בקרוב ניאלץ להחליף עבודה כל שני וחמישי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בקרוב ניאלץ להחליף עבודה כל שני וחמישי

או שנעבוד כעצמאים, או שניפול טרף לתחרות אכזרית ■ והפתרון?

24תגובות

בתי הספר חונקים את היוזמה והיצירתיות, טען קן רובינסון בריאיון לאשר שכטר ב-MarkerWeek. יצירתיות ויזמות הן מילות הקסם של עידננו. בעזרתן מייצרים חדשנות, פריון עבודה וצמיחה כלכלית. קל להסכים עם התזה של רובינסון, לנוכח מצבם הלא מלהיב של בתי הספר בישראל, אולם ישנן שאלות לא פחות חשובות שצריכות להישאל, כמו: האם כל אדם הוא יצירתי? האם כל אדם בנוי להיות יצירתי? להיות יזם? התשובות חשובות מאוד, מכיוון שהן סוללות את הדרך לתשובה לשאלה הרבה יותר מעשית לעתידנו: איך ייראה שוק העבודה העתידי, ומי יהיו המנצחים והמפסידים בו?

בתור התחלה, נתון מפתח מפתיע וקריטי להבנת שאלת היזמות והיצירתיות; שאלו את עצמכם מהו המכנה המשותף הרחב ביותר ליזמים? התשובות המקובלות והחביבות ביותר הן יצירתיות ונכונות לקחת סיכונים. ואולם, במחקר שנערך ב-1998 על ידי הכלכלנים דיויד בלנשפלאואר ואנדרו אוסוולד, התגלה כי המכנה המשותף היה כסף - לא מחסור בו, אלא להיפך. אותם יזמים היו אנשים שקיבלו ירושה או מתנה, והיתה להם מידה מסוימת של ביטחון כלכלי כשהם העזו להסתכן וליהפך לעצמאים.

בשל כך היתה קריסה משמעותית במספר העצמאים בארה"ב ב-2007, מיד לאחר שמחירי הבתים התמוטטו ועושרם של אמריקאים רבים התכווץ, הסביר בלנשפלאואר לג'ניפר סיניור במגזין "ניו יורק" בדצמבר 2014.

הכניסה לעולם היזמות - תוצאה של חוסר ברירה

המצב הכלכלי בארה"ב מאז המשבר הפיננסי דוחף רבים או לאבטלה ארוכת טווח, או ליזמות. פלח בולט במגמה הזו הוא אנשים בני 64-55, שעדיין צריכים לעבוד כדי להתפרנס ולחסוך לפנסיה, אולם מתקשים לעשות זאת בעולם שמקדש נעורים ומציע פחות ופחות עבודות בטוחות לשכירים. דו"ח של קרן יואינג מריון קאופמן, קרן לעידוד יזמות, מראה כי ב-2012 היו 23.4% מהיזמים החדשים בארה"ב בקבוצת הגיל הזו. הכניסה לעולם היזמות היא בדרך כלל תוצאה של חוסר ברירה עבורם, אמרה לסיניור קתלין כריסטנסן מקרן אלפרד פ. סלואן, שמנהלת תוכנית לקידום אופק עבודה ממושך יותר. היא מכנה אותם "יזמים מחוסר ברירה", בניגוד ל"יזמים לפי הזדמנות".

התוצאה של כל המגמות הללו עשויה להיות היווצרות של מעמד של פרולטריון נייד, שעובר בין חוזים לעבודה במקומות שונים. תוצאה כזו תשנה את התפיסה הרווחת של מהי קריירה, ואפילו מהו מקום עבודה.

ניקולס נגרופונטה

עדויות לכך שהדור המסיים את לימודיו בשנים אלו כבר רוכב על המגמה הזו אינן מבוטלות. קיים גידול חד בסטודנטים שלומדים לימודי יזמות. הרעיון של עבודה בארגון אחד, סיפרו לסיניור כמה פרופסורים בתחום, אינו אהוד על רבים מתלמידיהם. הם חושבים על עבודה כזו כמו על הסדרה "המשרד".

ב-2010 העריכה חברת התוכנה אינטואיט, במחקר שנערך בשיתוף אמרג'נט ריסרץ' והמכון לעתיד, כי ב-2020 יהיו 40% מהמשתתפים בכוח העבודה האמריקאי "עובדים לפי דרישה" - כלומר פרילאנסרים, אנשים שלא עובדים כשכירים במקום קבוע. ארבע שנים אחרי כן, השיעור המדוד של תעסוקת עצמאים בארה"ב הוא 10% או מעט יות, אך התחזית של אינטואיט עדיין חביבה על רבים, והיא נראית סבירה יותר כשכוללים בהגדרה עובדי קבלן, עובדים במשרה חלקית וספקים עצמאיים, לפי נתונים שמסר רוברט רייך, שר העבודה לשעבר. רייך סבור שרוב העובדים בארה"ב יהיו עצמאיים עד 2030. לפי הקריטריונים הרחבים האלה, כבר ב-2006 היו 31% מהאמריקאים "פרילאנסרים".

"ההסכם המסורתי הלא כתוב בין מעסיקים למועסקים הולך ומתפוגג, ועמו דרך חיים שלמה", כתבה סיניור. היא מספרת שאישית היא מעדיפה עבודה קבועה; ללכת למשרד כל יום, לקבל מהמעסיק ביטוח בריאות ולדעת מתי המשכורת הבאה נכנסת. ההטיה שלה, אפשר לנחש, משותפת לרוב בני המין האנושי, אם כי לאמריקאים יש נטייה חזקה לעצמאות תעסוקתית. סיניור מקדישה במאמרה גם דיון נרחב ליתרונות שיש בעבודה בצוות ולא ביחידות, אם כי גם בעבודה כפרילאנס היכולת לשיתוף פעולה היא קריטית.

לא כל אחד מתאים להיות יזם עצמאי

השאלה החשובה בכל חזון העצמאות הזו מחזירה אותנו לתחילת מאמר זה, ולנושא החינוך ליוזמה ויצירתיות: האם כל אחד יכול להיות יזם ועצמאי, להקים עסק בעצמו או להצליח לשווק את עצמו בהצלחה שוב ושוב למעסיקים מתחלפים? התשובה ברורה מאליה - לא. אפשר אולי בעיקרון להקים מערכת חינוך נפלאה, המותאמת אישית לכל תלמיד, שתוכל לחזק את השרירים היצירתיים והיוזמה - אבל גם במקרה כזה עדיין נקבל התפלגות (נורמלית, אפשר לשער), שבה יהיו אנשים המוכשרים לכך יותר וכאלה המוכשרים לכך פחות.

התוצאה היא תחרות מתמשכת על פרנסה והצלחה כלכלית בעולם שבו השינויים הטקטוניים הולכים ונהיים מהירים יותר - טכנולוגיות חדשות מייתרות עבודה אנושית, תעשיות וענפים שלמים מתכווצים ונעלמים ומודלים יעילים יותר של התאגידים מגדילים את התחרות על כל מקום עבודה. כך, גם אלה שמעזים לצאת מתחומי המשרד והמשרה הסטנדרטית מגלים שהתחרות בחוץ אכזרית.

בלומברג

הנתונים והמגמות הללו מעוררים חשש מפני עתיד אכזרי לעובדים (שגם ככה סבלו משחיקת שכר והכנסה בעשורים האחרונים), אולם רובינסון ואחרים צודקים במובן חשוב אחד: הפתרון טמון בחינוך. במערכות החינוך הטובות בעולם נאבקים המתכננים ליצור תוכניות לימוד שלא רק מנחילות ידע, אלא מכינות את התלמידים לעולם העבודה; לחשיבה גמישה יותר ולהתבוננות קדימה. גם אם הן אינן יכולות להפוך את כל התלמידים לממציאים, יזמים ומדענים שיצעידו את העולם קדימה - הן יכולות לעודד את התפתחותם של האנשים שכן יוכלו למצוא פתרון לבעיות המטרידות את העולם כל כך כיום, ואולי חשוב מזה - הן יכולות לטפח למידה שיתופית, שתאפשר לאנשים להשלים זה את זה בכשרונותיהם ותכונותיהם האישיות, גם אם כל אחד מהם לחוד איננו מגאוני הדור שהחברה המתועשת סוגדת להם.

פעמוני האזהרה צריכים לצלצל בכל משק בית ובכל משפחה, ולהזכיר להם שעליהם להכין את ילדיהם לעתיד בצורה שונה מזו שבה הכינו אותנו הורינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#