המדינה העשירה שבה יום עבודה נמשך שעתיים ו-42 דקות - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה העשירה שבה יום עבודה נמשך שעתיים ו-42 דקות

השינויים ביחס לעובדים הזרים במדינות המפרץ עשויים להשפיע על שיקוליהם של עובדים פשוטים להמשיך ולעבוד באזור ■ אך נתונים חדשים מראים עד כמה עמוקה התלות בהם

20תגובות

שעתיים ו–42 דקות ביום הוא פרק הזמן הממוצע שהאזרח הקטארי מבלה במקום עבודתו. הנתון המרתק הזה, שהתפרסם במדריך השכר ל–2015 של חברת ההשמה רוברט האף, דרמטי עוד יותר כשמשווים אותו לפרק הזמן, שש שעות ו–42 דקות, שאותם נדרש עובד זר בקטאר לעבוד. נתונים אלה מצביעים לא רק על הפער העצום בתפוקה, הם גם מעידים על התלות המוחלטת בעובדים זרים לא רק בענפים שנחשבים לבזויים בעיני אזרחי קטאר ויתר מדינות המפרץ, כמו ניקיון רחובות, נהיגת מוניות ואוטובוסים או גינון ותחזוקת בית, אלא גם במקצועות המעמד הבינוני והגבוה כמו ראיית חשבון, ניהול פיננסי ואפילו עריכת דין.

על מאמצי מדינות המפרץ לצמצם את מספר העובדים הזרים, בעיקר סעודיה, שבה הם מונים כ–9 מיליון בני אדם, כבר דווח כאן בהרחבה. אבל נראה כי מאמצים אלה הניבו עד כה תוצאות דלות. החידוש האחרון שמנסה הממלכה הסעודית להכניס הוא קביעת שכר מינימום של 1,400 דולר בחודש לעובדים מקומיים, וכמחצית מכך לעובדים זרים. השינוי עשוי להשפיע על שיקוליהם של עובדים פשוטים להמשיך ולעבוד בסעודיה, אבל לא על העשירון העליון של העובדים הזרים. אלה נהנים לא רק משכר גבוה בהרבה מן המקובל במדינות המערב, קל וחומר במדינות אסיה, אלא גם מהטבות מפליגות, כמו ביטוח בריאות, תשלום דמי מעבר, חופשות נדיבות ובעיקר פטור ממסים.

היעדר כוח אדם מוכשר במדינות המפרץ הוא הגורם העיקרי, אם כי לא היחיד, לתלות המובנית בעובדים זרים. מדינות המפרץ אמנם מודעות להכרח לשפר את תוכניות הלימודים בבתי הספר התיכוניים ובעיקר באוניברסיטאות, אבל תהליך ההכשרה מחדש, שזוכה לתקצוב ענקי, יארך עוד שנים ארוכות, ואין כל ודאות שהוא יחולל את המהפך על רקע תרבות העבודה הלקויה שהושרשה במשך דורות של הישענות על מדיניות רווחה, סובסידיות ומעניקים נדיבים.

רויטרס

הפדרציה של לשכות המסחר של מדינות המפרץ, שהתכנסה בריאד בחודש שעבר, החליטה על גיבוש מדיניות מאוחדת של העסקת עובדים זרים ועל ניסוח הסכמי עבודה אחידים מול המדינות שמייצאות כוח עבודה, כמו אינדונזיה, הודו והפיליפינים. הנוהל עד כה הוא שכל מדינה ממדינות המפרץ מנהלת משא ומתן נפרד עם אותן מדינות, הליך שמאפשר לכל מדינה לקבוע תנאים שונים מרעותה ובכך להשיג הטבות רבות יותר לאזרחיה.

איחוד ההסכמים אמנם לא יפחית את מספר העובדים הזרים, אבל הוא עשוי לצמצם את היקף ההון שיוצא ממדינות המפרץ למדינות אסיה דרך העובדים הזרים - שנאמד ביותר מ–80 מיליארד דולר בשנה.

הבעיה השנייה שחונקת עכשיו את מדינות המפרץ היא כמובן ההפסדים האדירים שספגו בשל צניחת מחירי הנפט. בכל אחת ממדינות המפרץ נערכות עכשיו החברות הפרטיות לבחון מחדש את מדיניות ההשקעות שלהן. מי שיכולה מצמצמת את השקעותיה בעיקר בתחום הנדל״ן, אחרות כבר מכינות תוכניות פיטורים, ועל פי דיווחים במדינת איחוד הנסיכויות, לפחות 150 אלף עובדים בריטים ובני משפחותיהם מתכוונים לעזוב בקרוב את מדינת איחוד הנסיכויות בשל צמצום הפעילות הכלכלית. אלה אינם חוטבי העצים ושואבי המים בנסיכות, הם נמנים עם העשירון העליון של העובדים הזרים.

היבט אחר של צמצום העבודה הוא הפגיעה בעובדים הפשוטים, שנתקלים עכשיו בתופעה חדשה שבה מעסיקיהם דורשים מהם לשלם את האגרה של אשרת השהייה שלהם. באיחוד הנסיכויות גובה האגרה יכול להגיע ל–4,000 דולר, והחוק קובע כי על המעסיק לשלם אותה. ואולם כשמספר מקומות העבודה הולך ומצטמצם, יורד עמו גם כושר המיקוח של העובדים.

מנגד, הקטנת ההשקעות גורמת לעלייה מסחררת במחירי הנדל״ן עקב המחסור בדירות והקיטון בהתחלות בנייה. בדוחא, בירת קטאר, למשל, יש מחסור של כ–47 אלף דירות, ומחירי השכירות זינקו בשנה האחרונה ב–14%. עלות המגורים היא שיקול מרכזי בהחלטותיהם של עובדים זרים מהמעמד הבינוני והגבוה לעבוד במפרץ, וכשעלות הדיור היא יותר מ–30% מההכנסה, העבודה במפרץ הופכת לפחות מושכת. הפתרון מצוי כרגיל בהעלאת שכרם של העובדים הזרים או בהגדלת מסגרת ההטבות, אולם כשהיקף הפעילות הכלכלית איננו ודאי ותקציבי המדינות עוברים רוויזיה, לא ברור אם גם החברות הפרטיות שעובדות עבור הממשלות יוכלו להציע שכר גבוה יותר.

צניחת מחירי הנפט נתפשת בטעות כמהלומה שממנה סובלות רק מפיקות הנפט במזרח התיכון. ואולם התלות של מדינות ערביות עניות במדינות הנפט העשירות מפעילה מערכת כלים שלובים מסוכנת. מאות אלפי העובדים המצרים, הירדנים, הפלסטינים בקטאר ובמדינת איחוד הנסיכויות חוששים כי ייאלצו לחזור למולדתם בגלל צמצום היקף העבודה. לכך תהיה השפעה מיידית על הכלכלות במדינות המולדת שלהם, שממילא מתקשות ליצור מקומות עבודה עבור דורשי העבודה שלהן.

השאלה הבוערת היא לפיכך כמה זמן תמשיך סעודיה לדבוק במדיניות הנפט שגרמה לירידת המחירים. האם היא תסתפק בנזק שגרמה עד כה לרוסיה ולאיראן - ותתחיל לדאוג גם לשכנותיה שאינן רגילות בהידוק חגורה מסיבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#