יש לנו כיום יותר זמן פנוי, 
אז למה כולם עסוקים כל כך? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש לנו כיום יותר זמן פנוי, 
אז למה כולם עסוקים כל כך?

יום העבודה במדינות העשירות אמנם התקצר, אך השינויים במבנה שוק העבודה, 
ההישגיות ושפע האפשרויות, הפכו את הזמן של העובדים במערב ליקר ונדיר יותר

תגובות

התחזיות נשמעו מבטיחות: בעתיד, שעות העבודה יתקצרו והחופשות יתארכו. "נכדינו", כתב ג'ון מיינרד קיינס ב–1930, יעבדו "סביב שלוש שעות ביום" - וכנראה שרק מבחירה. ההתפתחות הכלכלית והחידושים הטכנולוגיים כבר כיווצו את שעות העבודה משמעותית עד לתקופתו, ולא היתה סיבה שלא לחשוב שהמגמה הזאת לא תימשך. מכוניות ומכשירים חשמליים שחוסכים זמן מבטיחים יותר מהירות ופחות טרחה בכל תחומי החיים. פסיכולוגים חברתיים חששו: מה אנשים יעשו בכל הזמן הפנוי שיהיה ברשותם?

החשש הזה לא היה מוצדק. כל האנשים בכל מקום עסוקים תמיד. בעולם התאגידי, בעיית המחסור בזמן משפיעה על מנהלים בכל העולם, והיא נהפכה לחמורה יותר בשנים האחרונות, לפי ניתוח של חברת הייעוץ מקינזי.

מדוע אנשים חשים שאין להם זמן? חלק מהסיבה היא בעיה תפישתית. לאנשים במדינות עשירות יש כיום יותר זמן פנוי מבעבר. לכן, הבעיה היא פחות כמה זמן יש לאנשים ויותר איך הם רואים אותו. מאז הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בשעון כדי לתאם את העבודה במאה ה–18, זמן נמדד בהקשר של כסף. ברגע שהשעות נמדדות בכסף, אנשים מודאגים יותר לגבי חיסכון ושימוש רווחי בהן. כשכלכלות צומחות וההכנסות עולות, הזמן של כולם יקר יותר. וככל שמשהו נהיה יקר יותר, כך נדמה שיש פחות ממנו.

תרבויות אינדיווידואליסטיות, שנותנות חשיבות להישגים על פני ייחוס, מטפחות את הלך המחשבה הזה. זה יוצר תחושת דחיפות לנצל כל רגע, אומר הארי טריאנדיס, פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת אילינוי. ערים גדולות ועשירות יותר שבהן השכר גבוה יותר וגם יוקר המחיה, מעלות עוד יותר את ערך הזמן הפנוי.

כשאנשים רואים את הזמן שלהם במונחים של כסף, הם נהיים קמצנים יותר לגבי הראשון כדי לחסוך בשני. עובדים שמקבלים שכר לפי שעה מתנדבים פחות ונוטים להיות חסרי מנוחה כשהם לא עובדים. בניסוי שערכו סנפורד דוו וג'וליאן האוס מאוניברסיטת טורונטו, הושמע לשתי קבוצות של אנשים חלק מ"דואט הפרחים" מהאופרה "לקמה" - קטע מוזיקלי שאמור להיות מרגיע ונעים לאוזן. לפני שהושמע הקטע התבקשו המשתתפים באחת הקבוצות לחשב כמה כסף הם מרוויחים על שעת עבודה. אותם משתתפים הראו חוסר סבלנות ועצבנות כאשר המוזיקה התנגנה - משום שזמן ההאזנה לפתע נתפש בעיניהם כיקר ואולי אף מבוזבז.

רויטרס

מעמד הפנאי הממהר

הרעיון שלפיו שגשוג כלכלי ייצור תחושה של מחסור בזמן נראה מוזר בשנות ה–60, בהתחשב בכל מכסחות הדשא ומערבלי המזון חוסכי הזמן שהומצאו אז. אך ישנה התאמה בין פריווילגיה ללחץ. אף שאנשים אולי מרוויחים יותר כסף, הם לא מרוויחים יותר זמן, וזה הופך אותו ליקר יותר.

הזמינות של סחורות ומוצרים רק הפכה את הזמן ללחוץ יותר, משום שהמאבק לבחור מה לקנות או במה לצפות או מה לאכול או לעשות מעלה את מחיר הפנאי (בחירה של דבר אחד מגיעה על חשבון משהו אחר) ותורם לתחושת המתח. אינסוף האפשרויות שמציע חיבור פשוט לאינטרנט מבלבלות עוד יותר. כשיש כל כך הרבה דרכים לבלות את הזמן, מן הסתם נרצה יותר ממנו. וההנאות הן דבר חולף. כפי שאמר פעם אלברט איינשטיין: "שעה של ישיבה על ספסל בפארק עם נערה יפה חולפת כמו דקה, אך דקה של ישיבה על תנור רותח נדמית כשעה שלמה".

טכנולוגיות חדשות כמו אי־מייל וסמארטפונים מעודדות חוסר סבלנות וחרדה. ההתמודדות עם הביקוש התמידי מצריכה לעתים קרובות מולטי־טסקינג, ונדמה כי העבודה אף פעם לא מושלמת. ואולם המחסור בזמן הוא לא רק בעיה של תפישה, אלא גם של חלוקה. שינויים באופן שבו אנשים עובדים וחיים שינו את חוויית הזמן הפנוי ומי שחווים אותה. ב–20 השנים האחרונות, מי שעובדים שעות ארוכות ומתמרנים בין הרבה תחומי אחריות בבית גם היו במקרה בין המשכילים ובעלי השכר הגבוה ביותר. המעמד המכונה "מעמד הפנאי" מעולם לא מיהר יותר.

לפני 30 שנה, הסבירות שעובדי צווארון כחול יעבדו יום ארוך היתה גבוהה לעומת בעלי מקצוע. כיום, בעלי מקצוע בכל מקום עובדים שעות ארוכות יותר מעמיתיהם חסרי ההשכלה. בשעה מסוימת הם עוזבים את המשרד והולכים הביתה, אבל ממשיכים להציץ בסמארטפונים שלהם, שמזכירים להם שעבודתם אף פעם לא מסתיימת.

זה משאיר להם הרבה פחות זמן לשחק. אף שזמן הפנאי התארך עם השנים, מבט מקרוב מראה כי רוב העלייה התרחשה בין שנות ה–60 לשנות ה–80. מאז, כלכלנים הבחינו בהתרחבות "פער הפנאי" הזה, כשחלק הארי של הזמן הפנוי מגיע לאנשים בעלי השכלה נמוכה יותר.

חלק מהסיבה לכך נעוץ בשינויים מבניים בשוק העבודה. הזדמנויות התעסוקה עבור מי שאין ברשותם השכלה אקדמית פחתו, הזמינות של משרות בתחום הייצור במדינות העשירות ירדה, העבודות שנשארו הן במגזר השירותים, והן בדרך כלל פחות מספקות ובשכר נמוך יותר. כך שמרוב הבחינות, הערך של שעות עבודה בקרב מי שפחות משכילים נמוך יותר, ואין ממש מה לקנא ב"זמן הפנאי" הזה. סיבה נוספת היא שכל העובדים כיום חשים פחות ביטחון בעבודה, והזמן הנוסף שהם משקיעים בה משתלם.

הורים ממהרים יותר

יש שמאשימים את התרבות הפוריטנית של ארה"ב. האמריקאים "תמיד ממהרים", כתב אלכסיס דה טוקוויל לפני יותר מ–150 שנה. אך המציאות מורכבת הרבה יותר. עד לשנות ה–70, העובד האמריקאי השקיע אותו מספר שעות עבודה כמו האירופי הממוצע. אך דברים השתנו בעקבות הזעזועים הכלכליים של שנות ה–70. האיגודים באירופה לחמו בהצלחה לייצוב המשכורות, קיצור שבוע העבודה ושיפור ההגנה על המשרות.

העובדים באירופה בעצם המירו כסף בזמן פנוי. זה העלה את השימוש בימי החופש, משום שהחופשות מהנות יותר ויקרות פחות כשכולם נמצאים בחופש.

תומר אפלבאום

בארה"ב, שם איגודי העובדים תמיד היו חלשים, הובילו אותם זעזועים לאובדן משרות ולהגברת התחרות. בשנות ה–80, הנשיא רונלד רייגן קיצץ מסים ותוכניות רווחה. המחירים העולים של שירותים בסיסיים כמו פנסיות, שירותי בריאות וחינוך - כל מה שמסובסד באירופה - הופכים את המרת הזמן בכסף לרציונלית אצל האמריקאים, שזמן החופשה שלהם מוגבל יותר בכל מקרה.

התשואות על עבודה בארה"ב גם אמורות להיות גבוהות יותר, לפחות עבור מי שברשותם תואר אקדמי. זאת משום שמסים וקצבאות לא עושים הרבה כדי לגשר על הפער בין העשירים לעניים כמו במדינות עשירות באירופה. "בארה"ב ההשלכות של לא להיות בפסגה דרמטיות כל כך, עד שמרוץ העכברים מואץ", אומר הכלכלן חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ.

הורים משכילים עובדים הם האוכלוסייה שסובלת מהמחסור הכי חמור בזמן, משום שהם לא רק עובדים שעות ארוכות יותר בממוצע, אלא גם מבלים יותר זמן עם ילדיהם.

מדוע הם מתעקשים ללוות את ילדיהם לאימוני כדורגל ורסטיליים במקום לעשות מיקור חוץ? ישנן כמה סיבות. הראשונה היא שרבים אומרים שזהו זמן משמעותי יותר עבורם מהזמן שהם היו משקיעים בפעילויות אחרות, כולל עבודה בתשלום. הזמן עם הילדים יקר אף יותר מזמן העבודה. סיבה נוספת היא שהורים משכילים מביאים לעולם ילדים בשלב מאוחר יותר בחיים, מה שמציב אותם בעמדה טובה יותר מבחינת רגשית ופיננסית להשקיע יותר בהורות.

העלייה בתעסוקת נשים הגיעה במקביל לעלייה חדה בסטנדרטים של מה שנחשב להורות טובה, ובמיוחד אמהות טובה. רגשות אשם לגבי עבודה מחוץ לבית, בשילוב עם לחץ חברתי, מובילים נשים רבות לנסות ולממש את מה שנראה בעיניהן כאמהות האידילית, לדברי ג'ודי וייקמן, פרופסור לסוציולוגיה מלונדון סקול אוף אקונומיקס. "אמהות עובדות עם ילדים צעירים הן פלח האוכלוסייה שמקריב הכי הרבה מזמנו", אומר ג'פרי גודבי, מומחה לניצול זמן מאוניברסיטת פן סטייט.

הורים כיום גם יותר מודעים לאופן שבו ילדיהם לומדים ומתפתחים, ולכן יש להם גם יותר כלים לטפח את ילדיהם ולהכינם לעתיד מצליח, מה שגורם לרבים להשקיע בהורות זמן רב.

פנאי הוא כיום סוג של מיתוס. מי שבידם יותר מדי מקוללים. אחרים מוצאים אותו יקר מכדי ליהנות ממנו. רבים מבלים את הרגעים הפנויים שלהם בבהייה במסכים, אפילו שעשיית דברים אחרים כמו ביקור חברים או התנדבות גורמים לאנשים יותר אושר. רבים מניחים שיפדו את כל הזמן הפנוי שלהם כשיפרשו לגמלאות. בינתיים, לחיים העמוסים יש תגמול. אחרת למה בכלל לטרוח?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#