המחוברים, נוסח יפן: המדינה צריכה יותר אי־שוויון - אבל מסוג אחר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המחוברים, נוסח יפן: המדינה צריכה יותר אי־שוויון - אבל מסוג אחר

הבעיה העיקרית של יפן אינה אי־שוויון בין הסופר־עשירים לשאר האוכלוסייה, אלא הפער בין מי שעובדים במשרה קבועה ומקבלים זכויות לבין בעלי משרות זמניות - שהנתח שלהם בשוק התעסוקה רק גדל והולך

ברב המכר של הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי, "קפיטל במאה ה–21", מצטיירת יפן כעוד מדינה עשירה שבה ההון נהפך לריכוזי יותר מאי פעם. אין ספק שזו מדינה עשירה נוספת שבה הספר נמכר היטב. פיקטי ביקר בסין החודש, והתקבל בהתלהבות רבה - אך יפן היא כנראה המקום שלו התיאוריה של פיקטי הכי פחות מתאימה.

התפוצצות בועת הנכסים של יפן ב–1991 היא אחת הסיבות לכך שהעשירים במדינה צברו פחות הון מאשר בארה"ב או במדינות רבות באירופה. נתח העושר שמחזיק העשירון העליון של יפן נמוך אפילו לעומת מדינות שידועות בשוויוניות שלהן, כמו נורווגיה ושוודיה. למעשה, הוא השני הנמוך ביותר מבין 46 כלכלות שנבדקו על ידי מכון המחקר של קרדיט סוויס - ורק בבלגיה הוא נמוך יותר.

נתח ההכנסה של העשירים ביותר ביפן נשאר גם יציב למדי. שכר המנהלים הרבה פחות מנופח מאשר בארה"ב. לפי ניתוח שהכינו עבור "וול סטריט ג'ורנל" עמיתים של פיקטי, נתח ההכנסה הלאומית שמגיע לידי המאיון העליון ביפן, בניכוי רווחי הון, ירד משיא של 9.5% ב–2008 ל–9% ב–2012.

בלומברג

ואולם סוגים אחרים של אי־שוויון נמצאים במגמת עלייה. החשוב ביותר אינו בין המגה־עשירים לבין שאר האוכלוסייה ביפן, כפי שספרו של פיקטי מתאר, אלא בין שורה של עובדים בעלי זכויות ועם חוזים קבועים, לבין מי שמחזיקים במשרות פחות יציבות, שהנתח שלהן בשוק העבודה גדל והולך. השכר השנתי הממוצע לעובדים הקבועים הוא סביב 5 מיליון יואן (41,500 דולר), לעומת 2 מיליון יואן לעובדים הפחות יציבים.

רבים טוענים כי מה שיפן באמת צריכה הוא הרבה יותר אי־שוויון, אבל מסוג אחר. מערכת התעסוקה שלה עדיין מתגמלת בעיקר על ותק וסטטוס במקום על ביצועים - במה שהיפנים מכנים "אקו ביודו" (שוויון גרוע). אם אנשים היו מקבלים שכר על הישגים, טוען רוברט פלדמן ממורגן סטנלי, הכלכלה היתה צומחת מהר יותר. הרמות הנמוכות כרונית של הקמת עסקים מראות כי יש אי־שוויון נמוך מדי מהסוג שנוצר על ידי יזמים, שנהפכים למיליארדרים כשהם חולמים על מוצרים ושירותים מלהיבים חדשים.

דבר מכל אלה לא מנע מ"קפיטל במאה ה–21" למכור יותר מ–130 אלף עותקים עד כה ביפן. גם מדריכים מקוצרים לספר בן 700 העמודים הצליחו לא רע.

העיתוי של פיקטי אידיאלי, בגלל החששות הגוברים לגבי "אבנומיקס" - תוכנית החייאת הכלכלה של ראש הממשלה שינזו אבה. בכך שהיא מנפחת את מחירי הנכסים, תוכניתו של אבה עלולה להרחיב את הפער בין מי שיש להם למי שאין להם, הזהיר פיקטי במהלך ביקורו. ואולם באופן אירוני, הדאגה הכלכלית העיקרית שבה עוסק אבה כרגע היא לדחוק בבריונות בחברות הגדולות להעלות את שכר עובדיהן.

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#