כך מחמירה עלייתם של תאגידי הענק 
את האי־שוויון בשכר בעולם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך מחמירה עלייתם של תאגידי הענק 
את האי־שוויון בשכר בעולם

כלכלנים טוענים שיתרון הגודל גורם לעובדים בחברות גדולות להיות יצרניים יותר ■ אבל אם ממשלות רוצות לצמצם את 
האי־שוויון שהתאגידים הגדולים מייצרים, הן יצטרכו להסיר את חסמי הכניסה העומדים בפני חברות קטנות - ולעודד תחרות

2תגובות

מאז פרסומו בשנה שעברה, הצית ספרו של תומאס פיקטי, "ההון במאה ה–21", דיון סוער על אי־שוויון במדינות העשירות. הספר מתמקד בחלוקה הלא שוויונית של העושר, ומקדיש פחות תשומת לב לפערי השכר, שהתרחבו בשלושת העשורים האחרונים. ואולם גם הפערים האלה מתרחבים.

בארה"ב, למשל, המאיון העליון של העובדים השתכר 191% יותר במונחים ריאליים ב–2011 לעומת הסכום שהשתכר ב–1980, בעוד שהשכר בעשירון החמישי ובעשירון השישי נפל ב–5%. אפשר לראות מגמות דומות בכל העולם, אף שבכל מדינה יש מדיניות שונה בסוגיות מס, שכר מינימום ושכר בתאגידים.

ההסבר המקובל גורס כי הטכנולוגיה ממלאת תפקיד חשוב בשינויים בשכר: כלכלות מודרניות מצריכות עובדים מקצועיים יותר, מה שמעלה את השכר שביכולתם לדרוש. מאמר חדש של הולגר מולר, אלנה סימינצי ופייג' אוימט מוסיף לכך גורם חדש ומעניין: גודלה של החברה הממוצעת, שהולך ומתרחב.

רויטרס

כלכלנים מאז ומתמיד טענו שיתרון הגודל גורם לעובדים בחברות גדולות יותר להיות יצרניים יותר מעובדים בחברות קטנות. זה גם גורם לחברות גדולות יותר לשלם שכר גבוה יותר. באופן תיאורטי, זה לא אמור לגרום לעלייה באי־שוויון. אם המנכ"ל והמנקה בחברה גדולה מקבלים שניהם 10% יותר מעמיתיהם בחברה קטנה, היחס בין המשכורות שלהם — ולפיכך גם האי־שוויון באופן כללי יותר — צריך להישאר זהה.

לא כל העובדים נהנים מגודלה של החברה

אבל המחקר הראה שלא כל העובדים נהנים מיתרון הגודל באופן שווה. בעזרת נתוני שכר של חברות בריטיות, חילקו החוקרים את העובדים לתשע קבוצות לפי רמת המקצועיות שלהם. לאורך זמן, הם מצאו כי ההבדלים הפרופורציונליים בשכר בין הקבוצות גדלו ככל שהחברות היו גדולות יותר. המגמה הזאת נגרמת מפער מתרחב בין המשכורות בפסגה לבין האמצע והחלק התחתון של חלוקת העושר. כפי שציינו החוקרים, הדבר דומה מאוד למגמה באי־שוויון בהכנסות בארה"ב ובבריטניה מאז שנות ה–90, כשהשכר לבעלי השכר הנמוך והבינוני החל לדרוך במקום.

מיתרונות הגודל נהנים אם כן רק העובדים הבכירים ביותר בחברה, שיכולים להשיג פרמיה גבוהה יותר על הכישורים והניסיון שלהם. מנקה בחנות עושה אותה עבודה כמו מנקים ברשת גדולה — אבל ניהול של חברה בינלאומית כמו וול־מארט מצריך שורה שונה לחלוטין ונדירה יותר של כישורים מאלה שנדרשים ממנהל של חנות קטנה. זה מה שמעלה את המשכורות בדרגים הגבוהים של וול־מארט בהשוואה למנהלי חנויות קטנות.

מחברי המחקר מצאו כי הקשר בין צמיחה בגודל החברות לבין רמת האי־שוויון תקף בכל המדינות העשירות. הם בדקו נתונים מ–1981 עד ל–2010 לגבי שכר וגודל בתאגידים הגדולים ביותר ב–15 מדינות ב–OECD, מועדון שמורכב בעיקר ממדינות עשירות. הקשר בין עלייה ברמות האי־השוויון בהכנסות לבין גודלם של תאגידים היה חזק.

ההשפעה בולטת במיוחד בארה"ב ובבריטניה, שבהן חברות צמחו במהירות בעשורים האחרונים. בארה"ב, למשל, מספר העובדים המועסקים על ידי 100 החברות הגדולות במדינה עלה ב–53% בין 1986 ל–2010. בבריטניה הנתון המקביל הוא 43.5%. מצד שני, במקומות שבהם גודלם של תאגידים לא השתנה הרבה, כמו שוודיה, או אף התכווץ, כמו בדנמרק, האי־שוויון בשכר גדל הרבה פחות. חלק ממה שנתפש כמגמה עולמית של התרחבות האי־שוויון בהכנסות עשוי בעצם להיות תוצאה של העובדה שהחברות הגדולות ביותר מעסיקות נתח גדול יותר של עובדים.

עוד מחקר חדש, שבוחן את הייצור בארה"ב, סין והודו מ–1982 עד 2007, טוען כי מגמת הגדילה של חברות צפויה רק להתגבר. לטענת המחקר, הגידול בייצור של החברות הגדולות מעצים את החסמים בפני כניסתן של מתחרות חדשות — שהן כנראה גם קטנות יותר. מפעלים גדולים יותר מייצרים יותר מהקטנים, כך שהתאגידים הגדולים יותר יכולים לחזק את עמדתם לאורך זמן, וזה יעוות את חלוקת ההכנסות אפילו יותר. יש הרבה ראיות בארה"ב ובאירופה לכך שמספר החברות החדשות יורד, מה שמאפשר לחברות הגדולות יותר לגדול ללא שום תחרות שתפריע להן. מאז המשבר הכלכלי ב־2008, עסקים חדשים נתקלים בחסמים רגולטוריים רבים — שגורמים להם לקרוס.

לרצות את העם, 
ואת הכלכלנים

לא כל הכלכלנים רואים זאת בשלילה. אחרי ככלות הכל, לתאגידים גדולים יש שיעורי השקעות גבוהים בהרבה משל חברות קטנות, מה שעוזר לעודד את הצמיחה בכלכלה כולה. נראה שריבוי החברות הקטנות במקומות כמו יוון, איטליה ופורטוגל הוא אחד הגורמים המעכבים את כלכלותיהן.

אבל אם ממשלות רוצות לצמצם את האי־שוויון שהתאגידים הגדולים מעודדים, נראה שרפורמות בשוק העבודה הן לא מה שיעזור. במקום זאת, הן יצטרכו לעודד תחרות באמצעות הסרת חסמי כניסה בפני חברות קטנות, בעיקר בשיפור הגישה שלהן לאשראי. הדבר עשוי להפחית את האי־שוויון בהכנסות ובה בעת לעודד את הצמיחה הכלכלית.

הבוחרים אינם אוהבים את האי־שוויון המתרחב בהכנסות, ולעתים קרובות קוראים למדיניות חלוקה מחדש שתשנה את המצב. ואולם חלוקה מחדש קיצונית מדי עלולה להשיג את האפקט ההפוך, היות שהיא נוטה לדכא צמיחה כלכלית. הקשר בין גודל החברה לאי־שוויון מציע אופציה טובה יותר לטיפול במצב: באמצעות הגברת התחרות, מקבלי ההחלטות יוכלו לרצות הן את העם והן את הכלכלנים בעת ובעונה אחת.

אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#