הטירוף של יוון מול ההססנות של גרמניה - מי יכריע על עתידה של אירופה? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דילמת היורו

הטירוף של יוון מול ההססנות של גרמניה - מי יכריע על עתידה של אירופה?

שלושה תרחישים אפשריים: מקבלי ההחלטות ימשיכו לדחות את הקץ; יוון תמשיך ברפורמות ובתמורה לכך נושיה ימחלו על חלק מהחובות; שלישי - יוון תצא מגוש היורו

6תגובות

יוון היתה זו שבה נפתח המשבר בגוש היורו לפני יותר מחמש שנים. לכן, מן הראוי שיוון תהיה זו שבה יותר סבך המשבר, הודות לניצחון הסוחף של מפלגת השמאל הקיצוני סיריזה, בראשות אלכסיס ציפראס, בבחירות ב-25 בינואר.

ציפראס, שדורש קיצוץ חד בחובותיה של יוון ומבטיח להגדיל את ההוצאות הציבוריות, מציב את האתגר הגדול ביותר עד כה בפני המטבע האירופי המשותף, ולפיכך גם בפני קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שאחראית לכך שהצנע הוא המסלול שבו צועדת היבשת.

הסיכון שלוקח ציפראס גבוה. אף שכולם, והוא ביניהם, חוזרים ואומרים כי הם מעוניינים שיוון תישאר בגוש היורו, סכנת פרישתה ברורה. ב-2012-2011 מרקל היססה, אך לבסוף החליטה לתמוך ביוונים כדי להשאירם בגוש. היא לא רצתה שגרמניה תואשם באסון אירופי נוסף, והן המדינות הנושות מצפון והן המדינות הלוות מדרום חששו מההשלכות של פרישת יוון.

רויטרס

המציאות כיום שונה: פרישה של יוון, אם תקרה, נתפשת יותר כאשמת היוונים; כלכלת אירופה חזקה יותר מלפני שלוש שנים; ו-80% מהחוב של יוון נמצא בידיהן של ממשלות או גופים ממשלתיים אחרים. מעל לכל, הפוליטיקה השתנתה. מצפון, הפינים וההולנדים, כמו הגרמנים, רוצים שיוון תקיים את ההבטחות שפיזרה להן בשני סבבים של חילוץ. בדרום, ממשלות ממרכז המפה הפוליטית חוששות כי סחיטה מוצלחת של יוון תדחוף את הבוחרים לכיוון מפלגות האופוזיציה הפופוליסטיות, כמו פודמוס במקרה הספרדי.

הדיונים בין יוון לנושיה הולכים להיות עסק מלוכלך, ויש להם שלוש תוצאות אפשריות - הטובה, ההרסנית והפשרה שתדחה את הקץ. גוש היורו תמיד העדיף לדחות צעדים כאובים, אך כיום הקרב הוא על פוליטיקה, ולא על כלכלה, לכן פשרה עלולה להתגלות כדבר הקשה ביותר להגיע אליו.

יש פתרון טוב שעשוי להתאים גם ליוון וגם לאירופה. ראשית, יש לומר כי ציפראס צדק בשני דברים, ובאחד שגה. הוא צדק בכך שהצנע של אירופה היה מוגזם. המדיניות של מרקל פגעה בכלכלת היבשת והובילה לדפלציה. ההחלטה המאוחרת של הבנק המרכזי של אירופה (ECB) על הרחבה כמותית היתה הודאה בכך. ציפראס צדק גם כשאמר שהחוב של יוון, שהגיע לרמה נוראית של 175% מהתמ"ג, למרות העלאות מסים וקיצוצי הוצאות, לא ניתן לפירעון. יוון צריכה להיכנס לתוכנית מחילת חובות כמו מדינה אפריקאית שפשטה רגל. ואולם ציפראס טועה בטענתו כי יש לנטוש את הרפורמות במדינתו. תוכניתו להחזיר לעבודה 12 אלף עובדים למגזר הציבורי, לבטל הפרטות ולהעלות את שכר המינימום תמחק את ההתקדמות שיוון כבר השיגה.

מכאן נובע פתרון אחד: לגרום לציפראס לנטוש את הסוציאליזם המטורף שלו, ולדבוק ברפורמות מבניות בתמורה להקלה בחובות - אם באמצעות דחייה נוספת של מועדי הפירעון על האג"ח, ואם באמצעות הפחתת הערך הנקוב שלהן.

ציפראס יכול להרגיע את הדחפים השמאלניים שלו בכך שישבור את האוליגופולים המוגנים של יוון ויאבק בשחיתות. השילוב של הקלה מקרו-כלכלית עם רפורמה מבנית מיקרו־כלכלית עשוי אפילו לשמש מודל לחיקוי למדינות אחרות כמו איטליה ואפילו צרפת.

זהו חלום הגיוני, עד שמתעוררים ונזכרים שציפראס הוא כנראה שמאלן מטורף, ולצדו מרקל, שבקושי מסוגלת לקבל את תוכנית ההרחבה הכמותית הקיימת. מכאן התוצאה השנייה וההרסנית של השיחות: יציאה של יוון מגוש היורו. האופטימיסטים צודקים כשהם אומרים כי ההשלכות יהיו כואבות פחות ממה שהיה עלול לקרות ב-2012, אך זה עדיין יכאב.

ביוון זה יוביל לפשיטות רגל של בנקים, הגבלות אשראי קשות, אובדן של יותר הכנסות, אבטלה גבוהה יותר מ-25% של ימינו - ואז עזיבה של יוון גם את האיחוד האירופי. ההשפעות על אירופה יהיו גם הן קשות. מיד יתעוררו ספקות אם פורטוגל, ספרד ואפילו איטליה צריכות או יכולות להישאר בגוש היורו. ההגנות החדשות על היורו, האיחוד הבנקאי וקרן החילוץ, עדיין לא עמדו למבחן אמיתי.

כך שהתשובה הסבירה ביותר היא פתרון זמני, כזה שלא יחזיק מעמד זמן רב. אם ציפראס לא יקבל הקלה בחוב, הוא יאבד את אמינותו בעיני הבוחרים. אם הוא יזכה בשיפור אפילו קל את עמדתה של יוון, מדינות אחרות צפויות להתנגד. כל שינוי בתנאי החילוץ יהיה חייב לעבור הצבעה בפרלמנטים לאומיים, כולל זה של פינלנד. וגם אם השינוי יאושר, הבוחרים במדינות כמו ספרד ופורטוגל ידרשו לשים קץ לצנע שלהם. חמור מכך, הפופוליסטים מימין ומשמאל בצרפת ואיטליה, שלא רק מתנגדים לצנע אלא גם לחברותן של המדינות שלהם בגוש היורו, יתחזקו.

וישנן גם בעיות טכניות בכל פתרון. ECB מתעקש שאינו יכול לספק נזילות חירום לבנקים של יוון או לקנות את האג"ח שלה, אלא אם ציפראס יגיע לתוכנית מוסכמת עם הנושים, כך שכל מבוי סתום עלול לעורר גל משיכות מהבנקים ביוון. דחיית מועדי הפירעון עשויה למנוע חלק מהתוצאות האלה, אך זה כנראה מעט מדי עבור ציפראס ויותר מדי מבחינת מרקל.

גם אתונה וגם ברלין ייאלצו להתפכח

בסופו של דבר, יוון תצטרך כנראה לאלץ את אירופה לקבל החלטות קשות. עם קצת מזל, הן יהיו קרובות יותר לפתרון של המשך הרפורמות ביוון בתמורה למחילת חובות. הבוחרים ביוון אולי חיים באשליה אם הם חושבים שציפראס יכול לקיים את מה שהבטיח, אך גם הגרמנים צריכים להביא בחשבון את השלכות הסרבנות שלהם. חמש שנים לאחר שניצת המשבר בגוש היורו, מדינות הדרום עדיין תקועות בצמיחה אפסית ואבטלה גבוהה מאוד. כעת יש גם דפלציה, כך שנטל החובות גדל למרות הצנע התקציבי. כשמדיניות מניבה תוצאות גרועות כל כך, אין פלא שהתעורר מרד בקרב הבוחרים ביוון.

אם מרקל תמשיך להתנגד לכל מאמץ להתניע מחדש את הצמיחה ולטפל בדפלציה בגוש היורו, היא תדון את אירופה לעשור אבוד ואפילו מתיש יותר מזה שחוותה יפן בשנות ה-90. זה בוודאי יעורר ברחבי אירופה תגובה פופוליסטית עזה יותר מאשר ביוון. קשה לראות כיצד המטבע המשותף ישרוד נסיבות כאלה. המפסידה הגדולה ביותר, אם זה יקרה, תהיה גרמניה עצמה.

אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#