"פוטין ואנשיו לא כשלו בהקמת דמוקרטיה - הם הקימו שלטון גנבים בכוונה תחילה" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"פוטין ואנשיו לא כשלו בהקמת דמוקרטיה - הם הקימו שלטון גנבים בכוונה תחילה"

מחברת הספר "הקלפטוקרטיה של פוטין" על התנאים שצפויים להביא להפלתו של שליט רוסיה: "כל תרחיש אפשרי"

26תגובות

"אם פוטין לא יופיע לפגישה המתוכננת והפומבית שלו היום עם מנהיג קירגיזיסטן בסנט פטרסבורג, נהיה חייבים להגיע למסקנה שמאבק ירושה כבר מתחולל", כך טוענת בראיון מיוחד ל–TheMarker פרופ' קארן דאווישה, מחברת הספר "הקלפטוקרטיה של פוטין" (Putin's Kleptocracy: Who Owns Russia), על רקע היעלמותו המסתורית של נשיא רוסיה.

מאז 5 במארס פוטין לא נצפה בפומבי, וכך גם מרבית שריו, למעט שר החוץ סרגיי לברוב. הקרמלין פירסם אמנם תמונות של פוטין שנטען כי הן חדשות, אך דאווישה, בדומה למומחים אחרים, מבהירה כי "כולן תמונות ישנות". הקונספירציות לגבי גורלו של פוטין מתחזקות ככל שהזמן נוקף והקרמלין אינו מפרסם מידע משכנע על מצבו, שעה שרוסיה נאבקת עם משבר כלכלי מחריף כתוצאה מקריסת הנפט והסנקציות המערביות שהוטלו עליה אחרי הפלישה לאוקראינה. "כל תרחיש הוא אפשרי, כולל הפיכה צבאית או של סוכנויות הביון. רמת ההיסטריה בקרב עיתונאים ברוסיה מצביעה על כך שאיש אינו מאמין שפוטין סובל מהצטננות", אומרת דאווישה.

אי־פי

ספרה של דאווישה, פרופסור להיסטוריה של רוסיה המודרנית וראש המרכז ללימודים רוסיים באוניברסיטת אוקספורד־אוהיו, פורסם בסוף 2014 אחרי שנים של מחקר מדוקדק וסערה שהתחוללה סביב הוצאתו לאור. בספרה טוענת דאווישה כי פוטין ומעגל האוליגרכים והפוליטיקאים שסבב אותו תיכננו משלב מוקדם להפוך את רוסיה לאוטוקרטיה קלפטוקרטית - כלומר, שלטון מושחת של מיליארדרים רבי עוצמה המונהג בידי שליט יחיד. הספר מתחקה אחר דרכי התפתחותו של משטר פוטין משלהי ימיו בק.ג.ב, דרך עלייתו המטאורית כפוליטיקאי ועד לביצור שלטונו באמצעות מועדון אוליגרכים מתואם היטב, שגם איפשר לו לצבור הון אישי של 40 מיליארד דולר, לפי הערכת דאווישה.

הספר כולל גילויים חדשים כמו מעורבות השירות החשאי של רוסיה בהטמנת פצצות בעיר ריזאן - כ-200 ק"מ דרומית מזרחית למוסקווה, היקף ההונאות בבחירות 2000 שבהן עלה פוטין לשלטון, והדלפה של מסמכי הקרמלין שמפרטים את הדרך שבה שירותי הביטחון יטלו עמדות מפתח אחרי הבחירות. "כל אלה היו מבחינתי אוסף של זעזועים", היא אומרת.

לא דמוקרטיה - אוטוקרטיה

דאווישה מסבירה כי רוב הספרים שקדמו לספרה ראו ברוסיה דמוקרטיה שנכשלה, ולא מדינה עם מערכת אוטוקרטית בתהליך של שגשוג. "גם אני התחלתי בגישה של חקר דמוקרטיה שנכשלה, אבל בשלב מסוים ראיתי כאן סיפור עם עוצמה רבה יותר. רוסיה נכשלה מסיבה ספציפית, משום שהאליטות שסביב פוטין החליטו שלא לעלות על נתיב הדמוקרטיה", היא אומרת.

ספרה של דאווישה זכה לשבחים ומיצב אותה כאחת החוקרות המובילות בעולם לרוסיה של אחרי נפילת מסך הברזל. "אקונומיסט" הגדיר את הספר "ראוי להערצה - נוקב, צלול והרסני"; ב"וול סטריט ג'ורנל" הוא תואר כ"מחקר המקיף ביותר עד כה על השחיתות המבנית בממשל הרוסי"; ב"ניו יורק טיימס" קבעו כי ספרה הוא "כתב אישום מדויק שפוגע בפוטין במקום הכואב ביותר".

מדהים לחשוב שהספר הזה כמעט ולא יצא לאור. באפריל, כחצי שנה לפני פרסומו המתוכנן, הודיעה הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' (CUP) לדאווישה כי אין בכוונתה לפרסם את ספרה בתואנה שהוא חריף מדי. "בהתחשב בנושא השנוי במחלוקת של הספר, והנחת היסוד שלפיה כוחו של פוטין מושתת על קשריו לפשע המאורגן, אנו לא משוכנעים שקיימת דרך לכתוב מחדש את הספר בצורה מניחה את הדעת", כתב לדאווישה מנכ"ל ההוצאה, ג'ון האסלם. דאווישה מיהרה להשיב מלחמה. בצעד חריג היא הפכה את המכתב האישי לפומבי כשפירסמה אותו ב"אקונומיסט", בצירוף מכתב תשובה תקיף. חליפת המכתבים בין הצדדים עוררה סערה ושימשה את דאווישה כקלף יחסי ציבור יעיל במיוחד לקידום ספרה, שיצא בסופו של דבר בהוצאת "סיימון אנד שוסטר" האמריקאית.

"פוטין דחק מהמדינה את המשכילים"

בראיון עמה, שנערך באמצעות דוא"ל, דאווישה משרטטת את מערכת האילוצים שעשויה להביא להפלתו של פוטין, אחרי 15 שנים של שלטון יחיד מבוצר היטב. "החמצן שתדלק את המערכת של פוטין - נפט במחיר 140 דולר לחבית - אוזל. פוטין יכול לתת לגיטימציה למערכת הזאת רק באמצעות התפשטות זרה - מה שהוא עדיין יכול להרשות לעצמו, או באמצעות דיכוי מקומי, שמתחזק והולך. המחיר של ערעור היציבות באוקראינה לא יזכה לתמיכה לאורך זמן. אם פוטין לא ישלוט על הכוחות הלאומנים האולטרה־שמרנים, הוא עלול להיות מסולק - לא במהפכה כתומה כמו באוקראינה אלא במהפכה שחורה".

מה לדעתך מונע מהציבור הרוסי להתקומם נגד פוטין?

"אדישות, בורות הנובעת מהשליטה הממשלתית בתקשורת, אורח חיים של מעמד בינוני וגבוה שמתמקד ברכישות ובמסעות לחו"ל - מהבחינה הזאת רוסיה הפכה דומה להרבה מדינות אחרות במערב. אבל כאן, בניגוד למערב, יש גם פחד. פוטין דוחק החוצה מהמדינה את מעמד הביניים המשכיל.

מי יכול להציל את רוסיה? האם את יכולה להצביע על דמות ספציפית?

"כקבוצה, אנשי מעמד הביניים העירוניים הם לרוב בעלי השכלה גבוהה, בקיאים בענייני העולם, ואנשים הגונים. דפוסי ההצבעה שלהם בבחירות קודמות מלמדים שהקרמלין לא זכה בתמיכה שלהם. לכפריים או תושבים מעיירות קטנות יש פחות כסף, פחות השכלה, פחות גישה לאינטרנט ולמקורות מידע אלטרנטיביים. הם נוטים יותר להיות מגויסים על ידי הימין והימין הקיצוני. רוסים קיצוניים כמו איגור סטרלקוב (מנהיג הבדלנים הפרו־רוסים באוקראינה), שנלחמים במזרח אוקראינה משקפים מגמה מדאיגה".

Woodrow Wilson International Center

דאווישה מתייחסת גם להירצחו של בוריס נמצוב, ממנהיגי האופוזיציה וממבקריו החריפים ביותר של פוטין, שחוסל בסוף פברואר במרכז מוסקווה. "ההתנקשות בנמצוב רק תגביר את הפחד ותעודד אי־השתתפות בזירה הציבורית, כי לנמצוב היה כוח משיכה בקרב מעמד הביניים. מותו לקח לא רק חבר בכיר באופוזיציה, אלא גם אדם שהיה מוכן להתחייב לעובדות ונתונים על השחיתות של צמרת האליטה הרוסית", אומרת דאווישה.

נמצוב גם סייע לדאווישה בעבודה על ספרה. "ל'מסמכים הלבנים' שהוא סיפק, השופכים אור על השחיתות האישית של פוטין ועל השחיתות של אולימפיאדת סוצ'י, אין תחליף", היא מציינת. "נמצוב ואני היינו בקשר. ראיתי אותו בפגישות, השתמשתי בחומרים שלו, אבל לא היינו חברים".

עם חיסולו של נמצוב, דאווישה מצביעה על מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבלני כמי שיוכל להציל את רוסיה. אולם עמדותיו הלאומניות של נבלני והתבטאויות קשות שלו נגד יהודים גרמו להחלשת כוחו בבסיס התמיכה שלו. "האליטה האינטלקטואלית של מוסקווה מפוצלת בנוגע לשאלה אם נבלני ינקוט מדיניות נוחה לקבוצה", אומרת דאווישה. "אני נוטה לחשוב שהוא יעדיף מדיניות של מודרניזציה וביזור העוצמה הכלכלית, אבל ינקוט אסטרטגיה פופוליסטית של 'רוסיה מעל הכל' בקווקז ובאוקראינה". בינתיים, כמו כל מי שאינו מציית לכללי המשטר, גם קולו של נבלני עומד להיות מושתק בקרוב. בדצמבר נגזרו עליו 3.5 שנות מאסר לאחר שהורשע בהונאה וקבלת תרומות באופן בלתי חוקי, והוא ממתין כעת להכרעה סופית בנוגע לעונשו.

"השתמשתי רק במידע ציבורי וגלוי"

הישגה הגדול ביותר של דאווישה אינו התזה המרכזית של ספרה - זאת הועלתה על ידי אחרים לפניה - אלא העובדה שהיא הראשונה שהוכיחה באמצעות סימוכין מקיפים ומחקר מעמיק את הדרך המושחתת שבה נרקם שלטונו של פוטין. ההישג הזה מתעצם נוכח העובדה שדאווישה הסתמכה בספר על מקורות גלויים בלבד: ספרים ומאמרים, כתבות בעיתונות, מסמכים ממשלתיים רשמיים ומסמכים שהודלפו לוויקיליקס. "קיבלתי החלטה ברורה להשתמש רק במידע שבמקור הוא ציבורי וגלוי. הסיבה שעשיתי את זה היא כדי להמחיש שאם חוקרים מוכנים לעשות את העבודה, הם יוכלו לשחזר את הצעדים שלי וכך להוסיף למידע שיש לנו על המשטר". דאווישה מציינת שהיא ראיינה בהרחבה רוסים ולא רוסים שהיו בעמדות בממשל ומחוצה לו, אך לא השתמשה במידע הזה בפרסום הספר.

היתה ביקורת מסוימת לגבי הטיעון המרכזי בספר של דאווישה, שפוטין והמעגל שלו תיכננו משלב מוקדם להפוך את רוסיה לאוטוקרטיה. אנה ארוטוניאן מ"וול סטריט ג'ורנל" כתבה: "קשה לדמיין את פוטין 'מחליט' בשום שלב בשנות ה–90 לבנות מחדש מדינה כשהוא מתואר כמי שכל מה שעניין אותו היה להתעשר". רוברט לגבולד ב"פוריין פוליסי" כתב: "דאווישה קצת מעורפלת לגבי מידת השליטה שהיתה לפוטין על הפלוטוקרטיה הרוסית ועד כמה הוא היה מרכיב חשוב בהתהוותה".

מה עמדתך לגבי הביקורת?

"עוד לא קראתי ביקורת שמתמודדת עם הסוגיה החמורה של מה שעולה ממסמכים שהודלפו, כולל למשל תוכנית להקים משטר אוטוריטרי שבו כל מחלקת ממשל נשיאותית גיבשה במקביל נהלים 'פתוחים/ציבוריים' ונהלים 'סודיים/מעשיים'. אם מישהו היה מסוגל לקחת על עצמו את המשימה להפריך את המסמך הזה, אז המצב היה שונה. עד אז, אני חושבת שכולנו חייבים לחשוב מחדש על הפרדיגמה הבסיסית שלנו לגבי איך אנחנו מסתכלים על רוסיה של פוטין. ולגבי היקף השליטה שפוטין מפעיל, תמיד סברתי שהפלוטוקרטיה היא מערכת, עם אנשים שקשורים לפוטין, אבל לא פוטין באופן בלעדי. הוא לא "פאפא דוק דובלייה" (רודן האיטי לשעבר, פרנסואה דובלייה, שתקופת שלטונו התאפיינה בדיכוי וטרור, נ.פ).

בהתחשב בנוכחות הכוחנית של האוליגרכיה הרוסית בבריטניה, האם לדעתך הסירוב של אוניברסיטת קיימברידג' לפרסם את ספרך נבע לא רק מחשש מתביעות דיבה? האם לדעתך הם קיבלו איומים אישיים?

"אני מאמינה באמת ובתמים שהם חששו מתביעות דיבה. במהלך הוויכוח הפומבי ביני לבין ההוצאה, גיליתי על עוד חמישה כתבי יד או ספרים שטופלו בצורה דומה, על ידי הוצאת קיימברידג' או ההוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד, ואני מאמינה שבכל המקרים ההחלטות נעשו כדי להימנע מתביעות דיבה. האמת היא כמובן יותר מורכבת, אבל המציאות היא שהשימוש של אוליגרכים רוסים ב'תיירות דיבה' עירערה בפועל את חוסנה של העיתונות החופשית בבריטניה".

דאווישה מבהירה כי מאז צאת הספר היא לא קיבלה איומים על חייה.

האם התבקשת על ידי ההוצאה סיימון אנד שוסטר לצנזר חלקים מסוימים?

"הספר עבר קריאה קפדנית, משפטית ומומחית ממושכת. היתה לי ההזדמנות להדק את הניסוחים ולספק הערות שוליים נגד האשמות מסוימות, אבל כמעט בכל המקרים הגענו להבנה על הנוסח והתוכן של הטקסט".

כשמתבוננים ברוסיה ובארה"ב של ימינו, אפשר לתהות מה גרוע יותר - משטר שבו מנהיג אוטוקרט שולט במיליארדרים, או משטר שבו המיליארדרים שולטים בממשלה דמוקרטית. אולי יש יותר קווי דמיון בין אמריקה הדמוקרטית לבין רוסיה האוטוקרטית מכפי שנדמה לנו?

"בכלכלה העולמית, הפער בין העשירים לעניים מעולם לא היה גדול יותר. בכל המדינות הדמוקרטיות, בין אם מדובר בארה"ב, בישראל או במערב אירופה, יש צורך עליון לנקוט מאמצים כדי לרסן את השחיתות, את מקלטי המס, את הלבנת ההון ואת הקשרים הפליליים בין המעגלים הפוליטיים ובין הפשע המאורגן. המערב נאבק בדברים האלה, ומצליח להתקדם במידה מסוימת. רוסיה לא, ושיהיה ברור שהתפקיד שלה בקידום הפעילויות המושחתות האלה הוא גדול. לכן אני חושבת שכל המדינות, כולל ישראל, צריכות להיות מאוחדות בנקיטת סנקציות משמעותיות לריסון הפעולות של פוטין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#