך לכיוון האמריקאי. יותר אוניברסיטאות ביותר מדינות גובות מהסטודנטים שכר לימוד. כשהפוליטיקאים מבינים ש"כלכלת הידע" דורשת מחקר ברמה הגבוהה ביותר, מוקצים משאבים ציבוריים למספר מצומצם של מוסדות שמקבלים עדיפות, והתחרות ליצירת אוניברסיטאות ברמה בינלאומית מתגברת.

במובן מסוים, זה נהדר. האוניברסיטאות הטובות ביותר אחראיות על רבות מהתגליות שהפכו את העולם למקום בטוח, עשיר ומעניין יותר. ואולם העלויות גדלות: מדינות OECD מוציאות כיום 1.6% מהתמ"ג שלהן על השכלה גבוהה, לעומת 1.3% בשנת 2000. אם המודל האמריקאי ימשיך להתפשט, הנתח הזה יגדל עוד יותר. ארה"ב מוציאה 2.7% מהתמ"ג שלה על השכלה גבוהה.

אם ארה"ב היתה מקבלת את התמורה הכספית שלה להשקעה בחינוך הגבוה, זה היה טוב מאוד. מבחינת המחקר זה אכן כך: ב–2014, 19 מבין 20 האוניברסיטאות בעולם שהפיקו הכי הרבה עבודות מחקר מצוטטות היו אמריקאיות. ואולם מבחינה חינוכית, התמונה פחות ברורה. בוגרים אמריקאים מקבלים ציונים עלובים למדי בדירוגי מתמטיקה ושפה בינלאומיים, והם ממשיכים לרדת בהם. במחקר שנערך באחרונה לגבי הישגים אקדמיים, נמצא כי ל–45% מהסטודנטים האמריקאים לא היה כל שיפור בהישגים בשנתיים הראשונות שלהם באוניברסיטה. בינתיים, שכר הלימוד כמעט הוכפל, במונחים ריאליים, ב–20 השנים האחרונות. חובות הסטודנטים, שנאמדים בכמעט 1.2 טריליון דולר, עקפו את חובות כרטיסי האשראי והחובות על הלוואות לרכישת מכוניות.

זה כמובן לא אומר שלימודים באוניברסיטה הם השקעה גרועה עבור סטודנט. תואר ראשון בארה"ב עדיין נושא תשואה ממוצעת של 15%. ואולם פחות ברור אם בהשקעה הגדלה והולכת בחינוך על־תיכוני יש עדיין הגיון לחברה כולה. אם אקדמאים ישתכרו יותר מבעלי השכלה תיכונית משום שלימודיהם הפכו אותם ליצרניים יותר, הרי שהחינוך באוניברסיטה יעודד את הצמיחה הכלכלית והחברה תרצה יותר ממנו. אבל הציונים של סטודנטים עניים מוכיחים אחרת. כך גם עדויותיהם של מעסיקים.

מחקר שעסק בשיטות הגיוס של חברות שירותים מקצועיים, מצא כי הן גייסו בוגרים של האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר, לא בגלל מה שהמועמדים אולי למדו, אלא בגלל הליכי המיון הקפדניים של אותם מוסדות. בקיצור, ייתכן שסטודנטים משלמים סכומי עתק רק כדי לעבור דרך מנגנון מיון קפדני במיוחד.

המחיר נהיה 
מדד לאיכות

אם האוניברסיטאות בארה"ב לא באמת נותנות תמורה משמעותית לכסף שמושקע בהן, מדוע זה כך? הסיבה העיקרית היא ששוק ההשכלה הגבוהה, כמו שוק הבריאות, אינו פועל כראוי. הממשלה מתגמלת אוניברסיטאות על מחקר, ולכן מרצים מתמקדים בכך. סטודנטים מחפשים תואר ממוסד שירשים מעסיקים, בעוד מעסיקים מתעניינים בעיקר בבררנות של המוסד שבו למד המועמד. היות שערכו של תואר ממוסד בררני כזה תלוי בהיותו מיוחד במינו, לאוניברסיטאות הטובות אין ממש תמריץ להוציא יותר בוגרים. ובהיעדר מדד ברור של תפוקה בהשכלה, המחיר נהיה מדד לאיכות. בכך שהן גובות שכר לימוד גבוה יותר, האוניברסיטאות הטובות משיגות גם הכנסות וגם יוקרה.

מידע רב יותר יגרום לשוק ההשכלה הגבוהה לעבוד בצורה יעילה יותר. מבחנים יוכלו לשמש כלי להשוואה בין ביצועיהן של האוניברסיטאות. סטודנטים יקבלו מושג טוב יותר לגבי מה שנלמד טוב והיכן, והמעסיקים יקבלו מושג לגבי מה שהמועמדים למדו. משאבים יזרמו לאוניברסיטאות שסיפקו תמורה לכסף — ולא יגיעו לאוניברסיטאות שאינן עושות זאת. כך יהיה למוסדות תמריץ לשפר את שיטות הלימוד ולהשתמש בטכנולוגיה כדי לקצץ עלויות. קורסים מקוונים, שעד כה לא מימשו את הפוטנציאל שלהם לחולל מהפכה בהשכלה הגבוהה, יתחילו להשפיע יותר. לממשלה יהיה מושג טוב יותר אם החברה צריכה להשקיע יותר או פחות בהשכלה.

הספקנים טוענים כי חינוך אוניברסיטאי הוא מורכב מדי כדי למדוד אותו בצורה כזאת. נכון, קשה יותר לבחון בני 22 מאשר בני 12, אך דיסציפלינות רבות מכילות חומרי ליבה, שכל הבוגרים שלמדו תחום זה צריכים להיות בקיאים בהם. באופן כללי יותר, אוניברסיטאות צריכות להיות מסוגלות להראות שהן לימדו את הסטודנטים לחשוב בצורה ביקורתית.

כמה ממשלות ומוסדות מנסים כיום לשפוך אור על התוצאות החינוכיות. כמה מערכות השכלה גבוהה בארה"ב כבר עורכות מבחנים משווים לבוגרים. הבחינות מתפשטות גם באמריקה הלטינית. חשוב מכך, ה–OECD, שמבחני פיז"ה שלו לתלמידים טילטלו ממשלות, רוצה לבחון ידע ויכולת הנמקה של סטודנטים, החל בכלכלה ובהנדסה, ולתת ציונים למוסדות וגם למדינות. ממשלות אסיה נחושות לעשות זאת, בין היתר משום שהן סבורות שמדידת איכות האוניברסיטאות שלהן תסייע להן להביא סטודנטים מכל העולם.

המדינות העשירות, שלהן יש יותר מה להפסיד, לא רוצות לעשות זאת. ללא מימון והשתתפות מצדן, המאמץ הזה לא יתרומם, ולכן ממשלות צריכות להירתם למאמצים האלה. המערכת מבוססת השוק של ארה"ב יכולה להניב תועלת רבה לחברה, אם הסטודנטים ילמדו את הדברים הנכונים. אם לא, הרבה מאוד כסף יתבזבז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#