היוונים קרובים לפרוש מגוש היורו - מה חושבים על כך הגרמנים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

היוונים קרובים לפרוש מגוש היורו - מה חושבים על כך הגרמנים?

הגרמנים טוענים שיוון מנסה לסחוט את גוש היורו ■ בגוש היורו בטוחים שיוון חייבת לבצע רפורמות - והממשלה החדשה ביוון טוענת שהאיחוד האירופי כפה עליה הסכם תקציבי דרקוני ■ כך נראה הכאוס באירופה

15תגובות

נדרשו שבועות ספורים, התעקשות גרמנית וייאוש יווני, ואולם בימים אלה נראה כי יוון מעולם לא היתה קרובה כל כך לפרוש מגוש היורו - והנהגת גוש היורו מעולם לא היתה קרובה כל כך לאפשר זאת.

האירועים מאז עלייתה לשלטון של מפלגת סיריזה ביוון היו דחוסים, מהירים ועתירי השלכות. לפי תמונת המצב הנוכחית, הנהגת גרמניה טוענת שהיוונים מנסים לסחוט את גוש היורו, ושגרמניה לא תוותר על תנאי החילוץ ודרישות הרפורמה והצנע. היוונים אומרים שאין ברירה אלא לאפשר להם הקלות מסוימות, אבל הם רוצים להישאר בגוש היורו - שיטה מצוינת לרמוז לגרמנים שהם עלולים לפרוש מהיורו. השווקים מצביעים נגד יוון - תשואת האג"ח שלה לעשר שנים זינקה בחדות: מ-8.3% ל-11.2% בתוך עשרה ימים. והיורו צנח בכמעט 6% בחודש. מה אומרים שני הצדדים בסיפור?

יוון: הצנע אשם; גוש היורו: קחו אחריות

ממשלת יוון טוענת כי הצנע שהוטל עליה קשה מדי, ולא מאפשר לה לצמוח; הוא הורס את המרקם החברתי ופוגע בחלשים. לדבריה, גם התנאים הפיננסיים לחילוץ מחמירים מדי - הריבית גבוהה מדי, החובות גדולים מכדי שבאמת ניתן יהיה לפרוע אותם, ויוון זקוקה לעוד מחילת חובות.

אי־פי

טענה נוספת היא כי התנאים התקציביים דרקוניים מדי - יוון כבר נהנית מעודף תקציבי "תפעולי", כלומר היא מוציאה פחות משהיא מכניסה, למעט תשלומי הריבית. העודף הראשוני הזה הוא 4.5%, וסיריזה מבקשת להקטין אותו. בהפרש התקציב שיישאר עם צמצום העודף התקציבי, סיריזה מבקשת לשקם את הרווחה הבסיסית - לעניים ביותר, למערכת הבריאות, להקטנת האבטלה.

לטענת הממשלה, יוון אינה מעוניינת בפרישה מגוש היורו.

טענה נוספת היא כי יוון מעוניינת להוציא לפועל רפורמות שישברו את מוקדי הכוח שחתרו תחת צמיחתה - הטייקונים, בנקאים מושחתים וכלי תקשורת שתומכים בהם - ויאפשרו חלוקה הוגנת יותר של פירות הצמיחה.

מנגד, נציגי המוסדות של האיחוד וגוש היורו טוענים כי ההסכם נחתם ואין לשנות את תנאיו - ועל יוון לקחת אחריות על כישלונותיה. הם גורסים 
שיוון חייבת לבצע רפורמות כדי להתייעל, כולל הפרטות של חברות ממשלתיות וקיצוץ במצבת עובדי הממשלה.

השינוי יכול להגיע
 רק מיוון עצמה

אם סיריזה תצליח לפרק את המבנה האוליגרכי של כלכלת יוון, גם במחיר של מחיקת חובות ומעט פחות עודף תקציבי, הפסדה של יוון, ועמה אירופה, ייצא בשכרה.

ואולם, כדי שאפשר יהיה להאמין לכנות דבריהם של חברי סיריזה, עליהם להזכיר דבר אחד שעדיין לא הוזכר בתעמולה החברתית שלהם - ועדי העובדים. ארגוני העובדים ביוון הם חלק ממארג הכוח שתקע את הכלכלה היוונית, יחד עם הטייקונים והממסד הפיננסי. אם בסיריזה יבחרו לא לגעת בהם, הם יחזקו את התדמית שלהם כשמאלנים רדיקלים פרועים ופופוליסטים ללא כיסוי.

טיעון הנשיאה באחריות שטוענים הגרמנים כלפי היוונים הוא טוב ויפה בתיאוריה, ואולם כל עוד לא מטפלים בכלכלה היוונית מהשורש, הצנע לא יפתור דבר. למעשה, הוא מסכל כל הזדמנות לעשות שינוי של ממש, כי רוב היוונים עסוקים בלשרוד. שינוי הפרדיגמה ביוון יכול להיעשות רק על ידי היוונים עצמם, ולא על ידי התערבות חיצונית.

היורו הוא חרב פיפיות חדה: מדינות במצבה של יוון בעבר קיבלו סיוע חיצוני, אך ביצעו פיחות כדי להקל את נטל החובות. כל עוד יוון ביורו, היא יכולה ליהנות מהסיוע של הבנק המרכזי וקרנות הסיוע היווניות, אולם החובות הנקובים ביורו
הם פשוט הרסניים - אין שום מדינה שיכולה לפרוע חובות בהיקף כזה.

בנוגע לבזבזנות היוונית שכולם מגנים - עודף תקציבי ראשוני מראה שהממשלה מסוגלת לנהל מאזן בצורה זהירה, אולם היא רוצה שהעודף השוטף יהיה קטן יותר. אם נסתכל על שתי מדינות אחרות שנדרשו לחילוץ - ספרד ואירלנד - נגלה שעודף תקציבי (לשתיהן היה ערב המשבר עודף תקציבי של כמה אחוזים מהתמ"ג) הוא לא ערובה לחסינות בפני משבר.

אירופה מגינה 
על המשקיעים

המצב באירופה מידרדר והולך - נתוני מדד המחירים מצביעים על כך שהאינפלציה דועכת לרמה של דפלציה. במצב כזה, הבנק המרכזי נאלץ להציף את השווקים באשראי זול באמצעות הרחבה כמותית, שהיא קנייה של אג"ח ממשלתיות. בצעד זה יש פתרון מסוים לחששות מפני חדלות פירעון, כי הבנק מסלק בעצם את חובותיהן של מדינות כמו יוון, ספרד ופורטוגל מידיים פרטיות לכספותיו, שיכולות להכיל את הניירות האלה עד אין קץ.

ואולם, כשאנחנו מהרהרים בשאלה מי מרוויח מהמדיניות הזאת של הרחבת היצע הכסף הזול במקביל לצמצום תקציבים ממשלתיים, אנחנו מקבלים את הסיבה היסודית לכישלון בהתמודדות עם המשבר: בסופו של דבר, הממסד האירופי מגן על המשקיעים, הבנקים ובעלי ההון. האזרחים והעובדים לא מקבלים שום עזרה. מישהו זוכר את מרקל אומרת ולו מלה אחת על אבטלה של 27% ביוון ובספרד? לא. מרקל יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, כי אצלה בבית יש אבטלה של 4.8%.

נכון, הגרמנים חרוצים והתנהגו באחריות, ולכן הם נהנים מתעסוקה, אולם רוב ההישג הזה מיוחס לרפורמות שעשה קודמה של מרקל, ואחרי זה, היורו עצמו. כשגרמניה הצטרפה לאותו מטבע שאליו הצטרפה יוון, היא סידרה לעצמה פיחות דה־פקטו שעוזר לה לייצא את מוצרי התעשייה האיכותיים שלה בזול יותר מאשר היתה יכולה אם היה לה מטבע משלה. כך יוצא שה"מס" שמשלמים הגרמנים על החטאים של היוונים הוא בעצם סוג של ביטוח תעסוקה.

מעניין היה לערוך תרגיל אנליטי - מה היה קורה לכלכלה הגרמנית אם לא היה מוקם גוש היורו וגרמניה לא היתה נהנית ממטבע בשער נמוך יחסית. ייתכן שלא היתה נשארת 
"האיש החולה של אירופה", כפי שהיתה לפני 15 שנה, אולם אולי לא היתה גם מעצמת היצוא שהיא כיום.

אבל את מרקל לא מעניינות השערות מסוג זה וגם לא מעניין מה שקורה ליוונים כעת. הסולידריות נעצרת במכונות הדפוס של הבנק המרכזי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#