פאנל הבנקאים: "אין אמון בין התעשייה לרגולטורים שלה" - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דאבוס 2015

פאנל הבנקאים: "אין אמון בין התעשייה לרגולטורים שלה"

מנכ"ל דויטשה בנק: ״ב-2008 לא היה בנק שלא רצה להיות גלובלי וסופרמרקט פיננסי. היום זה אחרת"

תגובות

בנקאים ובנקים איבדו מהפופולריות שלהם? לפחות לא בכנס בדאבוס. הדיון על עתיד הבנקאות בכנס היה מלא עד אפס מקום. ולמה? כי בדאבוס יש משקל יתר של בנקאים, וכולם רוצים לדעת לאן התעשייה שלהם הולכת.

אולי באופן מפתיע, הדיון של הבנקאים היה שמרני. אף אחד מהם לא רואה מול עיניו איום קיומי. המנכ"ל המשותף של דויטשה בנק, ג׳ין אנשו, התמקד בגודל: ״ב-2008 לא היה בנק שלא רצה להיות גלובלי וסופרמרקט פיננסי. היום זה אחרת: 80% מהבנקים הינם אזוריים, והם נהנים ממחירי מניות גבוהים מהבנקים הגדולים".

לעומתו, מנכ"ל בנק אוף אמריקה, בראיין מוינהן, חושב שהגודל מנצח: ״אנחנו משקיעים 800 מיליון דולר על מחקר״, הוא מסביר. מכולם, דווקא הבנקאי הסיני היה זה שהעלה את השאלות של מערכות דיגיטליות חליפיות שמאיימות על התעשייה, בעוד אחרים לא ממש מודאגים ממנה - גם אם הם יודעים שהצעירים אינם נכנסים לעולם לסניפי בנקים.

אולי מתוך אמונה, ואולי מתוך יחסי  ציבור, הבנקאים לא תקפו את הרגולטורים שמצרים בשנים האחרונות את צעדיהם. חלק מהם אפילו הצהיר כי ״רוב החלטות הרגולציה היו נחוצות״. מנכ"ל בנק אוף אמריקה הסכים: ״היינו חלק מהמשבר ולכן הרגולציה נדרשה. עכשיו העולם נכנס למו"מ בין הרגולטורים לבין התעשייה הבנקאית, והמשימה היא ליצור אמון ציבורי בתהליך הזה - שעדיין נמשך. הלקוחות עדיין לא מרגישים אמון כזה. הצד החיובי הוא שלמרות הכל, המערכת עובדת״.

איתן אבריאל

אנדרה אסטבס, מנכ"ל הבנק ברזילאי, מבהיר את מה שרבים בתעשייה יודעים אבל לא מספרים: יותר קל לעבוד בענף מפוקח מאשר התעשיה שאינה כזו - ולבנקים כדאי לחשוב היטב לפני שהם דורשים ריכוך של הרגולציה.

באופן טבעי, הבנקים מאוד מושפעים ממדיניות הריבית ורכישות אגחים של בנקים מרכזיים. עבורם, זו תרופה בטעם מר-מתוק: מצד אחד היא מייצרת יציבות וודאות, אך מנגד לבנקים קשה יוצר להרוויח בעולם של ריבית אפסית.

לשאלה של המנחה, "למה אתם רוצים את העבודה הזו שלכם?״, הבנקאים לא התעלו מעבר לקלישאות. במקום לענות ״כי אני מקבל יותר כסף ממה שחלמתי אי פעם״, שמענו מהם ניסוחים מכובסים על ״משמעות״ וסיפוק.

ואיפה הסיכונים הנוכחיים בבנקאות? אין הפתעות: מחירי הנפט, הדפסת הכספים וריבית אפסית. הבנקאים מקווים לחזור לתנאים ומציאות מוכרים יותר, אבל בינתיים ממליצים לאמץ את ההבנה ששינויים גדולים יכולים להתרחש, ובנק צריך להיות מוכן להם.

המעניין הוא שכמו כל אזרח ברחוב, המנכ"לים של הבנקים הגדולים בעולם משוכנעים שהם עושים את מה שצריך ("אנחנו מתמודדים בלי זעזועים עם התנודות בנפט, במטבעות, ובמחירי אג"חים") - ואילו הבעיה היא אצל הפוליטיקאים, שאינם מתפקדים. את הטיעון שלפיו אותם פוליטיקאים אדישים הם בדיוק אלה שמאפשרים להם לשמור על השליטה בשווקים ועל משכרות העתק שלהם - אף אחד לא השמיע, וגם לא עלתה שאלה כזו מהקהל.

ככלל, מנהלי בנקים הם לא חבורה פתוחה או צבעונית המיוחד, אבל  יש שאלה שאפילו מנכ"ל בנק אוף אמריקה לא היה יכול לענות עליה ברצינות: ״האם אתה סומך על הרגולטורים?״. התשובה שלו: ״ברצינות? ואז תשאלו אותי האם אני סומך על התקשורת?".

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#