צמיחה יציבה ותקציב מאוזן - מחפים על הטעות הגדולה של מרקל - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צמיחה יציבה ותקציב מאוזן - מחפים על הטעות הגדולה של מרקל

לקנצלרית יש כעת הזדמנות פז לספק תמריץ לגוש היורו המדשדש

מוושינגטון ועד אתונה, פוליטיקאים וכלכלנים שבדרך כלל אין ביניהם הרבה במשותף מסכימים כולם כי גרמניה של הקנצלרית אנגלה מרקל טועה בכל הנוגע למדיניות כלכלית. גורמי החוזק הכלכלי הבולטים של גרמניה - האבטלה הנמוכה ביותר מזה שני עשורים, צמיחה יציבה, גם אם נמוכה, ותקציב פדרלי מאוזן - מסתירים את החולשות ואת טעויות המדיניות, הם אומרים.

הטעות הראשונה היתה ההתעקשות על כך שהמדינות מוכות החוב של גוש היורו, כמו יוון, לא רק יבצעו רפורמות מבניות בכלכלותיהן, אלא בה בעת גם יקצצו את ההוצאות וההלוואות (ובכך ידכאו את הביקוש). אך הטעות השנייה היא פנימית. בהתחשב בריביות הנמוכות, עכשיו זו הזדמנות פז ללוות ולהשקיע יותר בבית, לעודד את הכלכלה ולספק תמריץ קיינסיאני לגוש היורו המדשדש כולו. במקום זאת, גרמניה משקיעה פחות מאשר בעבר ופחות מאשר מדינות אחרות.

הגדלת ההשקעות עשויה לתקן גם בעיית חוסר איזון נוספת בכלכלה הגרמנית: העודף בחשבון השוטף שלה, הגדול בעולם, ששבר שיא נוסף ב–2014 - 220 מיליארד יורו (250 מיליארד דולר), יותר מ–7% מהתמ"ג. בהגדרתו, העודף הזה מודד את עודף החסכונות על פני ההשקעות. השקיעו יותר, והעודף יתכווץ או אפילו ייעלם.

אי־אף־פי

החוזק הכלכלי הוביל לגירעון בהשקעות

לחשיבה מסוג זה יש תומכים אפילו בגרמניה. מרסל פרצשר מהמכון הגרמני למחקר כלכלי בברלין חושב שהחוזק הגרמני הוא אשליה, בהתחשב ב"גירעון ההשקעות" הגדול שלה. ההשקעה הציבורית בגרמניה - שאותה חולקות הממשלה הפדרלית, המדינות והרשויות המקומיות - ירדה מ–6% מהתמ"ג ב–1970 (במערב) ל–2% מהתמ"ג כיום. בכסף הזה אפשר היה להשקיע בכבישים, גשרים, אינטרנט בפס רחב ועוד הרבה דברים אחרים.

קרן מרשל הגרמנית הודיעה כי 40% מהכבישים במדינה נמצאים ב"מצב קריטי". מכון קלן למחקר כלכלי העריך כי מלאי המכונות הגרמני לא עלה במונחים ריאליים מאז 2008. מרקוס קרבר, מנהל פדרציית התעשיות הגרמנית, אומר כי "יש צורך במגננת השקעות לטווח ארוך" כדי לשמור על הצמיחה.

אך כלכלנים אחרים בגרמניה מטילים ספק בטענות לגבי השקעות נמוכות מדי. כריסטוף שמידט, יו"ר מועצת המומחים הגרמנית לכלכלה, המייעצת לממשלה, סבור שנתוני שיעור ההשקעות מהתמ"ג שמתפרסמים מטעים כשמשווים אותם לאורך זמן ולמדינות אחרות. לצרפת, למשל, יש הרבה דיור ציבורי. לגרמניה אין, וזה משבש את המספרים. האיחוד ב–1990 עורר גל השקעות חד־פעמי בשני חלקי המדינה. ובשעה שמדינות אחרות סבלו מקריסה בשוק הנדל"ן, גרמניה לא נפגעה. במקרה הזה, לפחות, ההתקמצנות על בניית בתים היתה הגיונית.

ואולם המגמה של ירידה בהשקעות הציבוריות והפרטיות עדיין ברורה. חישוב בהתאמה לנורמות של האיחוד האירופי מעלה את שיעור ההשקעות של גרמניה מ–17% ל–19%, היות שהוא כולל את הוצאות המחקר והפיתוח של חברות. אך זה עדיין שיעור נמוך.

מדוע המצב הוא כזה? רוב ההשקעות מתבצעות על ידי חברות פרטיות - והחברות הגרמניות העדיפו במשך שנים להשקיע בחו"ל ולא בבית. פרצשר מצטער על כך: הוא מודה בכך שההשקעות הגרמניות בחו"ל הניבו תשואה שנתית של 10% לאורך 20 שנה, בעוד שההשקעות הזרות בגרמניה הניבו תשואה של יותר מ–15% באותה תקופה.

המדיניות החשוכה של הממשלה הגרמנית

הסיבה העיקרית להשקעות הנמוכות בתוך גרמניה, אומר מייקל הוטר, מנהל המכון בקלן, היא האי־ודאות והמתח לגבי העתיד. החרדה המתמשכת לגבי יוון והיורו פוגעת במיוחד. ובאחרונה גם חששות לגבי רוסיה, שלה קשרים מסחריים מורכבים יותר עם גרמניה מאשר עם כלכלות מערביות גדולות אחרות, העיבו על האווירה העסקית. אך הבעיה הגדולה ביותר של אנשי עסקים רבים היא כנראה המדיניות החשוכה של הממשלה.

המדיניות הזאת החלה ב"מהפכת האנרגיה", תוכנית להפסקה סימולטנית של שימוש בדלק מאובנים ובאנרגיה גרעינית. המטרה העיקרית היתה סובסידיה לאנרגיה סולארית ואנרגיית רוח. התשלום הנוסף שחברות רבות צריכות לשלם על יחידת אנרגיה גדול יותר מהעלות הכוללת של חשמל שמשלמות חברות בארה"ב. מחצית מהחברות שהשתתפו בסקר של המכון של הוטר אמרו כי המדיניות הזו הופכת כל השקעה חדשה ללא אטרקטיבית.

רבים גם מתלוננים על כך שבמדינה שבה האוכלוסייה מזדקנת ומתכווצת, ישנו מחסור בעובדים מקצועיים על אף מערכת ההכשרה המקצועית הנערצת של גרמניה. ממשלתה של מרקל, בהשפעתן של שותפות הקואליציה הסוציאל־דמוקרטית שלה, החמירה את המצב כשאיפשרה לעובדים מסוימים לפרוש בגיל 63 במקום בגיל 67 כפי שרצתה לעשות קודם לכן. בשוק הנדל"ן, אנשים נרתעים מהשקעה בגלל תקרות על דמי השכירות בערים רבות. שכר מינימום פדרלי חדש הוא צעד נוסף שיכביד על העלויות של עסקים.

הדרך הטובה ביותר לעודד השקעות היא לתקן את הטעויות האלה, טוען שמידט. בתחום האנרגיה, אפילו אם הממשלה מתעקשת לדבוק ביעדי פליטות הפחמן, עליה להשאיר את בחירת הטכנולוגיה בידי השוק. גיל הפנסיה צריך להיות מועלה שוב; שכר המינימום צריך להיות נמוך יותר; וההשקעות הציבוריות צריכות לגדול. גוסטב הורן, ראש המכון למדיניות מקרו־כלכלית, חלק מקרן שקשורה לאיגודי עובדים, טוען כי גידול של 1% בהשקעות הציבוריות בגוש היורו יעודד את התמ"ג ב–1.6%.

ואולם גרמניה הובילה את ההתנגדות לקריאות לכלול הגדלה של ההוצאות הציבוריות בתוכנית ההשקעות הצפויה של הנציבות האירופית. בבית היא מוגבלת על ידי "בלם החוב" המעוגן בחוקה, שאומץ ב–2009, ושדורש מהממשלות במדינות לאזן את תקציביהן עד 2020 ומהממשל הפדרלי לעשות זאת עד 2016. שר האוצר וולפגנג שויבלה הקדים את המועד המתוכנן ואיזן את התקציב כבר ב–2014. הוא ומרקל גאים באיזון הזה, שממחיש כי גרמניה מצייתת לכללים, כפי שמדינות אחרות צריכות לעשות.

הספרים אולי מאוזנים, אך גרמניה רחוקה עדיין מתיקון גירעון ההשקעות שלה בבית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#