רוצים להגר לקנדה? כדאי שתדעו על מה מסתכלים במחלקת ההגירה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רוצים להגר לקנדה? כדאי שתדעו על מה מסתכלים במחלקת ההגירה

בזמן שבאירופה מחפשים דרכים לסגור את השערים בפני מהגרים, בקנדה מעלים את היעד השנתי לתושבי קבע חדשים

83תגובות

ב-1976 הכריזו בקנדה על דרך חדשה במאבק למיגור האפליה והדעות הקדומות במערכת ההגירה הקנדית. במקום יתרון ללבנים, התעלמו בשיטת הנקודות החדשה מהגזע וממדינת המוצא של 
מגיש הבקשה להגר לקנדה, ובמקום זאת - ניתנה עדיפות להשכלה, בקיאות באנגלית או צרפתית 
וניסיון תעסוקתי.

הרעיון של ביסוס ההגירה לקנדה על כישורים במקום על גחמותיהם של הפקידים, נראה אז חזון רחוק. ואולם, בעקבות השינוי החליפו מהגרים ממוצא אסיאתי את הלבנים האירופאים כקבוצת המהגרים הדומיננטית. מדינות נוספות - בהן אוסטרליה, ניו זילנד וסינגפור - אימצו את השיטה הקנדית, ובאירופה אפילו פוליטיקאים המתנגדים למדיניות של "הגירה ללא הגבלה" שיבחו את הגישה הסלקטיבית של קנדה.

קנדה עדיין נחשבת נאורה יחסית בכל הנוגע להגירה. המפלגה השמרנית השולטת במדינה היא אולי מפלגת הימין היחידה בעולם המערבי שתומכת במדיניות הגירה כזאת. בזמן שבאירופה מחפשים דרכים לסגור את השערים, ובארה"ב מתקיים ויכוח לגבי מספר המהגרים הלא־חוקיים שיש לגרש - בקנדה העלו את היעד השנתי לתושבי קבע חדשים, מ–265 אלף ל–285 אלף.

בלומברג

כריס אלכסנדר, שר ההגירה של קנדה, אמר כי ציפה לסערה כשההודעה על העלאת יעד ההגירה פורסמה באוקטובר 2014, אבל הודעה כזאת מעולם לא הגיעה. "הקנדים פשוט חושבים שזה היה הדבר הנכון לעשות", הוא הסביר.

עם זאת, מדיניות ההגירה בקנדה משתנה. מאז שעלו לשלטון ב–2006, התרחקו השמרנים מהרעיון של קליטת מהגרים בהתבסס על "כישרון האזרחות" שיש להם, לכיוון של קליטת מהגרים המחזיקים הצעת עבודה בקנדה. ב–1 בינואר עשו הקנדים צעד נוסף בכיוון הזה, והשיקו "מסלול כניסה מהירה" חדש, שמגדיל מאוד את המשקל שניתן להצעת עבודה בקנדה בהחלטה אם לאפשר למהגרים ליהפך לתושבי קבע.

בתחום הזה, הולכים בקנדה בעקבות מדינות אחרות. כך, למשל, בניו זילנד התחילו לתת עדיפות למחזיקי הצעת עבודה ב–2003, ואוסטרליה קידמה צעד דומה ב–2009. השינוי הזה הגיוני, אבל מבקריו חוששים מכך שבמעבר ממדיניות המבוססת על ערכים אזרחיים לכזאת הנשלטת על ידי היגיון תאגידי, הופכת קנדה את המערכת לפגיעה יותר בפני הונאות ואפליה. אף שהיא פתוחה יותר ממפלגות ימין אחרות, מפלגת השמרנים הקנדית קשוחה מאוד בכל הנוגע להכנסת בני משפחה של פליטים ומהגרים.

אשרות עבודה לרקדניות אקזוטיות

במערכת הנקודות המקורית היו פגמים - המהגרים אמנם חמקו מאפליה בשערי הכניסה למדינה, אבל לעתים קרובות סבלו ממנה כשניסו למצוא עבודה; מעסיקים לא תמיד הכירו בכישורים ובהשכלה שרכשו מועמדים לעבודה בחו"ל, במיוחד מחוץ לאירופה; רופאים מצאו עצמם נוהגים במוניות, אדריכלים עבדו כקופאים בחנויות נוחות, ושיעור האבטלה בקרב המהגרים גבוה כמעט ב–50% לעומת ילידי קנדה.

המערכות החדשות שמנסים להנהיג בקנדה, ושמבוססות על תעסוקה, נועדו לתקן חלק מהבעיות האלה. הן מפחיתות את חוסר ההתאמה בין המשרות הזמינות לבין כישורי המהגרים, ומעודדות אותם להתיישב מחוץ לערים גדולות כמו טורונטו, ונקובר ומונטריאול, שבהן הם נוטים להתרכז. "אם אכפת לכם רק מאיך המהגרים מסתדרים במובן הכלכלי - הראיות מעידות כי המערכת מטיבה עם שיעורי התעסוקה", אמרה מדלין סמפיון, ראש מכון ההגירה של אוניברסיטת אוקספורד.

הניסיון הראשון של השמרנים ליישם מערכת כזאת לא היה מוצלח. הממשלה ניסתה לרצות את המעסיקים בכך שהעלתה בחדות את מספר העובדים הזרים שהורשו להיכנס באופן זמני. "זאת היתה הדרך היחידה לאייש משרות המצריכות כישורים נמוכים ובינוניים שקנדים לא רצו", אמר דן קלי, ראש ארגון המייצג עסקים קטנים בקנדה.

המהגרים הזמניים היו גם הם משכילים, אבל היו תלונות. במקום להפלות את המהגרים, עשו המעסיקים כל שביכולתם כדי לגייסם לעבודה בעלות נמוכה. אחד הבנקים אף פיטר 60 עובדי טכנולוגיה, והפנה את המשרות האלה לחברה חיצונית, שהביאה מהגרים בשכר נמוך להחליפם; אשרות עבודה שניתנו ל"רקדניות אקזוטיות" הביכו את ראש הממשלה סטיבן הרפר, נוצרי אוונגליסטי. עד שביוני שעבר החמירה הממשלה הקנדית את הגבלת הכניסה של מהגרים זמניים בעלי אשרת עבודה.

תוכנית הכניסה המהירה היא הניסיון השני. היא מדרגת את המועמדים להגירה בסולם של 1,200 נקודות, ומחצית מהנקודות ניתנות למי שבידם הצעת עבודה או מועמדות לאחת מתוכניות ההגירה המחוזיות של קנדה. בעלי הניקוד הגבוה מוזמנים עד להגיש בקשה לתושבות קבע במסגרת אחת משלוש תוכניות כניסה כלכליות; היתר נותרים במאגר כללי שממנו הממשלה, ולבסוף גם המעסיקים, יכולים לבחור.

אף שהעובדים בעלי הכישורים חייבים עדיין לעבור את מערכת 100 הנקודות הישנה, מדובר בהליך רשמי. "המערכת החדשה תעזור למשוך מהנדסים, מומחים לטכנולוגיית מידע ועובדי מערכת בריאות שלהם קנדה זקוקה", אמר אלכסנדר.

השינויים האלה נועדו לטפל בבעיות שהתעוררו מוקדם, בכך שנדרש בהם כי המהגרים יוכיחו מראש שהניסיון שלהם מוכר בקנדה, ובכך שהם מחייבים את המעסיקים להראות מראש שאין קנדים זמינים למשרה. התוכנית החדשה מפחיתה גם את יעד הגיל של קנדה: פונים בשנות ה–20 לחייהם מקבלים את הניקוד המקסימלי על גילם. המהגר האידיאלי של קנדה הוא צעיר יותר, רב־לשוני, עבד בקנדה זמן ארוך יותר מהמהגר המבוגר יותר, ובניגוד אליו - גם מחזיק בהצעת עבודה. בעקבות זאת, שיבח שר לשעבר את השמרנים על כך שהפכו את מחלקת ההגירה לסוכנות כוח אדם ענקית.

עם זאת, לא כולם מרוצים. "השינויים שהוחלו מבצעים למעשה הפרטה של מדיניות ההגירה הקנדית וימשיכו להנציח את האפליה", אמר ג'פרי רייז מאוניברסיטת טורונטו. "אבל למערכת הניקוד יש ערך מסוים, למרות כל הפגמים שלה", הוא סבר.

לפי סקר שערכה מחלקת ההגירה במדינה, חוששים קציני הגירה כי במערכת המבוססת על מעסיקים יהיו הרבה הונאות. בנוסף, ישנו חשש שמעסיקים שאינם באמת קיימים יציעו עבודות דמיוניות לחבריהם ובני משפחותיהם של המהגרים.

לכך מיתוספת הסכנה שמהגרים הקשורים למעסיק מסוים למשך תקופת זמן עלולים להיות מנוצלים לרעה. בניגוד למערכת הנקודות הישנה, שהיתה נייטרלית בכל הנוגע לגזע ולאום, המערכת החדשה מאפשרת למעסיקים להפלות בדרכים שקשה יותר לזהות ולעקוב אחריהן. לפי סקר שפורסם ב–2011, מעסיקים דוברי אנגלית בטורונטו, ונקובר ומונטריאול נתנו עדיפות למחפשי עבודה עם שמות בעלי צליל אנגלי.

המעבר של השמרנים לכיוון מערכת נקודות שמערבת את המעסיקים מסתדר גם עם הקו הנוקשה שלהם לגבי פליטים ומבוגרים שרוצים להצטרף לבני המשפחה שלהם בקנדה. בעוד שמערכת הנקודות הישנה נתנה למבקשים להגר נקודות על בני משפחה שכבר חיים במדינה (תחת סעיף של "יכולת הסתגלות") - החדשה לא עושה זאת.

רויטרס

ניצול לרעה של הנדיבות הקנדית

ג'ייסון קני, שהיה שר ההגירה לפני אלכסנדר, הידק את ההגבלות על כניסת פליטים בטענה כי "היה יותר מדי ניצול לרעה של הנדיבות שלנו". בית משפט פסק שהקיצוצים בהוצאות על טיפול רפואי בפליטים היו אכזריים ונוגדים את החוקה, החלטה שהממשלה מערערת עליה. אלכסנדר ספג אש על כך שהסכים להכניס 1,300 פליטים סורים בלבד ב–2014. הוא מתעקש שקנדה מקבלת יותר משהיא צריכה לקבל בהתחשב בגודל אוכלוסייתה. כ–2,400 פליטים סורים נמצאים בקנדה, והממשלה התחייבה לקבל 10,000 נוספים.

"הקנדים החדשים צעירים ומשכילים יותר מאי פעם", התגאה אלכסנדר. "בקרב המהגרים שלנו יש שכיחות גבוהה יותר של תארים אקדמיים מאשר בקרב כלל האוכלוסיה הקנדית", הוא אמר. כל זה מבשר טובות לעתידה של קנדה - אבל האידיאליזם של העבר דועך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#