הגרמנים יוצאים למתקפה נגד יוון בדרך לפתרון המשבר בגוש היורו - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

הגרמנים יוצאים למתקפה נגד יוון בדרך לפתרון המשבר בגוש היורו

בשאיפה להגן על כלכלתה המשגשגת יצאה גרמניה למתקפה תדמיתית נגד יוון ■ אלא שבדרך זונחת המלכה
 הלא רשמית של גוש היורו את עיקרון השגשוג הכלכלי המשותף - שעליו נבנה האיחוד - וגם את לקחי עברה המר

11תגובות

השבוע האחרון היה מייאש מאוד עבור מיליוני יוונים. בפגישות שהתקיימו בין נציגי ממשלתה החדשה של יוון לנציגי גרמניה, המלכה הלא רשמית של גוש היורו, חטפו היוונים מטח של זלזול ודחייה. קשה להתעלם מגסות הרוח שהפגינו הגרמנים, כמי שמייצגים את רוח הצנע והאחריות התקציבית, כלפי הממשלה החדשה של יוון, אבל גם בנטרול חוסר הרצון המופגן שלהם - יש בעייתיות יסודית במשא ומתן המתנהל כרגע מול יוון.

הבעייתיות הזאת טמונה בקונפליקט העז בין האינטרס העצמי של גרמניה, להגן על כלכלתה מפני השטויות שעושות מדינות אחרות גוש היורו, לבין המטרה הבסיסית ביותר של האיחוד האירופי, עוד לפני גוש היורו - לחתור לשלום ודמוקרטיה באמצעות שגשוג כלכלי משותף. כרגע, הגרמנים מתעלמים לחלוטין מחלקה השני של המשוואה, שגשוג משותף.

העולם צריך היה להזדעזע מהצעד שנקט הבנק המרכזי של אירופה בשבוע האחרון, כשהכריז כי יפסיק לקבל אג"ח יווניות כבטוחות של הבנקים, ובכך בעצם נופף במקל גדול מאוד מעל ראשם של הבנקים היווניים (המסכנים, יש לומר, שכן דווקא מערכת הבנקים ביוון היתה בין השמרניות והפחות מסוכנות באירופה). האיום היה במקרה זה איום סרק, שכן הבנקים ביוון מקבלים נזילות מקרן חירום — אבל האמירה הפוליטית פה, במבטא גרמני כבד, מעוררת את התחושה שהגרמנים כבר משתוקקים שהיוונים יעופו מגוש היורו ויפסיקו להטריד אותם.

ראיה נוספת לכך נמצאה בחילופי הדברים בין שר האוצר של גרמניה, וולפגנג שויבלה, לשר האוצר של יוון, יאניס ורופאקיס, שהיו עוינים להפליא. במסיבת עיתונאים משותפת לאחר פגישת ורופאקיס ושויבלה בברלין, אמר שר האוצר הגרמני כי השניים "הסכימו שלא להסכים". בתגובה, אמר שר האוצר היווני: "מנקודת המבט שלי, אפילו לא הסכמנו שלא להסכים".

אי־פי

שויבלה, אחד המתנגדים הבולטים לערבות הדדית מכל סוג שהוא באירופה, סיפר במסיבת העיתונאים: "אמרתי לעמיתי ורופאקיס שאנחנו כמובן מכבדים את רצון הבוחר היווני, אבל שכל מדינה החברה באיחוד האירופי צריכה לכבד גם את רצון הבוחרים בשאר המדינות. הסיבות לדרך הקשה שבה נדרשת יוון ללכת - ועל כך לא היתה בינינו מחלוקת - טמונות ביוון, ולא באירופה".

וארופאקיס מעורר
את רוחות הרפאים

וארופאקיס לא בדיוק חסך שבטו משויבלה ומגרמניה - הוא עורר את רוחות הרפאים שמפחידות את הגרמנים יותר מכל: במסיבת עיתונאים משותפת שקיים בברלין עם שויבלה, הזהיר כי מצבה של יוון כעת דומה לזה של גרמניה בשנות ה–30 של המאה הקודמת, לפני עליית הנאצים לשלטון. "גרמניה, יותר מכולם, צריכה לדעת איך זה להיות שקוע במשבר חוב ודפלציה נוראיים. כשאחזור היום הביתה, אני אשוב למדינה שבה המפלגה השלישית בגודלה אינה מפלגה ניאו־נאצית - כי אם מפלגה נאצית", אמר בהתייחסו אל מפלגת השחר הזהוב ביוון.

לשויבלה יש סיבות טובות להתנגד לערבות הדדית. גרמניה היא הכלכלה היעילה והמשגשגת ביותר בגוש היורו. את המחיר הכלכלי שגובה גוש היורו - בעיקר העברת כספים מהחברות העשירות לעניות, גם בזמנים טובים וגם בזמנים רעים - משלמים בעיקר הגרמנים, יותר אפילו מכלכלות ניגפות כמו של יוון.

אבל כמו שציינו בטורים כאן שוב ושוב, הקמת גוש היורו היא בדיוק אחד הגורמים שהפכו את גרמניה לכלכלה שכמעט אין בה אבטלה, 4.8%, בזכות התנופה העצומה שנותן מטבע אחיד ליצוא הענקי שלה. ביוון, שבה אבטלה של 26%, היו המון ליקויים, רמאויות והסתרת חובות - אבל כמו אירלנד וספרד, היא שילמה מחיר כבד על ההצטרפות לגוש היורו, בכך שנדרשה לאמץ מטבע יקר וריבית נמוכה, שבו־זמנית פגעו בתחרותיות שלה והציפו אותה בכסף זול.

פרשנים רבים מתארים את המשבר בגוש היורו כמאבק בין בנקים לעובדים. אלא שבגוש היורו העובדים מועסקים במדינה מסוימת - יוון, ספרד או אירלנד - והבנקים פועלים במדינה אחרת. הבעיה הזאת נפתרה בחלקה כשהחוב של יוון לבנקים בגרמניה, צרפת ואחרים הועבר לכספות הבנק המרכזי של אירופה. כיום, יוון משלמת את כל סכום הסיוע שהיא מקבלת לפירעון חובות, ואין אגורה ממנו שמופנה למימון התקציב הממשלתי.

אי־פי

למעשה, יוון מנהלת את התקציב בעודף. יתרה מכך, למרות ה"רדיקליות" של הממשלה החדשה, נציגיה התחייבו להמשיך ברפורמות, ועוד יותר מכך - לשבור את המבנה האוליגרכי שהרס את הכלכלה היוונית מבפנים.

פוסט ענקי בבלוג של הכלכלן מייקל פטיס, "צ'יינה פייננשל מרקטס", טוען כי השאלה אם גרמניה או יוון אשמות אינה חשובה, כי אינה משנה בכלל את דינמיקת החוב. פטיס מבצע ניתוח כלכלי מעמיק של יוון, ומשווה את מצבה לזה של צרפת ב–1871–1873: כל עיכוב - כפי שהוכיחו חמש השנים האחרונות - הוא בעל מחיר כלכלי גדול; שלהסדר חוב עתידי של יוון יש השפעה עצומה על התנהגותה הכלכלית - כמו תמריצים לפריון - ולא רק על תזרים המזומנים שלה, ושהסדר חובות צריך לכלול התאמה של האינטרסים בין יוון לנושיה - רחוק מאוד ממה שקרה עד עכשיו - במטרה להמריץ את הצמיחה ביוון.

שעת המבחן של החתונה הקתולית

המשבר באירופה לא היה אמור לעורר קונפליקט בין מדינות. כשביוון נחשפו זיוף המאזנים והסתרת חובות, עוד באמצע העשור הקודם, היתה זו שעת המבחן האמיתית של גוש היורו. אם העיקרון הקדוש של יושרה ונשיאה באחריות היה צריך להישמר, על יוון היה להיפלט מגוש היורו. זה לא קרה, כי גוש היורו נבנה כחתונה קתולית שאין ממנה נסיגה.

בשלב שבו כבר פרץ המשבר, מיסמסו מנהיגי אירופה את הטיפול בחובות הבלתי אפשריים לפירעון, ובמקום לכפות על יוון התייעלות, כפו על היוונים שפל כלכלי הרסני. אולי מגיע ליוונים עונש כזה, אבל ההשלכות שלו מתעופפות עכשיו ברחבי אירופה כמו בומרנג עם להב חד.

העיקרון המוסרי שבו מנפנפים הגרמנים באופן כל כך צבוע - לאחר שהם עצמם זכו לשיקום בתוכנית מרשל, לאחר מלחמת העולם השנייה - מנוגד לעיקרון המוסרי של האיחוד האירופי. בשל כך, קשיות עורפם הנוכחית מסמנת צרות קשות מאוד בשנים הבאות באירופה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#