האיש שלימד מיליונים לא להתפתות למותרות - נהרג בתאונה במכונית ספורט - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שלימד מיליונים לא להתפתות למותרות - נהרג בתאונה במכונית ספורט

תומס סטנלי, ממחברי הספר "המיליונר בדלת ממול", שהטיף למיליוני קוראים בעולם לחסוך ולא להרעיף על ילדיהם כספים, 
כדרך חיים שיכולה להפוך כל אחד ואחת למיליונרים - נהרג בנסיעה במכונית הקורבט שלו

12תגובות

העשירים שונים ממני וממך, אף כי ייתכן שלא במובן שאנחנו חושבים. כשאנחנו חושבים על העשירים, אנחנו מדמיינים ספורטאים, אנשי תעשיית הבידור, ובאחרונה גם יזמים - אך הלקח שעדיין אפשר ללמוד מספר הפיננסים האישיים הקלאסי "המיליונר בדלת ממול" הוא זה: רוב העשירים מתעשרים בשל צניעות, חיסכון וזהירות. הם חיים באושר בבתים קטנים, הם לא מסבסדים ילדים מבוגרים חסרי אחריות, והם סולדים ממכוניות יוקרה.

אני בספק אם אני היחיד שחזר לעותק המסמורטט של הספר שבידי החודש, לאחר החדשות המעציבות על מותו של אחד ממחבריו, תומס ג'יי. סטנלי, בתאונת דרכים. הספר, שיותר מ–3 מיליון עותקים שלו נמכרו מאז פרסומו ב-1996, הפך את המחבר השותף, ויליאם די. דנקו, למיליונר בעצמו, ואת סטנלי לבעל מעמד שאיפשר לו לעזוב את האקדמיה לטובת עיסוק במחקר ובכתיבה.

Associated Press

כמעט 20 שנה מאז הופעת הספר, דנקו אומר כי הוא עדיין נדהם ממזלם הטוב, בהתחשב בכך שהספר מעולם לא נועד להיות התנ"ך למעוניינים להתעשר. ואולם הספר עדיין נתפש כהבטחה לכך שלאנשים רגילים לחלוטין יש סיכוי לצבור עושר אמיתי באמצעות הרגלים, ולא רק על ידי נטילת סיכונים גדולים; לכך שאנשים בעבודות צווארון כחול שעושים עבודה אמיתית יכולים, באמצעות חיסכון נבון וחסכנות, להגיע לחיים נוחים באמת.

ואנשים ממשיכים לקנות את החלום, גם אם מסלול כזה דורש גם קצת מזל בדרך - כדי להימנע מאובדן עבודה, אסונות טבע או בעיות בריאות.

סטנלי היה מרצה לשיווק כשדנקו פגש בו לראשונה, כסטודנט בהרצאתו. הוא התעניין יותר בעשירים כנושא מחקר מאשר כשם תואר שכולנו נוכל לנסות לדחוף לצד שמנו. סטנלי היה למנטור של דנקו, גייס אותו כעוזר מחקר ועודד אותו בדרך להשלמת התואר השני שלו במינהל עסקים ולאחר מכן הדוקטורט. השניים הסתדרו היטב, בין היתר הודות לחינוך הצווארון הכחול שקיבלו, מספר דנקו, בהתחשב בכך שאביו מת בהיותו ילד, ושסטנלי היה בנו של נהג רכבת תחתית. ב–1993, סיפר סטנלי לדנקו על רעיון לספר שיעסוק באנשים עשירים, וביקש ממנו להשתתף בפרויקט, כדי לנתח את הנתונים בצורה מעמיקה.

מיליונים מעסקים קטנים ולא מושכים

מה שהם גילו היה שיש הרבה אנשים החיים בבתים יקרים עם משכנתאות ענק בשכונות יוקרתיות, לאלה אין שווי נקי גדול - אך רבים אחרים היו מיליונרים שקטים, לאחר שחסכו הרבה באמצעות עסקים קטנים שצעירים לרוב לא נוהרים אליהם. דנקו מדבר לעתים קרובות לאורך השנים על חברות להפצת זרע של בקר, עם הכפפות הארוכות שלהם, מגפי הגומי ומשאיות הגרר המלוכלכות. זה אולי דימוי מצחיק, אך הם מייצגים מגוון עסקים לא נוצצים שיכולים להניב הון קטן עם הזמן. רבים מבעלי עסקים אלה ועובדיהם שוחים בכסף, אך לא הייתם מדמיינים זאת לפי הדרך שבה הם מציגים עצמם לעולם.

סטנלי ודנקו קיבלו מקדמה של 50 אלף דולר, לדברי דנקו - סכום עצום עבור ספר של שני אנשי אקדמיה. הוא נזכר שסטנלי שלח לו את החוזה עם המלים "השבח לאל" בהערת שוליים. המו"ל הדפיס רק 5,000 עותקים בהדפסה ראשונה.

הספר אומץ בסופו של דבר כמדריך לפיננסים אישיים - דבר שהשניים לא ממש תיכננו. הוא גם הפך ללהיט מחתרת בעולם ההורות. "אמהות היו קונות אותו", נזכר דנקו. "הן אמרו כי המסר שלנו היה זה שרצו להעביר לילדיהן".

האמהות והאבות שקראו את הספר זכו לביקורת חריפה אם היו מהסוג המזרים כספים לילדיהם הבוגרים. בפרק "טיפול חוץ־כלכלי", שנועד לעשות צחוק מכוונות טובות שנכשלו של הורים, ציינו המחברים כי ככל שההורים נותנים לילדיהם הבוגרים יותר, כך הילדים צוברים פחות הון. ילדים בוגרים שכמעט ואינם מקבלים דבר מהוריהם עם הגיעם לבגרות, צוברים הרבה יותר מילדים שזכו לנדיבות מרובה של הוריהם. הרעיון של מתנות חד־פעמיות כדי להזניק צעירים היה להרגל עבור כולם.

המכונית הנוצצת 
לא מגדירה עושר

בפרק "המכונית שלכם לא מגדירה אתכם", מתנגדים המחברים להוצאות גדולות על מכוניות. השניים מצאו כי מיליונרים הוציאו בממוצע רק 10% מהאמריקאים הממוצעים על מכוניות, וכי שליש מהעשירים קנו מכוניות משומשות. הם נטו לראות עיטורי יוקרה בקדמת המכונית ומותגים יוקרתיים כ"פריטי מעמד גבוה" מיותרים. ואכן, כשמחשבים זאת מגלים כי 300 דולר בחודש שלא מוציאים על מכונית יקרה יותר, יכולים להפוך למיליון דולר עד לפרישה, אם חוסכים אותם מדי חודש במשך 45 שנה. ברצינות, אפשר להפוך למיליונרים בצורה כה קלה.

אך אפילו דנקו לא תמיד הצליח להתאפק ולהתגבר על קריאת הסירנות של המכוניות הגרמניות והשיווק שלהן. הוא קנה מרצדס ישנה אחת מחברים, אך המרצדס השנייה היתה חדשה. "תיכננתי לרכוש עוד אחת משומשת, אך איש המכירות היה טוב, ואני הייתי חלש", אמר. "מכוניות היוקרה האלה ללא ספק מוערכות יתר על המידה, וכשצריך להחליף שמן, זה עולה 200 דולר", אמר.

כיום, דנקו מקבל טיפול שמן ב–29 דולר על רכב הנכים הגדול שבו הוא נוסע, מכיוון שהוא המטפל הראשי באחיו חולה הטרשת הנפוצה. במכונית יש נזקי פחחות, מכיוון שהוא לא תמיד רואה לאן הוא נוסע כשהוא נוסע אחורה. הוא חי באותו בית שבו תמיד גר, אף שקנה בית נוסף לאחיו, ופינק את עצמו במפלסת שלג טובה.

שאלתי את דנקו על הרגלי הצריכה של סטנלי, בהתחשב בכך שבספר הוא מזכיר בעלות על הונדה אקורה עמוסת אביזרים ותכונות מיוחדים. דנקו אמר כי אינו יודע על כך — הוא וסטנלי לא דיברו ב–15 השנים שקדמו למותו ב–7 במארס. תהיתי אם חל ביניהם קרע בנוגע לכסף או הלוואה. דנקו השיב כי אינו יודע. "אין לי כל מחשבות רעות כלפי טום סטנלי", אמר. אני מאחל למשפחתו כל טוב".

ניסיתי להגיע למשפחתו של סטנלי, אך הם לא החזירו תשובה, ומאוחר יותר גיליתי כי היו עסוקים בלוויה. אך תהיתי לגבי המכונית בה נהרג - קורבט 2013. מתברר כי גם סטנלי לא עמד בפיתוי למוצרים יוקרתיים בחייו.

האם זה הופך את סטנלי לצבוע, או שהוא פשוט היה אנושי? מיטב גופי המחקר בעולם טוענים כי אנחנו נהנים יותר מחוויות מאשר מבעלות על חפצים, ונסיעה במכונית שיכולה להגיע למהירויות גבוהות ודאי מתברגת בשתי הקטגוריות. אך הוא הרוויח את הנסיעה ואת המכונית מכך שהציב מספר רב של קוראים בעמדה שבה הם צריכים לראות בעצמם בני מזל אם יוכלו לבחור לעשות כמותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#