"מדינה שמיטב המוחות בורחים ממנה בגלל שחיתות ונפוטיזם" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מדינה שמיטב המוחות בורחים ממנה בגלל שחיתות ונפוטיזם"

איטליה מושחתת ומנוונת בהרבה מישראל - אבל אנחנו לא מספיק טובים בפני עצמנו

3תגובות

לאחר שנים של מאבקים בנפוטיזם והיעדר הזדמנויות באקדמיה, בחרה החוקרת הצעירה להגר למדינה אחרת ולא לשוב לארצה, למעט לחופשות. בלונדון, אומר במאי בן ארצה שהיגר לבריטניה, החיים הם כמו בג'ונגל, אבל הג'ונגל הזה הוגן, בעוד שמולדתו, אם אין לך קשרים נכונים, היא ג'ונגל ללא סיכויי הצלחה.

בריחת המוחות הזו, שמתוארת במאמר שפירסם אתמול מרקו מנקסולה ב"ניו יורק טיימס", היא חלק מתופעה רחבה יותר של הגירה שלילית מאיטליה, אחת הכלכלות המתועשות הגדולות - והמנוונות - בעולם. 94 אלף איטלקים היגרו ב–2013, כפליים מב–2007, והמספר גדל גם ב–2014. לדברי מנסקולה, אלה נתונים רשמיים, של תושבים שמסרו כתובת חדשה בחו"ל לרשויות, ומאחוריהם מסתתרת הגירה לא רשמית אפילו גדולה יותר, פי שניים־שלושה לפי דיווחי התקשורת.

מספרם של האיטלקים המבקשים מספר ביטוח לאומי בבריטניה, כדי שיוכלו לעבוד שם, זינק ב–52% מ–2012 ל–2013. לשם השוואה, מספרם של ספרדים שעשו כן גדל ב–40%. מספר האיטלקים הנוהרים לגרמניה עלה ב–39% באותה שנה. האיטלקים מהגרים גם לאמריקה, אסיה ואפריקה, מקימים חברות סטארט־אפ בארה"ב או עובדים כשפים בסין.

AP

מה מבריח את האיטלקים? מנסקולה כותב על שכר נמוך של 850 יורו לחודש (3,740 שקל) בממוצע לעובדים מתחת לגיל 30; אבטלה גבוהה לנוער - 42%; הוא כותב על ביורוקרטיה, שחיתות, מסים גבוהים, קיפאון חברתי. הרפורמות החדשות בשוק העבודה, שאמורות להגמיש אותו, אומר הכותב, רק הוסיפו לאי־הביטחון של העובדים.

תחושת הייאוש העולה מהמאמר משקפת שנים רבות של שלטון של בעל הון ואמצעי תקשורת אחד, חובב זונות קטינות ועיוות הדין - סילביו ברלוסקוני. ואולם גם מחליפיו של ברלוסקוני לא הצליחו לעורר את כלכלת איטליה.

בפרשנות שכתבתי לפני כמה שבועות ציינתי שמצבה של ישראל לא גרוע כל כך ביחס לשאר המדינות. הצמיחה פה מהירה יותר, והתחזית ל–2015 הועלתה, רשת הביטחון הסוציאלית לא קרועה לגמרי, האבטלה נמוכה, והנה: אפילו תחזיות ההכנסות ממסים של הממשלה השתפרו.

מצבנו טוב משל איטליה - שמדורגת 69 מ–175 בעולם בשחיתות - 32 מקומות מתחת לישראל, כאשר המקום ה–1 שמור למדינה הכי פחות מושחתת. איטליה מדורגת 49 במדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי, לעומת ישראל ב–27. איטליה במקום ה–80 במדד החופש הכלכלי לעומת 33 לישראל. ישראל נהנית מהגירה חיובית. אבל זה לא מספיק. לישראל יש גורמים רבים שאמורים להפוך אותה לכלכלה תוססת יותר מאיטליה: הגידול המהיר באוכלוסייה, כור ההיתוך של תרבויות ומהגרים ממדינות רבות, האופי שחובב סיכונים, ויוזמה.

כמה אנשים שותפים לתחושת השגשוג הזו כשהם משלמים שכר דירה הולך ומאמיר, מקבלים שכר שנשחק בגלל יוקר המחיה, ומגלים שהם יוצאים מופסדים בהשוואה למגזרים מאוד ספציפיים באוכלוסייה? הדוגמאות שמביא מנקסולה לבריחה מאיטליה הוא של אקדמאים, שלא מוצאים מקום לחקור ולהתפרנס באקדמיה: גם בישראל יוצאים מלומדים רבים לפוסט־דוקטורט בחו"ל וממשיכים שם, בגלל שיש יותר תקנים, שכר טוב יותר ותשתית מחקר מפותחת יותר.

יש בישראל גם מקרים רבים מדי שמזכירים מה שאמר הבמאי האיטלקי בלונדון - כללי המשחק לא תמיד ברורים, ואינם שווים לכולם. דברים דומים אמר לי תעשיין בכיר ביוון שניסה להסביר לי מה ההבדל בין עולם העסקים היווני לגרמני. אם תדברו עם בעלי עסקים קטנים הפועלים מול עיריות ברשויות מקומיות בישראל, ותקבלו רושם שמזכיר הרבה יותר את איטליה מאשר את המודל הגרמני המסודר, או את זה התיאורטי של ישראל התוססת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#