למען העם או למען התורמים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הון-שלטון

למען העם או למען התורמים?

בואו לא נהיה נאיבים ■ הדרך ללבו של פוליטיקאי היא דרך הארגון החברתי המועדף עליו

היזהרו מפוליטיקאי שמתוודה על המסירות שלו לטוב לב, אידיאליזם, ועבודה למען העם - בזמן שהעם מגייס עבורו סכומי כסף בלתי מוגבלים מתורמים גדולים, כביכול מכיוון שהוא תומך בערכים שלמענם נלחם הפוליטיקאי, ולא בשל הגישה וההשפעה שדליי הכסף האלה יכולים לקנות.

האזהרה הזו נכונה לכל רחבי הנוף הפוליטי של ארה"ב, בעידן שלאחר פסיקת Citizens United של בית המשפט העליון. אבל במקרה הזה, היא נכונה במיוחד לראש עיריית ניו יורק, ביל דה בלאזיו, בשל דיווח מטריד או מרגיז - בחרו את שם התואר המתאים לכם - ב"ניו יורק טיימס" בשבוע שעבר.

בכתבה צוין כי דה בלאזיו וצוות גיוס התרומות שלו ביקשו בחשאי מ"תורמים במעגל הקרוב לראש העיר" לתרום סכומים גדולים לקמפיין למען "ניו יורק אחת" - קבוצת לובי פטורה ממס. קבוצות כאלה פטורות ממגבלות התרומה הפדרליות ומדרישות הדיווח המחמירות, מכיוון שהן כביכול מקדמות רווחה חברתית, ולא קמפיינים או מועמדים מסוימים. בכתבה צוין כי מטרת הרווחה החברתית של הקבוצה היתה קניית פרסומות ושימוש ברשתות החברתיות כדי לקדם כמה מהנושאים שבראש סדר העדיפויות של ראש העיר, כמו דיור בר־השגה ומימון גדול יותר של המדינה לבתי ספר ציבוריים.

בואו לא נהיה נאיבים. הדרך ללבו של פוליטיקאי היא דרך הארגון החברתי המועדף עליו, דרך נוחה לבעלי אינטרסים מבחוץ לעקוף את הגבלות המימון של קמפיינים והשקיפות הציבורית. הוועדה להצלת ניו יורק של המושל אנדרו קואומו היא דוגמה נוספת: למשך זמן מה זו היתה קבוצת הלובי בעלת ההוצאות הגדולות ביותר באולבני, בעזרת תורמים סודיים מתחומים כמו נדל"ן והימורים, שהיו נחושים לקדם חלקים מהאג'נדה של קואומו, כולל הימורים בקזינו והורדת מסים.

רויטרס

נכון שדה בלאזיו נאבק למען אג'נדה שאפתנית, ולעתים קרובות הוא נתקל בהתנגדות נחרצת מצד בעלי כיסים עמוקים, אך הוא לא צריך להיאבק בהם בעזרת קבוצת הלובי, שמסמלת יותר מכל את מה שלא בסדר בדמוקרטיה האמריקאית. כבר יש לו פעילות מדיה גדולה וממומנת היטב. יכולתו לקדם בלובינג את הסוגיות שבראש סדר העדיפויות שלו היא, או לפחות צריכה להיות, חזקה למדי. הוא ראש עיריית ניו יורק, למען השם.

דה בלאזיו אוהב להציג את עצמו כפרוגרסיבי בעל כוונות טהורות, שמחויב לאידיאלים של ממשל טוב. ב–2013, כשהיה נציב תלונות הציבור, הוא פירסם דו"ח המזהיר מפני הסכנה שארגוני לובי "יפגעו באופן דרמטי בתהליך הדמוקרטי". הוא צדק אז.

קו ההגנה של הקרן הוא שהיא צריכה הרבה כסף כדי להשמיע את קולו של ראש העיר, והוא מרחיק לכת מעבר לדרישה של החוק לחשוף את כל התורמים וההוצאות שלו פעמיים בשנה. זו אינה הצדקה מספקת להחלטתו של דה בלאזיו להשתמש במשחק של הכסף הגדול מהגורמים החיצוניים בעיר שחוק מימון הקמפיינים שלה משמש דוגמה לכולם. קל לדמיין ראש עיר עתידי או בעלי משרות בכירות מצביעים על הדוגמה הגרועה של דה בלאזיו ואומרים: "הייתי צריך את הכסף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#