מנהלי ההשקעות בסיטי של לונדון 
לוקחים קורסים מזורזים בסוואהילית - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנהלי ההשקעות בסיטי של לונדון 
לוקחים קורסים מזורזים בסוואהילית

למרות הסיכונים, אפריקה נהפכת ליעד פופולרי להשקעות, ורבים בוול סטריט ובסיטי של לונדון נערכים להכיר את התרבות והכלכלה 
של היבשת ■ מנהל קרן השקעות: "לפני כמה שנים היו שואלים 'למה לעזאזל אתה באפריקה?' עכשיו שואלים 'למה אתה עוד לא שם?'"

 כשפול קאבומה החל לפנות לחברות פרטיות באפריקה לפני עשר שנים כדי להציע להן השקעה בפעילותן וסיוע בניהולן, הוא קיבל לרוב תשובה שלילית. ״המנהלים נעלבו, ושאלו אם אני חושב שאין להם כסף״, אומר מייסד קרן הניהול קטליסט פרינסיפל פרטנרס, שמתמקדת בהשקעות במזרח אפריקה.

אפילו כשאחרי שעות של הסברים על יתרונות של קרנות השקעות פרטיות, קאבומה הצליח לשנות את דעתם של בעלי חברות, רבים עדיין התקשו להסתגל לרעיון שבתוך שנים ספורות הוא ימכור את הנתח שקנה. ״כשמכרנו, היו אנשים שחשבו שאיבדנו אמון בהם, במקום להבין שסיימנו את מה שבאנו לעשות״, הוא אומר.

הרבה השתנה מאז. יזמים אפריקאים מתפארים כעת כשפונה אליהם אחד מהמשקיעים הרבים בשוק ההשקעות הפרטיות המחפשים הזדמנויות ביבשת. ואכן, אלה הם אנשי הפיננסים, או לפחות אלה מחוץ לאפריקה, שצריכים כעת להסתגל. מנהלי כספים בוול סטריט ובסיטי של לונדון לוקחים קורסים מזורזים בסוואהילית ולומדים למצוא במפה את ואגאדוגו, בירת בורקינה פאסו.

בלומברג

לפני עשור, מדינות אפריקאיות היו בין הנהנות מהזינוק בהשקעות בשווקים מתעוררים ברחבי העולם. ואולם המשבר הפיננסי של 2008-2007 שם קץ לגל ההוא. כעת, קרנות השקעות רבות הופכות את אפריקה ליעד מרכזי, וסכומי שיא מגויסים להשקעות בעסקים ביבשת. ב-12 בינואר מסרה חברת ההשקעות הליוס פרטנרס מלונדון כי היא גייסה את קרן ההשקעות הראשונה שלה באפריקה, בשווי של יותר ממיליארד דולר. קרן מתחרה בשם אבראג׳ צפויה לרשום בקרוב ציון דרך דומה.

במובנים מסוימים אין זה מפתיע שאפריקה נהפכה ליעד כה פופולרי להשקעות עסקיות. היא בהחלט זקוקה לעוד הון - עוד 90 מיליארד דולר בשנה של השקעות, לפי הבנק העולמי. הביקושים בקרב צרכנים עולים, וענפים שלמים עוברים ליברליזציה. לפני כמה שנים אנשים היו שואלים ״למה לעזאזל אתה משקיע באפריקה?״, אומר רוברט ואן צוויטן מקרן ההשקעות EMPEA. עכשיו שואלים ״למה לעזאזל אתה עוד לא שם?״

סימנים כאלה של חשיבה קבוצתית מדאיגים בפני עצמם. ויש מספיק סיבות אחרות להיות סקפטיים לגבי ההתלהבות הנוכחית מאפריקה. חוץ מהסיכונים האופייניים להשקעה בשווקים מתפתחים, משקיעים פרטיים יתמודדו גם עם אלימות, שחיתות ומחלות, ולרוב יתקשו למצוא עסקות גדולות מספיק שיעניינו אותם. קרנות גדולות רוצות לרוב לרכוש עסקים בשווי של יותר מ-100 מיליון דולר, אבל בשנה שעברה היו רק שבע עסקות כאלה - וכחצי מהחברות נרכשו שוות פחות מ-10 מיליון דולר.

אפילו כשהם מזהים עסקה פוטנציאלית, חברות בבעלות משפחתית לא מוכנות לרוב לוותר על השליטה ומנהלים מכהנים אינם ששים לפנות מקום לגורמים חדשים. מכיוון שבנקים עדיין רואים את אפריקה כעתירת סיכונים, קשה לחברות השקעה פרטיות גם להעמיס חובות על חברות שנרכשו - הטכניקה הרגילה שהם נוקטות להגדלת התשואות שלהן.

קשה להם גם עם פרקטיקה נהוגה נוספת שלהם - מכירת חברה אחרי כחמש שנים של הרחבתה ושיפור ביצועיה. שותפים מקומיים מסרבים לרוב למכור, ושוקי מניות בלתי מפותחים או לא קיימים מקשים למכור נתח בחברה באמצעות הנפקת מניות.

מנהלי קרנות השקעות שהצליחו יפה עד כה נאלצו להקדיש תשומת לב וסבלנות רבה יותר מהנהוג בתעשייה שלהם. ״אין הרבה עסקות של 100 מיליון דולר שמוצעות למכירה, אבל יש הרבה הזדמנויות של 100 מיליון דולר כשמחברים אותן יחד״, אומר הארלי בודי מקרן ההשקעות האפריקאית ECP. טופה לוואני מקרן הליוס מסכים שמשקיעים שמתלוננים לגבי מיעוט העסקות הגדולות לוקים בחוסר דמיון. הקרן שלו איגדה יחד את הליוס טאוורס, מפעילה פאן־אפריקאית של אנטנות סלולר, מקבוצה של חברות קטנות.

השקעות לטווח ארוך

דבר אחד שמנהלי השקעות מצליחים מסכימים עליו הוא שמשקיעים לא צריכים לצפות לכניסה לשוק, ביצוע עסקה ויציאה מהשוק. הקרנות המצליחות הן קרנות עם הבנה טובה יותר של תנאי השוק המקומיים וקשרים עסקיים טובים במדינות היעד שלהם, כמו קטליסט. הקרן מחפשת אחר חברות בגודל בינוני (שווי של 5–20 מיליון דולר) שפונות לצרכן בשווקים מתעוררים במזרח אפריקה, כמו ChemiCotex - יצרנית של משחת שיניים ומוצרי טואלטיקה אחרים שהיא רכשה ב-2011.

בלומברג

הרבה מההשקעות המוקדמות בוצעו בעסקים המבוססים על נכסים קבועים, כמו אנטנות סלולר. קמעונאיות, חברות אריזה מסעדות ומערכות תשלומים נהנות גם הן מביקושים. ב-2012 ECP השקיעה בניירובי ג׳אבה האוס, רשת בתי קפה מקניה, ומאז עזרה לה להקים את פלאנט יוגורט - רשת של דוכני פרוזן יוגורט. ב-2014 רכשה הליוס 1,600 תחנות דלק בזיכיון של רויאל דאץ׳ של ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה, לא רק כדי להיכנס לעסקי הדלק אלא גם כדי לפתח את חנויות הנוחות הצמודות לתחנות.

חלק מהכסף של קרנות השקעות הולך למרפאות פרטיות ומוסדות חינוך כמו אוניברסיטאות. ברוב העולם העשיר, הסטה של מניע הרווח לעבר שירותים חברתיים הוא עניין שנוי במחלוקת: באפריקה, שבה יש צורך כה גדול בשירותים כאלה, יש פחות טאבו בעניין. באופן כללי, יזמים אפריקאים החלו להעריך את הדרך שבה קרנות השקעות יכולות לעזור לעסקים שלהם להתרחב, ובאמצעות שיפור דברים כמו ביקורת פנים והנהלת חשבונות, שהופכות אותם חסינים יותר.

לעתים קרובות, החברות האפריקאיות שנרכשות על ידי קרנות פרטיות נוהלו טוב יחסית על ידי המייסדים שלהן, אף שבדרך לא מקצועית במיוחד. המשקיעים הנכנסים יכולים לשפר לרוב את הביצועים באמצעות שיפור מדידת וניתוח הנתונים. הם גם יכולים לספק כסף שישפר את המודרניזציה של עסקים ויעשה אותם יעילים יותר. כך למשל, משקיעים ב-IHS טאוורז - מפעילה גדולה נוספת של אנטנות סלולריות, מצאו שהם יוכלו לחסוך בכמעט שליש מהעלויות החודשיות של הפעלת האנטנות, אם יחדשו את הגנרטורים או יחליפו אותם בפאנלים סולאריים.

סוג העסקים שמשקיעים להוטים ביותר להניח עליהם ידיים הוא כזה שכבר מבוקש מאוד בשוק המקומי ובעל פוטנציאל להפוך למוביל אזורי או גלובלי. קרלייל, קרן השקעות פרטית אמריקאית עם תקציב של 698 מיליון דולר לאפריקה, רוכשת כעת את השליטה בקמעונאית הצמיגים הגדולה בדרום אפריקה - טייגר, ומתכננת להרחיב אותה משמעותית למדינות השכנות.

משום שלא פשוט למצוא חברות כאלה, ומשום שצריך סבלנות להרחיב אותן ברחבי היבשת עם כל כך הרבה שפות, תרבויות ומערכות משפטיות, התנהלות הרגילה של קרנות פרטיות, שמוכרות את ההשקעה כעבור חמש שנים, לא בהכרח יתאימו לאפריקה. אחמד הייקל מחברת האחזקות המצרית קאלה הולדינגס כבר הגיע למסקנה הזאת. החברה שלו זנחה את מודל הקרנות הפרטיות, וכעת היא נוקטת אסטרטגיה של רכישה, שיפור ואחזקה. כי כשכבר מגיעים סוף סוף לנכס מבטיח, למה למכור אותו בטרם עת, הוא שואל.

הייקל אומר שהוא כבר מרוויח יפה מההשקעה שלו בחברת ריפט ואלי ריילווייז, המפעילה קו רכבות מקניה לאוגנדה. אבל הוא מעוניין בפוטנציאל הטווח הארוך של החברה - שמתכוונת ליצור את אחד הנתיבים המרכזיים באזור להובלת נפט. האופק התכנוני של החברה ב-20-15 שנה הבאות פירושו שהוא מתכוון לשבת ולחכות שהפוטנציאל הזה יתממש.

למרות הגל האחרון של גיוסי הכספים, רק כ-1% מהון ההשקעות העולמי זורם לאפריקה. למרות זאת, יותר מדי כסף יוצא היום על מעט מדי קרנות במרדף אחר העסקות המועטות שמוצעות בשוק. כמו כן, כשענף הסחורות מגמגם, המטבעות נופלים והתסיסה הפוליטית גוברת, תחזיות הצמיחה הורודות של אפריקה התמתנו. זה לא בהכרח דבר רע, אומרים חלק ממנהלי הקרנות: זה יבריח משקיעים שמגיעים רק כשהתנאים טובים ויוריד את ערכם של עסקים בשווי גבוה מדי.

מי שאמיצים מספיק לנהל את הסיכונים יצטרכו להפשיל שרוולים ולחפש הזדמנויות מעבר לחברות שרשומות במסופי בלומברג. מי שיודעים להבדיל בין מאלי למלאווי ובין מאוריטניה למאוריציוס, יהיו בעמדה טובה יותר להצליח בהשקעות ביבשת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#