הלקח של סינדרלה: עבודה זה לפראיירים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הלקח של סינדרלה: עבודה זה לפראיירים

כשדיסני הוציאה לראשונה את סינדרלה ב-1950, רוב האמריקאים ראו עתיד ורוד וציפו לטפס מעלה כלכלית; כיום, כשהסיכוי הזה קלוש, סינדרלה מציגה עולם תחרותי בו המנצחים לוקחים את כל הקופה וכל היתר נותרים ללא דבר

12תגובות

היה היו פעם, בתקופה שוויונית קצרה בארה"ב שאחרי מלחמת העולם השנייה, אנשים ממעמדות שונים שלא חיו בעולמות שונים. הבטחת הניידות החברתית והשגשוג הייתה נפוצה בכל הארץ. ב-1950, חברת וולט דיסני פרודאקשנס ניצלה מפשיטת רגל הודות ללהיט "סינדרלה", שקסם לציבור בתקופה בה העתיד נראה היה ורוד, והחלום של נישואים לאדם עשיר ממך היה גם אפשרי.

גם "סינדרלה" החדש של דיסני זוכה להצלחה בקופות היום, אך כמה שהדברים השתנו מאז! סיפורי סינדרלה נדירים כמעט כמו הסיכוי להשיג כרכרת זהב. הכלכלן ג'רמי גרינווד גילה כי הסיכוי של אנשים להתחתן מחוץ לרמת ההכנסות שלהם יורד מאז שנות ה-50', בשל מנגנון בו אנו נמשכים יותר ויותר אל הדומים לנו, במצבנו החברתי והתרבותי (assortative mating).

מאז שנות ה-80', אי-השיוויון גדל, והניידות החברתית נבלמה. כיום, העשירים מתחתנים בתוך המעגלים החברתיים האקסקלוסיביים שלהם – מועדונים סגורים, מכללות האייבי ליג (קבוצת המכללות המובחרות בארה"ב) ושכונות סגורות. אלא אם יש לכם הון או פיה טובה, הסיכוי שלכם להתברג פנימה קלוש, ושערי הקהילה יישארו סגורים בפניכם.

במבט ראשון, הגירסה החדשה של קנת בראנה לסרט הקלאסי של דיסני מציעה לנו טיול אביבי בממלכה הקסומה. אך מבט בוחן יותר יחשוף מסר כלכלי מטריד.

כלכלנים כמו תומס פיקטי מזהירים כי אם לא נעשה דבר כדי לעצור את ההתרחבות בפערי ההכנסות בחברה, אנו עשויים למצוא את עצמנו בחזרה בעולם דמוי המאה ה-19, כאשר עבודה קשה אינה תורמת לטיפוס במעלה הסולם הכלכלי, כיוון שההכנסה שמניבה עבודה אינה יכולה להתחרות בעושר שמגיע בירושה. זהו עולמה של סינדרלה החדשה.

הגירסה של בראנה מדגישה, יותר מהסרט המקורי של דיסני, מה קורה כאשר אנשים נאלצים להתחרות על פרסים קשים להשגה בתנאים כלכליים קשים. משפחות מסתכסכות, הסיכויים להתקדם מועטים, והסיכוי הטוב ביותר שלכם הוא לקוות למטה קסמים.

Jonathan Olley

שינויים עדינים בסיפור מחדדים את המסר. בגירסה המצויירת המקורית, האב הוא אציל אלמן, שנישא מחדש ומת זמן קצר לאחר מכן, בעודו מותיר בתו היחידה האהובה בידי אם חורגת קנאית ושתי בנותיה המרושעות. אך בגירסה של בראנה, האב הוא סוחר, ומותו שולל ממשפחתו את הכנסותיו, מה שמותיר את כל נשות המשפחה במצב כלכלי קשה.

המחשבה הראשונה של האם החורגת בשומעה על מות בעלה היא מעשית לגמרי: כיצד נשרוד כלכלית? הפתרון שלה: להפוך את סינדרלה למשרתת, ולחפש בני זוג עשירים לשתי בנותיה. שוק הנישואין שמשרטט הסרט משקף את מה שכלכלנים כמו רוברט ה. פרנק מתארים כטורניר, משחק בו המנצח לוקח את כל הקופה, המקושר בתיאוריה הכלכלית לכלכלות בהן העושר מרוכז יותר ויותר בקצה הפירמידה. בשווקים תחרותיים אלה, רק קומץ אנשים יכולים לנצח בגדול, והיתר נותרים כמעט ללא דבר.

סינדרלה ואחיותיה החורגות מוצאות את עצמן בתחרות מלוכלכת על משאבים מועטים, והן מבינות עד כמה גורלית תוצאת התחרות. למזלה, לסינדרלה יש יתרונות שאין לאחיותיה: היא יפה ומקסימה. היא גם חכמה, אך לא נראה שתבונתה יכולה לשמש אותה בשום צורה מלבד לגבור על מתחרותיה בתחרות הנישואין. היא לא צפויה לחפש עבודה או השכלה. אלה מיועדים לפראיירים. או לפשוטי העם.

אי־פי

החשיבות של עושר מתבררת כאשר סינדרלה הולכת לנשף: על הפיה הטובה לגרום לה להיראות כצעירה עשירה. אי אפשר לזכות בפרס כאשר את לבושה בסחבות. הסרט אולי משלם מס שפתיים לערכים כמו אדיבות ואומץ, אך בסופו של דבר, הגישה למוצרי יוקרה כמו שמלה נוצצת וכרכרת זהב היא שמאפשרת לך להתקדם בחיים.

זכויות היתר של הנסיך וחבריו למאיון העליון מוצגות כאקסיומה בלתי ניתנת לשינוי. אין טעם להילחם בשיטה, כמו שעושה קטניס אוורדין בסדרת "משחקי הרעב". הכי טוב פשוט לקבל את העולם כפי שהוא, ולנסות להשיג את המירב במסגרת הקיימת.

בסופו של דבר, סינדרלה זוכה בנסיך ובארמון, ויתר הנשים מקבלות אפס מאופס. כך עובדים טורנירים.

ארה"ב כפי שהייתה לאחר מלחמת העולם השנייה מדגימה כי אי-שיוויון קיצוני לא חייב להיות המציאות שלנו. אמריקאים יכולים לכתוב את הסיפור שלהם בעצמם, כך שגם אנשים ללא הון יוכלו לנהל אורח חיים יציב ומכובד. צעדים כמו חיוב העשירים לשלם את חלקם במסים, לאפשר לעובדים להתארגן באיגודים ולהגדיל את ההוצאות הממשלתיות על דברים כמו תשתיות ומשרות, יבטיחו כי יותר אמריקאים יוכלו לצפות לסוף טוב.

אך "סינדרלה" של קנת בראנה אינו מנסה לערער על תפיסה של מי שיש להם ומי שאין להם המותירה אותנו עם פחות הזדמנויות. והוא ודאי לא קורא לביטולה. הסרט מלמד את הצופים הצעירים לקח קשה: אם אתם לא עשירים, אתם לא קיימים.

Jonathan Olley

הכותבת היא מייסדת ועורכת New Deal 2.0 ו-IgoUgo.com, מחברת הספר "Reading the Sphinx: Ancient Egypt in Nineteenth-Century Literaty Culture" ולימדה בעבר תיאוריה תרבותית באוניברסיטת ניו יורק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#