העלות הגבוהה של ירידת המחירים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העלות הגבוהה של ירידת המחירים

ירידת מחירים עשויה להישמע כמו דבר טוב במדינות עם יוקר מחיה גבוה, אבל הדפלציה היא הסיוט הגדול של מקבלי ההחלטות בארה"ב, ביפן ובעיקר בגוש היורו

עבור בנקים מרכזיים בעולם העשיר, שתיים הוא מספר מזל. אם המחירים עולים ב–2% בשנה, רוב הצרכנים יכולים פחות או יותר להתעלם מהעלייה האטית. נגיעות קלות של אינפלציה יכולות לעזור מאוד, גם אם רק כתמריץ להשקיע את ההכנסות. אבל חשוב יותר לזכור כי אינפלציה מתונה בעיקר שומרת על הכלכלות רחוק מדפלציה ומבחירות מדכאות - אגירת מזומנים ודחיית רכישות - שירידת מחירים יכולה להביא עמה. ואולם למרות הדבקות המקצועית במנטרה של 2%, אנחנו נמצאים לפני תקופה של ירידת מחירים.

ריח הדפלציה נמצא בכל מקום. גם בארה"ב, בריטניה וקנדה - שכולן צומחות ביותר מ–2% - האינפלציה נמצאת הרבה מתחת ליעדים. המחירים יורדים במזרח, כשהאינפלציה הסינית מגיעה לשיעור זעום של 0.8%. שיעור האינפלציה של 2.4% שנרשם ביפן צפוי להתאדות כשהמדינה תחזור לדפלציה; תאילנד כבר נמצאת שם. אבל גוש היורו הוא הדוגמה הבולטת ביותר. העבר האינפלציוני של גוש היורו - כשהמחירים עלו בממוצע ב–11% בשנה באיטליה וב–20% בשנה ביוון בשנות ה–80 - הוא זיכרון רחוק. 15 מתוך 19 מדינות גוש היורו שרויות כיום בדפלציה. שיעור האינפלציה הגבוה ביותר, באוסטריה, מגיע ל–1%.

הנפט מסביר הרבה מזה. לפני כשנה היה מחיר חבית נפט מסוג ברנט 110 דולר, כיום מחירה 60 דולר. ירידת מחירי הנפט ב–45% מחלחלת לתוך הכלכלות. בבריטניה פורסמו ב–17 בפברואר נתונים שמראים שמחירי הנפט והתחבורה היורדים הביאו את שיעור האינפלציה השנתי במדינה בינואר ל–0.3%, מהנתונים הנמוכים בהיסטוריה. בארה"ב ירדו מחירי הבנזין ב–35% בששת החודשים האחרונים וגם מחירי הדיזל והנפט לחימום יורדים.

רויטרס

זה לא דבר רע לכשעצמו. מכיוון שבחורף שימוש באנרגיה הוא הכרחי, מחירי דלק נמוכים מטיבים עם הצרכנים. גם החברות מעודדות. בנוסף לחשבונות האנרגיה הנמוכים, מחירי התשומות יורדים גם הם - מבקבוקי פלסטיק ועד לחומרי ניקוי. חלק מהחיסכון בהוצאות מועבר הלאה: מחירי המזון, שיקר לשינוע ודורש הוצאות רבות על אריזה, יורדים. אלה הסימנים להשפעה חיובית: המשמעות של מחירי נפט נמוכים היא שהכלכלות יכולות לייצר יותר סחורות במחירים נמוכים. במגזר השירותים, שמסתמך הרבה פחות על אנרגיה, מחירי התשומות מבוססות נפט ותחבורה עדיין עולים.

העלייה בתעסוקה לא הביאה לעלייה בשכר

עבור מי שמוכר סחורות בנות קיימא - דפלציה נראית מדאיגה יותר. מחירי המכוניות החדשות בבריטניה נותרו ללא שינוי והם יורדים באטיות בפורטוגל וביוון, שבהן מחירי המכוניות ירדו ב–20% מאז 2005. בתעשיות מסוימות ירידות מחירים הן לא דבר חדש, אלא דרך חיים. מחירי הטלפונים, המחשבים והמצלמות בגוש היורו יורדים כבר עשור (בספרד ירדו מחירי ציוד התקשורת ב–90% בעשור האחרון), ולכן דפלציה לא צפויה לזעזע את הלקוחות. אפילו ביפן, שחוותה שנים של ירידת מחירים, אין הרבה עדויות שלקוחות דוחים רכישות.

התנופה לכוח הרכישה מתקופה קצרה של ירידת מחירים מבורכת. בעולם העשיר, העלאות שכר נחשבות נדירות למרות שיפור עצום בעסוקה. מאז תחילת 2010 יותר מ–10 מיליון עובדים אמריקאים מצאו עבודה - ומספר המובטלים שהיה גבוה מ–15 מיליון ירד ב–40%. גם ביפן נרשמה ירידה דומה במספר המובטלים - מ–3.6 מיליון ל–2.3 מיליון איש. בבריטניה המצב היה טוב אפילו יותר ומספר המובטלים ירד ב–50%. השאלה היא למה העלייה בשיעורי התעסוקה לא גרמה לאינפלציה, בצורה של עלייה בשכר.

שיעורי האבטלה בארה"ב, בבריטניה וביפן נמצאים ברמות נמוכות מאלה שקדמו למשבר - ובעבר זה גרם לעלייה בשכר. אבל בכל המדינות נרשמה עלייה גם בתעסוקה "לא בטוחה": מספר העובדים במשרה חלקית עלה, וגם כאלה שמוגדרים במצב של "תת־תעסוקה", והיו רוצים לעבוד עוד שעות אם הם היו יכולים. הסכמים רופפים עזרו ליצור כוח עבודה גמיש יותר והעבודה המזדמנת - כמו פועלי בניין על בסיס יומי - פורחת. התעסוקה אולי מתרוממת, אבל כוח המיקוח של העובדים לא.

החסרונות בשוקי העבודה החדשים והגמישים האלה הם שהם מתחילים ליצור לחץ פוליטי. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, דחק בקונגרס האמריקאי להעלות את שכר המינימום בארה"ב מ–7.25 דולרים ל-10.10 דולרים. בבריטניה מתכוונות שתי המפלגות לקבוע מתי מוגדרים חוזי עבודה של "אפס שעות" מנצלים. שינזו אבה, ראש ממשלת יפן, הכריז באחרונה שעובדים זמניים צריכים לקבל חוזים דומים לאלה של הקולגות הקבועים שלהם. הצעדים האלה מגדילים את השכר והוצאות החברות - והאינפלציה אמורה לצעוד במסלול דומה.

תשקיעו - או 
תחזירו את הכסף

גם אם זה לזמן קצר, סוג כזה של דפלציה עשוי לפגוע בכלכלה. כשהאינפלציה ברמה של 2%, האפשרויות של המנהלים שיושבים על ערימת המזומנים ברורות: תשקיעו במשהו שיוצר תשואה גבוהה יותר או שתחזירו את הכסף לבעלי המניות כדיווידנדים. כל אחד מהמקרים - הגדלת ההשקעה או הגדלת הכנסות המשקיעים - נחשב לאפשרות טובה. אבל כשהמחירים לא עולים ולא יורדים, מנהלים שנמנעים מסיכונים ישמרו על הכסף - ובצדק. כשהאינפלציה גבוהה יותר, ערימות המזומנים של התאגידים - שהגיעו ב–2014 ל–2 טריליון דולר בארה"ב וביפן ל–229 טריליון ין (2.1 טריליון דולר) - יהיו בשימוש מהר יותר.

גוש היורו הוא סיפור אחר. מלבד גרמניה, חברות הגוש לא עשו הרבה כדי להפוך את שוק העבודה ליעיל יותר. בסוף 2009 שיעור האבטלה בגוש היורו היה קצת פחות מ–10%, דומה לשיעור האבטלה בארה"ב. אבל מאז עלה שיעור האבטלה בגוש היורו והוא מגיע עכשיו ל–11%. ביוון, שיעור האבטלה קרוב ל–25% ויידרשו שנים כדי להוריד אותו: אפילו לספרד, שצפויה לצמוח ב-2%, יידרשו שמונה שנים להביא את שיעור האבטלה לרמה שלפני המשבר אם הירידה תימשך בקצב הנוכחי. למי שרוצה שכר גבוה יותר יש תקווה קלושה. וזה מגדיל את הסיכון לדפלציית ארוכת טווח יותר מבכל מקום אחר.

אם ירידת המחירים תימשך, יהיה קשה יותר להחזיר חובות שקבועים במונחים נומינליים. באחרונה נערך מחקר על ידי חברת הייעוץ מקינזי שעקב אחרי החובות הכללים של ממשלות, משקי בית ותאגידים בין 2007 ל–2014. ממנו עלה כי כלכלות גוש היורו מובילות ברמות החוב, שמגיעות לכ–55% מהתמ"ג או יותר בחמש מדינות "פריפריה" ובשלוש מדינות "ליבה". אם ההכנסות ימשיכו לרדת, יהיה בלתי אפשרי להחזיר את החובות.

לפחות הבנקים המרכזיים מנסים לעשות משהו, סוף סוף. הבנק המרכזי של אירופה (ECB) נכנס באיחור למשחק ההרחבות הכמותיות, אבל יתחיל במארס ליצור כסף כדי לרכוש חובות ממשלתיים. הבנק המרכזי של יפן התחייב לכל הרחבה כמותית שתידרש כדי להחזיר את האינפלציה ל–2%. מדיניות חדשה וקיצונית - שיעור ריבית שלילי - נהפכת ליותר ויותר אופנתית, והבנקים המרכזיים במדינות הנורדיות הולכים בעקבות ECB באימוץ המדיניות. אם הניסיונות האלה ייכשלו, השמחה בגלל המזון והדלק הזולים לא תימשך הרבה זמן, כשכלכלות מוכות חוב ייאלצו להשתמש בכל הכסף שנחסך מירידת המחירים כדי לשלם לנושים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#