מה הייתם עושים אם היו מצמצמים לכם את שעות העבודה והשכר למשך חצי שנה? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה הייתם עושים אם היו מצמצמים לכם את שעות העבודה והשכר למשך חצי שנה?

כך מניעה "הברית החברתית" בין העובדים, המעסיקים והממשלה את ההצלחה של הכלכלה הגרמנית ■ ראיון ראשון בסדרה

5תגובות

תראו אותנו, אומרים הגרמנים לשאר האירופאים, ובעיקר ליוונים, ותלמדו איך אפשר לעשות זאת נכון. הכלכלה הגרמנית היא כיום הבריאה, העשירה והיציבה ביותר בגוש היורו — מודל ראוי לקנאה מצד מדינות רבות בעולם.

במקום לנפח בועות של נדל"ן ואשראי, פיתחו הגרמנים מודל של צמיחה מבוססת תעשיות בינוניות וקטנות, שמייצאות לחו"ל שלל מוצרי תעשייה משובחים, ומצליחה להתחרות אף שהשכר בגרמניה גבוה מאשר בהרבה ממתחרותיה המתועשות.

מוניקה ברנדל, יו"ר מועצת העובדים של דויטשה טלקום, חברת הטלפוניה הגדולה בגרמניה ואחת הגדולות בעולם, מצביעה על אחד המהלכים המופלאים ביותר שנעשו בגרמניה בעשור האחרון כדוגמה שמסבירה את סוד ההצלחה הגרמנית. בגרמניה יש חוק שמאפשר במקרים מסוימים לצמצם שעות עבודה ושכר — למשך חצי שנה בלבד. "במשבר הפיננסי העולמי של 2008", היא מספרת. "האיגודים ביקשו לא לפטר את העובדים — ובתמורה הסכימו להאריך את התקופה שבה יצומצמו שעות העבודה והשכר למשך שנתיים".

לדבריה, מה שקרה בפועל הוא שהעובדים הגרמנים קיבלו פחות כסף — אבל לא פוטרו. "זה היה אחד הדברים שסייעו למנוע אבטלה", היא מסבירה.

ההסכמה ההדדית הזו, שבה העובדים הסכימו להשתכר פחות, והמעסיקים הסכימו לא לפטר, קיבלה תמיכה מראש חץ שלישי — הממשלה. ממשלת גרמניה באותה תקופה הזרימה תמריצים למעסיקים בצורות שונות. "למשל", אומרת ברנדל, "בתעשיית הרכב, הממשלה הסכימה לשלם סובסידיה של 2,000 יורו לכל מי שרצה להחליף מכונית ישנה ומזוהמת".

כתוצאה מכך, היא מסבירה, הצרכנים קיבלו תמריץ לרכוש מכוניות, ליצרניות הרכב היתה תעסוקה, העובדים המשיכו לעבוד, גם אם בהיקף משרה מצומצם יותר, ובשעה שבה האבטלה במדינות כמו ספרד ויוון זינקה ליותר מ–20% — גרמניה המשיכה לשמר אבטלה נמוכה מאוד, שסייעה גם לבחירתה מחדש של מרקל ב–2009 וב–2013.

ברית חברתית 
בכוח העבודה

ברנדל הגיעה לישראל החודש כדי להשתתף בכנס שערכו ערכו מרכז מאקרו לכלכלה מדינית וקרן האנס בוקלר בנושא שיתוף עובדים וקיימות עסקית. בראיון ל–TheMarker היא סיפרה על מודל העבודה הגרמני, המבוסס על הרעיון האירופי כל כך של ברית חברתית בשוק העבודה.

הרעיון של ברית חברתית מבוסס על שיתוף פעולה בין שלושת הגורמים בשוק העבודה — העובדים, המעסיקים והממשלה. הגרמנים קוראים לזה "מיטבשטימונג" (השתתפות) — זכותם של עובדים להשמיע את קולם בהחלטות תאגידיות. הברית החברתית היא מושג שקיים ברחבי אירופה כולה, ומבוסס גם בחוק בכמה מדינות, כמו צרפת.

אחד הביטויים הכי בולטים של הברית החברתית בכוח העבודה הוא מודל "מועצת העובדים" (Works council), כפי שהוא מיושם בגרמניה. בכל חברה יושב דירקטוריון (מועצה מפקחת) כפי שהוא מוכר לנו מישראל ומארה"ב, ולצדו יושבת מועצת עובדים שמייצגת את האינטרסים של העובדים בניהול החברה. לא מדובר באיגוד עובדים — מועצת העובדים היא חלק מהתאגיד, וחבריה הם עובדים מטעמו.

הסכמי עבודה נערכים ברמה הארצית, במשא ומתן בין איגודי העובדים לבין איגודי מעסיקים. מועצות העובדים פועלות לפי החוק וההסכמים, ודואגות להתאים את הנסיבות של עובדי החברות שלהן אליהן.

גם בתאגידים שבהם העובדים לא מאוגדים והמעסיקים לא שייכים לארגוני מעסיקים, יש מועצות עובדים. נציגים במועצת העובדים יכולים להיות גם חברי דירקטוריון. מבחינת המעסיקים, השיתוף של מועצת העובדים בקבלת ההחלטות בדרג הגבוה ביותר מנטרל מראש סכסוכים ומשפר את פריון העבודה.

"נולדתי בבוואריה, בעיירה רגנסבורג. אני עובדת כבר הרבה זמן בדויטשה טלקום, בערך 40 שנה", מספרת ברנדל. "הייתי אחראית להכנת תוכניות הכשרה לעובדים חדשים, ואחרי כן ראש תחום חיובים. אני מכהנת כיו"ר מועצת העובדים במשך שמונה שנים. למדתי תואר שני במינהל מערכות ציבוריות".

שליש מעובדי דויטשה טלקום - נשים

אייל טואג

דויטשה טלקום היא המקבילה הגרמנית של בזק — חברת טלפוניה שנקראת דויטשה בונדספוסט, שהיתה מונופול ממשלתי והופרטה. כיום היא מחזיקה בנתחים בשלל חברות סלולר, אינטרנט וטלפוניה, הפועלות בשווקים זרים, כולל טי־מובייל — אחת מחברות הסלולר הגדולות בעולם, וכן חברות במזרח אירופה. דויטשה טלקום מגלגלת מחזור הכנסות שנתי של 60 מיליארד יורו, ומנייתה טיפסה ב–139% בחמש השנים האחרונות (19% בשנה בממוצע).

"אני עדיין זוכרת את הסגנון הישן של הניהול, כשהחברה היתה ממשלתית", מספרת ברנדל. "ב–1995 דויטשה טלקום נהפכה לחברה פרטית, אבל המשיכה להעסיק הרבה עובדי מדינה. כיום 43 אלף מתוך 102 אלף עובדים של החברה בגרמניה הם עובדי ממשלה, עם חוזים נפרדים. בעולם כולו יש לנו 229 אלף עובדים".

ברנדל גם היתה אחראית לשוויון הזדמנויות בדויטשה טלקום. היא מספרת ש–33% מהעובדים בחברה הם נשים, אך אין בחברה בכירות רבות. "יש מכסות של 30% מתפקיד של מנהלי מחלקות ומעלה. בדירקטוריון החברה יש שמונה נשים מתוך 20 חברים", היא אומרת.

מה בעצם עושה מועצת העובדים?

ברנדל: "התפקיד שלנו לבדוק אם חוקי העבודה מיושמים בחברה. אני נושאת ונותנת עם החברה, והם חייבים לדבר אתי על כך. המו"מ על שכר ותנאים נעשה בין ההנהלה לבין האיגוד, לא בין ההנהלה לבינינו".

מה גורם למודל הגרמני לעבוד טוב כל כך?

"המודל עובד טוב בגלל שמשתפים את העובדים ובגלל ההסתמכות על המשולש של דירקטוריון־מועצת עובדים־איגוד. בזכותו יש בגרמניה סטנדרטים סוציאליים גבוהים — יש ביטוח נגד פיטורים, ביטוחי בריאות, פנסיות. זה גורם לאנשים להרגיש בטוחים. מה שחשוב לאנשים עובדים זה ביטחון בעבודה, משכורת שמפרנסת בכבוד, ולדעת שהם יוכלו לפרוש בכבוד. עבור המעסיקים זוהי עסקה טובה: החוזים עובדים לטובת כל הצדדים והם יוצרים מחויבות".

אבל מה קורה במקרה שצריך לקצץ?

"העובדים מקבלים שנתיים דמי אבטלה. יש הכשרות לעובדים, לוודא שיוכלו למצוא עבודה אחרת. ההסבות המקצועיות משולמות על ידי הממשלה".

עד כמה זה דומה למודל הנורדי?

"יש דימיון בין המודלים, אבל אנחנו לא טובים בזה כמו הנורדים, אפשר להשתפר. המודל הנורדי עדיף, למשל, בתמיכה באמהות עובדות. בגרמניה אנחנו נשלטים על ידי תרבות פטריארכלית. אני מגיעה מבוואריה, שהיא מאוד פטריארכלית. הפוליטיקאים הוותיקים כאן אומרים שהנשים צריכות להיות בבית ולגדל את הילדים.

"אין יישום של חוק חינוך חובה מגיל שלוש. אין יום לימודים ארוך, למשל. בעיירת מולדתי, לדוגמה, החליטו על הקמת מערכת חינוך שתכלול יום לימודים ארוך — אבל האמהות לא רושמות את הילדים, כי הן חוששות מה יגידו השכנים.

"נורא חשוב בעיני שנשים יוכלו לפרנס את עצמן, ויגשימו את עצמן ולא יצטרכו לפעול לפי מה שהבעל שלהן אומר. יש הרבה נשים עובדות, אבל רבות מהן עובדות במשרה חלקית. עשינו מחקר, ו–80% מהמשתתפות בסקר אמרו שהן רוצות לעבוד שעות ארוכות יותר. חייבים לשפר את זה בעתיד, כי גרמניה זקוקה לעובדים טכניים. יש מחסור, אז הנשים הן הפתרון".

ניוד עובדים וחבילות נדיבות לפרישה מרצון

סיפרת שיש אצלכם שני סוגי עובדים — בחוזה ממשלתי ובחוזה פרטי. התנאים שלהם שונים?

"עובדי הציבור מקבלים אותם תנאים, מלבד דבר אחד — אי־אפשר לפטר אותם. זה נכון לדויטשה טלקום, דויטשה פוסט ופוסט בנק — שלוש חברות שהיו ממשלתיות והופרטו. רק להן יש התנאים האלה".

איך מתקבלים למועצת העובדים?

"זה נעשה בבחירות. האיגודים מציגים רשימת מועמדים, אבל אפשר גם להציג מועמדים עצמאיים".

את יכולה לתת דוגמה לאיך מיישבים קונפליקט בין הדירקטוריון למועצת העובדים?

"לפני שנתיים החליטו במטה החברה לקצץ 40% בכוח האדם — חלק גדול מהם בפיטורים, בניגוד לפרישה מרצון או אי גיוס עובדים לתקנים שפרשו מהם. הצלחנו להגיע להסכם שלפיו לא יפטרו אף אחד, אלא יכשירו עובדים לעבוד בחלקים אחרים של החברה, והם יקבלו אותו שכר. עובדים יכלו לבחור גם בחבילות פרישה מרצון נדיבות מאוד. בסופו של דבר, קיצצו רק ב–280 תקנים — אבל מתוכם 230 עובדים קיבלו תפקיד אחר".

אז איך הושגה הפחתת העלויות?

"מאז 1995 ועד היום ירדנו בחברה מ–220 אלף עובדים ל–102 אלף. עובדים מעל גיל 55 מקבלים חבילות פרישה גדולות, בתנאים טובים, ומוחלפים על ידי עובדים צעירים יותר, שעובדים בשכר נמוך יותר. לאלה שפורשים בגיל 55 יש הזדמנות לקריירה שנייה. למשל, אנשים עוברים לנהוג בשאטל שמסיע עובדים. הם עובדים יום בשבוע, ומקבלים 400 יורו בחודש בנוסף לפנסיה שלהם".

זה לא שאין שביתות בגרמניה, אומרת ברנדל. היא נותנת כדוגמה את חברת התעופה לופטהנזה. "היתה לנו שביתה לפני שנתיים על השכר, ועובדי תעשיית הרכב עומדים לשבות בקרוב".

איך נתפשת המחלוקת הקשה בין גרמניה ליוון על רקע ההצלחה הכלכלית של גרמניה?

"אני אישית חושבת שהמדיניות הגרמנית מול יוון היא שגויה. בגרמניה יש לאנשים עבודה ושכר. ביוון הרבה אנשים מפוטרים — 40% מהצעירים מובטלים. אני חושבת שצריך לעזור ליוונים להבטיח שהכסף יעבור לעם, ולא לעשירים שמעלימים את המסים. חיביים לעזור לאנשים העובדים ביוון ולדאוג שיהיו להם שכר ועבודה, ואז הם יצרכו והכלכלה תתאושש. מה שמרקל עושה זו הדרך הלא נכונה. גם בספרד ובאיטליה צריך לייצר מקומות עבודה".

מה היוונים והספרדים צריכים ללמוד מכם?

"אנחנו מדברים על זה הרבה. זה קשה מאוד, כי הגרמנים נהנים מחיים טובים — והאחרים לא. הדבר החשוב הראשון הוא החינוך, שבגרמניה הוא בסיס טוב ליצירת עבודה. לא טוב שזה קורה רק בגרמניה, ואז הצעירים משאר המדינות באים לעבוד בגרמניה. צריך לעזור ללמד איך לעשות הכשרות מקצועיות, כי בעיקרון אנשים מעדיפים לעבוד במדינות האם שלהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#