רוצים שהילד שלכם ייהפך לספורטאי מקצועני? תחשבו פעמיים ותקראו את הכתבה הזאת - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רוצים שהילד שלכם ייהפך לספורטאי מקצועני? תחשבו פעמיים ותקראו את הכתבה הזאת

שחקנים ומאמנים מענפים שונים בארה"ב מזהירים מההשלכות המזיקות של ההשקעה האדירה בילדים ספורטאים, שעה שההוצאות מזנקות והסיכויים קלושים

תגובות

ג׳ון אמיצ׳י החזיק בפעם הראשונה בכדורסל כשהיה בן 17, לאחר שנים ששיחק ראגבי באנגליה. תוך זמן קצר הוא עזב את המדינה ועבר לאוהיו בארה״ב, שם סיים את בית הספר התיכון. שש שנים לאחר מכן הוא כבר היה הסנטר הפותח של קליבלנד קבאלירס בליגת ה-NBA, בה היתה לו קריירה לא רעה. 

מייק טרומבלי, שבתיכון שיחק גם פוטבול וגם בייסבול, הלך לאוניברסיטת דיוק בלי מלגת ספורטאי. הוא התקבל לקבוצת הבייסבול ונבחר בדראפט כבר אחרי השנה הראשונה על ידי מינסוטה טווינס, שם שיחק במשך 11 עונות. 

טראביס דארש מעולם לא חשב לשחק פוטבול לולא אותו שער שכבש מחצי מגרש כשהיה ילד במונטנה. חבר הציע לו לשקול להפוך לשחקן. הוא קיבל מלגה מאוניברסיטת פרדו, שם הוא נבחר לנבחרת האול-אמריקן והלך לשחק באופן מקצועני בסינסינטי בנגלס מליגת ה-NFL. 

אי־אף־פי

האנשים האלה הגשימו חלומות של ילדים רבים, ולעיתים קרובות יותר, של הוריהם. הם הצטיינו בשלושת ענפי הספורט שרוב הילדים בארה״ב משחקים, ניצלו את יכולתם כדי לשחק בקולג׳ (ולרוב שילמו עבור זה) ואז פנו לקריירות מקצועניות משתלמות. אבל שלושת האתלטים האלה, כיום בשנות ה-30 וה-40 שלהם ומרקעים שונים, מסכימים על דבר אחד: לאופן שבו ספורט בגילאים צעירים משוחק כיום אין שום דמיון לילדותם, והכסף, הזמן והאנרגיה שהורים מוציאים הם ככל הנראה מופרזים.

דארש, כיום מרצה באוניברסיטת יוטה סטייט, שם המחקר שלו עוסק במעורבות של הורים בקריירות הספורט של ילדיהם, אמר כי ההוצאות על ספורט גדלו כל כך - עד 10.5% מההכנסות של משק הבית לפי המחקר שלו - שהדבר פוגע בהרמוניה המשפחתית.

״משפחה שמביאה הביתה 50 אלף דולר בשנה יכולה להוציא 5,500 דולר״, אמר. ״בלי להיות שיפוטי, אני מבין משפחות שמוציאות סכום כסף כזה. מה שלא בסדר הוא שההשקעה הזאת גורמת להתנהגות הורית שלילית. אם הילד אומר שהוריו מוציאים עליו עשרת אלפים דולר בשנה, מה הם מצפים ממנו בתמורה? האם זאת מלגה לקולג׳? כי הסיכויים שהילד יקבל מלגה קלושים״.
 
מי שמזהיר מההשלכות הם ספורטאים בולטים לשעבר ואפילו מאמנים, שמזינים את האובססיות של ההורים. הנכונות להשקעה גדולה - בכסף, בזמן, ברגשות - צריכה להיעשות בצורה יותר זהירה, הם אומרים. 

טרומבלי בן ה-47, המשמש כיום כיועץ פיננסי בעיירה בה נולד במסצ׳וסטס, מקונן על כך שהרמה הגבוהה ביותר של ספורט לנוער נמצאת מחוץ להישג ידם של ילדים רבים. הוא אמר שהכי רחוק שהוא נסע בזמנו זה לכמה עיירות סמוכות, אבל לאחרונה המשפחה שלו נסעה במשך שעות בשביל סוף שבוע של טורניר תיכון בניו ג׳רזי. ״יש אנשים שאין להם את היכולת הפיננסית לשלם עבור הילד שלהם לעשות את זה״, אמר. ״אני חושב שלפעמים ילדים לא משחקים ביותר מענף אחד בגלל שזה יקר מדי״.

״הבעיה הכי גדולה לספורט נוער כיום הוא שלכל כך הרבה מהמבוגרים שמפיצים את התרבות הזאת אין שום רקע בהתפתחות ילדים או חינוך גופני״, אמר בוב ביגלו, לשעבר שחקן NBA בבוסטון סלטיקס וסן דייגו קליפרס ומחבר הספר ״תנו לילדים לשחק״ (״Just Let the Kids Play״). ״הרקע של האנשים האלה הוא לשחק בעברם באיזשהו תיכון איפשהו ולצפות ב-ESPN. אלה הם שני הכישורים הגרועים ביותר שיש״.

אמיצ׳י מצביע על בעיה נוספת. ״למאמנים מותר להיות חסרי רגישות לחלוטין״, הוא אומר. ״אני ראיתי מאמן צורח על ילדה במרחק של סנטימטרים מהפנים שלה בזמן שהוריה יושבים ביציע, וכשהיא ניגשה אליהם הם המשיכו לצעוק עליה. אפשר להבין עד כמה דברים השתבשו בספורט אם ניקח את התרחיש הזה לתוך כיתת לימוד ונהפוך את המאמן למורה לצרפתית. המורה הזה יצרח על הילדה סנטימטרים מהפנים שלה כי היא לא יכולה להטות פועל? ההורים שלה יעמדו מנגד ויאפשרו את זה? לא, הם ירתחו מזעם״.

מארק היימן, מרצה באוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון שכתב ספרים על ספורט לנוער, אמר כי ההורים שכל רצונם לתת לילדיהם את ההזדמנות הטובה ביותר בחיים או מלגה לקולג׳ לא מסתכלים על סטטיסטיקות. ״הורים חושבים שההשקעות האלה מוצדקות; הם חושבים שזה יסלול את הדרך לקולג׳״, אמר. ״אבל זה מידע מוטעה ברובו. אחוז תלמידי התיכון שהולכים לשחק בקולג׳ הוא קטן בצורה קיצונית. ברוב ענפי הספורט זה פחות מ-5%. ומספר הסטודנטים שמקבלים סיוע כספי הוא אפילו קטן יותר - 3%״.

מה העצה שלו? ״מה שאני אומר להורים שרוצים להשיג מלגה עבור הילדים הוא שעדיף להשקיע במורה פרטי לביולוגיה מאשר במאמן מיוחד״, אמר. ״יש הרבה יותר כסף באוניברסיטאות לאקדמאים״.

גיל כהן מגן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#