ההזיה הכלכלית של קים ג'ונג און - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההזיה הכלכלית של קים ג'ונג און

רפורמה היא מלת טאבו בצפון קוריאה, אך כל הסימנים מעידים כי השלטון מנסה לחולל שינוי בכלכלה ולעודד את רמת החיים

באזור שמשתנה במהירות, דבר אחד נשאר קבוע זמן רב: ההתעלמות המוחלטת של שושלת המאפיה ששולטת בצפון קוריאה מרווחתם של האנשים הפשוטים. לכן מפתיע לראות יותר ויותר עדויות לרפורמות ליברליזציה בצפון קוריאה.

"רפורמה" היא עדיין מלת טאבו בצפון, אך צעדים חדשים באזור הכפרי מעודדים חקלאים שמעבדים אדמות בעבור השוק במקום למען המדינה. ההתנהגות הזאת מסמלת נטישה שקטה של שיטת הקולקטיבים של המדינה לטובת חקלאות משפחתית, ונראה שכבר יש לה השפעה. לראשונה זה עשורים, צפון קוריאה גידלה בשנה שעברה כמעט מספיק מזון בכדי להאכיל את עצמה. הודות לעונות בציר טובות יותר, כלכלתה עשויה לצמוח השנה ב–7.5%, לעומת צמיחה שנתית ממוצעת של קצת יותר מ–1% במשך עשור, לפי יונדאי, מכון מחקר בסיאול, בירת דרום קוריאה. המדינה המטורפת של אסיה עוד עשויה להתגלות ככלכלה בעלת הצמיחה המהירה ביותר.

יש שפע של סימני אזהרה. צפון קוריאה אינה מספקת הרבה מידע שימושי, ובשנה שעברה סוכנות המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) לא הורשתה לערוך בדיקות שדה. בבתים רבים עדיין אין הרבה מה לאכול - הצפון קוריאנים צורכים בממוצע קצת יותר ממחצית ממספר הקלוריות שצורכים אחיהם העשירים בדרום קוריאה. עם זאת, כל הראיות מצביעות על כך שצפון קוריאה בדרך לשינוי.

אי־אף־פי

ארגון מחדש של הקולקטיב החקלאי

הניסוי החקלאי כנראה נהגה בחשאי אחרי שקים ג'ונג און עלה לשלטון לפני קצת יותר משלוש שנים בעקבות מות אביו, קים ג'ונג איל. יישומו התחיל ב–2013.

בתחילה, התוכנית איפשרה לקבוצות של כעשרה עובדים להירשם כצוותי עבודה חקלאיים, מה שאירגן מחדש את הקולקטיבים הסוציאליסטיים הגדולים שהיו מאפיין של החקלאות בצפון קוריאה מאז שנות ה-50. חקלאים גם הורשו לשמור על 30% מהמכסה החדשה על התפוקה - נתח גדול בהרבה מבעבר. בנוסף, הם הורשו למכור בשוק כל יבול עודף מעל למכסה הזאת. בעבר כל עודף כזה היה מועבר למדינה.

במסגרת התוכנית, שזכתה לכינוי "צעדי 30 במאי", צוותי העבודה צומצמו שוב בשנה שעברה לגודלה של משפחה טיפוסית, בעוד המכסה על הנתח שלהם הוגדלה ל–60%. אפילו הגודל המותר לגני המטבח של משפחות, שהן חלקות יעילות הרבה יותר מהקרקעות המעובדות עבור המדינה, הורחב באופן משמעותי, מ–100 מ"ר ל–3,000 מ"ר. אנדריי לנקוב מאוניברסיטת קוקמין בסיאול טוען כי הצעדים החדשים הם לא פחות ממהפכניים.

בתחום נוסף שבו עורכת כעת הממשלה ניסויים, התעשייה, השינויים מעניינים לא פחות. במסגרת צעדי מאי, מנהליהם של מפעלי המדינה יכולים לגייס עובדים, לקבוע את משכורותיהם, לקנות חומרי גלם בשוק, וגם למכור בו חלק מהתפוקה. בדומה לחקלאים, המנהלים צריכים למלא את חובם למדינה. עם זאת, זה לא שונה מאוד מתשלום מס חברות בכלכלה קפיטליסטית, אומר לנקוב.

המשטר גם מקדם אזורים כלכליים מיוחדים. האזור הוותיק ביותר נמצא בראסון, בצפון־מזרח המדינה, קרוב לגבולות עם רוסיה וסין. הוא הוקם ב–1991 ודישדש במשך שנים, אבל הפיתוח בשנים האחרונות היה מהיר. חברות סיניות סללו כבישים המחברים את הנמל שבו לגבול הסיני, וביולי שעבר הושק מסוף חדש שמקשר בינו לבין מסילת רכבות מטען לרוסיה. בפורום על עשיית עסקים בצפון קוריאה שנערך לאחרונה בסיאול אמר מארק קים, קוריאני־אמריקאי בעל מפעל נעליים בראסון, כי נעלי הכדורגל שלו "נמכרות כמו לחמניות טריות" בצפון. ראסון גם היתה המקום הראשון בצפון קוריאה שבו מורשים אנשים להיות הבעלים של בתיהם.

הממשלה הכריזה על 19 אזורים כלכליים מ–2013, מרכזים קטנים של 2–4 קמ"ר שכוללים כל דבר מתיירות, דרך פיתוח תוכנה ועד ייצור דשנים או אורז. כמעט בכל עיר בצפון קוריאה יש אזור אחד כזה או שניים, אם כי יש הטוענים כי הם עדיין אינם מפותחים מספיק.

הסיכוי היחיד של קים לשרוד - הוא שינוי

זו לא הפעם הראשונה שבה מוכרז על רפורמות. ב–2002 הכריז קים ג'ונג איל על ביטול הסובסידיות לחברות בבעלות הממשלה, בעוד שלחקלאים התיר למכור כל תוצרת עודפת שלהם בשווקים בגודל קטן - ואולם ב–2005 הצעדים האלה בוטלו. הפעם נשמעות לא מעט השוואות לתנופה הכלכלית של סין בסוף שנות ה–70.

אף שאביו מת בשלווה בשנתו, קים ג'ונג און עשוי לחשוב שהסיכוי היחיד שלו לשרוד הוא שינוי. אנליסטים טוענים כי הוא מראה הרבה יותר רצון לשפר את רמת החיים מכפי שהראה אביו. הוא גייס את פּאק פּוֹנְג ג'וּ, אדריכל הרפורמות של 2002, ומינה אותו לראש הממשלה. קים מבקר בבתי יתומים ובפארקי שעשועים, ומדבר באופן קבוע על שיפור איכות החיים של אנשים. הוא מיצב את עצמו כמי שרוצה לקדם את מעמד הצרכנים העירוני הצומח בבירה פיונגיאנג.

ואולם יש מקום לספקנות. אולי הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על הצעדים החדשים הוא שהם מנסים לצמצם את הפער בין התעמולה האופטימית של המשטר לבין המציאות העגומה בצפון קוריאה.

דור חדש של צפון קוריאנים כבר לא זוכר כמעט ימים שבהם משפחות היו תלויות לחלוטין במדינה לכל צורכיהן, אומר סוקיל פארק מארגון חופש בצפון קוריאה, שעובד עם עריקים. רפורמה הרסנית במטבע ב–2009 פגעה בסוחרים הקטנים בצורה הקשה ביותר, וגרמה לחוסר אמון במדינה. צעירים עירוניים צפון קוריאנים שערקו באחרונה לדרום טוענים שלא פחדו לבקר את המנהיגים בקרבת חברים ובני משפחה. הקבוצה הזאת, שניזונה מעיתונים זרים שהוברחו לצפון, מתייחסת לעצמה כיום כ"מתעוררים", אומר פארק. בתקופה שבה מידע רב מגיע למדינה דרך די.וי.די וכונני USB, הרטוריקה של ההנהגה והמציאות נראות רחוקות מאי פעם. יש גורמים בממשל שמבינים זאת. חלק מהצעדים מכווני השוק נועדו לקרב את הרטוריקה למציאות, לדברי כריסטופר גרין מדיילי NK, גוף חדשות בעל מקורות בצפון קוריאה.

במלים אחרות, המשטר אולי אינו מוביל שינוי, אלא יותר מגיב אליו. קריסתה של מערכת החלוקה הציבורית, שדרכה נהגה הכלכלה להקצות מוצרים, לרבות מזון, היתה גורם וגם תוצאה של הרעב. סחר לא פורמלי, רשתות הברחה ושווקים שחורים למזון צצו כתוצאה מכך. המדינה ניסתה לעקוף את השווקים האלה, אך לא הצליחה בניסיונותיה להנהיג מחדש את מערכת החלוקה. כיום, בשלושה רבעים ממה שאנשים מרוויחים כנראה מגיע מהכלכלה הפרטית שאינה תחת פיקוח. בספרם של ג'יימס פירסון ודניאל טיודור, “North Korea Confidential”, העומד לצאת לאור, הם כותבים כי רוב הצפון קוריאנים מנהלים "חיים כלכליים כפולים", ומשלימים את ההקצבות והמשכורות הזעומות של פחות מדולר בחודש בעבודה נוספת.

הצפון עדיין חשדן לגבי השקעות זרות

הצעדים שהונחתו מלמעלה הם אולי הודאה בכך שהשינוי של 15 השנים האחרונות מלמטה למעלה הוא בלתי הפיך. למעשה, למשטר יש עניין גובר בכלכלה שאינה נשלטת על ידי המדינה. בכירי הממשל מוכנים לסבול את הסחר הפרטי בין היתר משום שהם מקבלים נתח - באמצעות סחטנות. רבים נהפכו ליזמים, ומנהלים חברות של המדינה תמורת רווח אישי. משפחת קים בעצמה מקבלת כסף מחברות כאלה. לאחר שהמדינה יצאה באחרונה במאבק בהברחות מסין, מן הראוי שקים והאליטות שסביבו יקבלו נתח גדול יותר מהעוגה, לדברי קים קוונג ג'ין, אנליסט שערק מצפון קוריאה ועבד בעבר כ"כלכלן החצר" של המשטר.

אך השחיתות של הממשל מצביעה על מגבלות הרפורמה. יש שמועות על כך שבכירים ברשויות מקומיות לוקחים לעצמם נתח מיבולי החקלאים. מתוך חשש מאובדן ההשפעה והגישה שלהם למזון, חלק מהבכירים מנסים להחיות את תוכנית המדינה, אומר רנדל איירסון, מומחה לחקלאות בצפון קוריאה. בינתיים, החקלאים ימשיכו להיות תלויים בסוכנויות הממשלתיות לצרכים כמו דשנים ושמן. באשר לעלייה של השנה שעברה ביבול, היא כרוכה במחיר: ריקון מאגרי המים במהלך בצורת הותיר את המדינה עם מחסור חמור עוד יותר מהרגיל בחשמל.

ממסלול הרפורמות של סין אפשר ללמוד לקח עמוק יותר: שיפורים אמיתיים ומתמשכים בכלכלה תשושה אפשריים רק בעזרת מומחיות והון מבחוץ. אך הצפון עדיין חשדן כלפי השקעות זרות. יחסי המסחר עם סין גרועים, ואפילו ראסון עדיין לא קיבלה את החשמל המובטח מפרובינציית ג'ילין הסמוכה שבסין.

ואולם תוכניות הנשק הגרעיני של צפון קוריאה הן הגורם העיקרי שמעיב על יחסיה עם העולם החיצון, ומעל לכל עם דרום קוריאה, ארה"ב ויפן. התוכניות גררו סנקציות בינלאומיות, אך לא נראה שצפון קוריאה מתכננת לסגת מהן.

המשטר בצפון קוריאה אולי רוצה לפתח את הכלכלה. אך הוא לא יעשה זאת על חשבון פיתוח הנשק הגרעיני או הפחתת הדיכוי. זה רק מבליט את המבוי הסתום שאליו הובילו מנהיגי צפון קוריאה את ארצם. אפילו אם הרפורמות יחזיקו מעמד, השיפור ברמת חייהם של האזרחים יהיה קטן, לא משנה איזה קים יהיה בשלטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#