למה אמריקאים שמשתכרים 
שש ספרות בשנה חשים עניים? - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה אמריקאים שמשתכרים 
שש ספרות בשנה חשים עניים?

מערכת הבריאות האמריקאית, גם לאחר רפורמת אובמה, היא עדיין סבוכה ויקרה ■ אפילו בהרווארד נזעק הסגל כשהתברר שיצטרך להשתתף בעלויות גבוהות יותר, בהתאם למדיניות שהפרופסורים מהרווארד סייעו לעצב

25תגובות

האם יש משהו יותר פרברטי, כלכלית, משוק הבריאות האמריקאי?

נכתב למכביר, כולל פרסומים חוזרים כאן, עד כמה תמחור של פרוצדורות ושירותים רפואיים בארה"ב יצא משליטה עד אבסורד. ביקור קטן לתפירת פצע או קבלת תרופה להורדת חום במיון יכול להסתכם בחשבון של אלפי דולרים; פרוצדורות מסובכות יותר, כמו לידה לא סטנדרטית או בדיקות שבמקומות אחרים נחשבות ללחם חוקן של מערכות הבריאות, יכולות לגבות עשרות אלפים. המחירים הללו אינם מחויבי המציאות - במדינות אחרות גובים ספקי השירות מחירים הנמוכים פי עשרות, לעתים, גם ברפואה פרטית.

חברות הביטוח האמריקאיות משלמות סכומי עתק לספקי השירותים, והמבוטחים שלהן, גם כשהם משלמים רק שבריר מהעלות בהשתתפות עצמית, יוצאים גם כן בשן ועין. את הבעיה אמורה היתה לפתור רפורמת הבריאות, ואולם לעת עתה, בגלל כל הפשרות שנעשו בה, האמריקאים משלמים בבריאותם הכלכלית בשביל לשמור על הבריאות הגופנית.

רויטרס

ולמי שאין מעסיק שיממן לו את הביטוח? זה כבר סיפור אחר, ופה מתחילה פרברסיה מסוג אחר שמאפיינת את הכלכלה האמריקאית - הפערים האדירים בין אלה שיכולים לאלה שלא. והרף שמפריד בין אלה לאלה עולה.

מנהלת ותיקה ומצליחה בעולם המדיה בניו יורק סיפרה לנו החודש על סוד שאף אחד לא מדבר עליו: מקצוענים שמשתכרים סכום של שש ספרות בשנה (100 אלף דולר ומעלה), שאין להם ביטוח מהמעסיק או שהם עצמאיים, חושבים פעמיים לפני שהם עושים ביטוח בריאות, בגלל המחיר הפסיכי. זה ממש מביש, היא אומרת - אנשים משכילים במקום העשיר ביותר בעולם, שיודעים את חשיבותו של ביטוח, מוותרים עליו ומתביישים לדבר על זה.

הבעיה של אי־ביטוח היתה נפוצה בקרב צעירים בארה"ב בשל הטייה פסיכולוגית ידועה למדי, שאנשים צעירים ובריאים לא נוטים לעשות ביטוח בגלל שלא נראה להם משתלם. המקרה שלה, ושל עוד מכרים שלה, שונה בתכלית. "את יודעת איך מדברים על המעמד הבינוני העובד שנהפך לעני? זה בדיוק זה".

יש לציין כי עבור האמריקאים העניים ביותר, אלה שהכנסתם היא עד פי 4 מקו העוני, המדינה נושאת בחשבון, באמצעות ביטוח מדיקייד. כנ"ל לגבי הקשישים, שמקבלים בפרישה מדיקר. כולל יוצאי שירותי הביטחון, בארה"ב מבוטחים בביטוח ממלכתי כמעט חצי מהאזרחים. לא רע בשביל שוק שנחשב פרטי, אבל עדיין מצב שמותיר עשרות מיליונים בבעיה, מסיבות רבות .

בהרווארד מגלים את הבעיות באובמה קייר

אם דבריה של מנהלת היח"צ נשמעים כמו התמרמרות של מפונקים, מוטב להפנות מבט לציבור לא פחות מפונק, שמעלה קול שוועה בזמן האחרון בנוגע לביטוח הבריאות שלו.

בלומברג

הציבור האמור הוא אחת הקבוצות שסייעה במיוחד לעצב את מדיניות כלכלת הבריאות של ארה"ב לאורך השנים, ואחת מהאליטות החברתיות המובחנות ביותר - סגל אוניברסיטת הרווארד. להרווארד יש רשת בתי חולים שנקראת פרטנרס, שנחשבת מהמובילות בעולם, ובה גם עבדו אנשים שעזרו לעצב את רפורמת הבריאות של 2010.

ובכן, התרופה שרשמו מיטב המומחים של הרווארד התגלתה כמרה במיוחד לחיכם כשהם נאלצו לקחת אותה. בנובמבר 2014 הצביעו חברי הפקולטה למדעים ואמנויות נגד שינויים שמחייבים את עובדי האוניברסיטה לשלם השתתפות גבוהה יותר בביטוח הבריאות שלהם, בהתאם למדיניות שאותה עזרו לעצב בעצמם. ההצבעה לא עזרה: האוניברסיטה יישמה את השינויים, שנכנסו לתוקף בתחילת החודש, והמהומה שהתעוררה עכשיו מלמדת על הסבך הקשה שנוצר במערכת הבריאות האמריקאית, שלא כולו נפתר על ידי הרפורמה. הוא גם מלמד על מצבן של האליטות ביחד לשאר הציבור: הפרופסורים של הרווארד לא סבלו בכלל עד כה מכשל השוק שהזניק את המחירים בשוק הבריאות לרקיע.

הרווארד החליטה לאמץ את השינוי הבא: העובדים משלמים חלק מעלות הביטוח, פטור ממס, וכן השתתפות עצמית בחלק מהפרוצדורות. העלות לאדם לשנה - 250 דולר (מחיר הכניסה לחדר מיון, פחות או יותר), או 750 דולר למשפחה. לכל ביקור אצל רופא משלמים 20 דולר (יותר גבוה מההיטל הרבעוני של קופ"ח פה, אבל עדיין נמוך במונחים אמריקאים). לרוב השירותים האחרים ישלמו המבוטחים 10% מהעלות עד מקסימום של 1,500 דולר לאדם או 4,500 דולר למשפחה.

בתוכנית הקודמת, עובדי הרווארד שילמו חלק מפרמיות הביטוח ומעט מאוד השתתפות עצמית.

אפשר להבין את הזעם על הרעת התנאים. התגובות היו כדלקמן: "השינויים הם ראויים לגינוי, רגרסיביים להפליא וסימן לתאגידיזציה של האוניברסיטה; זה מהווה קיצוץ שכר דווקא ברגעים שבהם אנחנו חולים", אמרו מובילי מאבק ההתנגדות ל"ניו יורק טיימס".

הסיבה שהרווארד שינו את התוכנית שלהן היא שהרפורמה מטילה מס על תוכניות ביטוח בריאות יקרות במיוחד, במטרה לנסות להפחית את ההוצאה הציבורית והפרטית הכבדה. נשיא האוניברסיטה, דרו גילפין פוסט, כתב לחברי הפקולטה שהשינוי, המבוסס על המלצות מומחי הבריאות של האוניברסיטה עצמם, גורם למצוקה ועורר חרדה בקמפוס. אולם לדבריו השינויים הכרחיים, בגלל שהוצאות הרווארד על ביטוח בריאות גדלו מהר יותר מההכנסות או השכר, ואיימו על תקציבים להוראה, מחקר ומלגות.

התגובה, במיטב המסורת האקדמית, היתה ניתוח ריגורוזי של הוצאות האוניברסיטה ומסקנה כי ההשתתפות העצמית תגרום לפגיעה בבריאותם של אנשי הצוות ולגידול בעלויות בטווח הארוך. אז ככה, פתאום, אנשי הרווארד כבר לא בטוחים שזה כל כך טוב לציבור. על אף שהתוכנית שלהם הרבה יותר נדיבה מהממוצע לאוכלוסייה כולה - הם ישלמו מהכיס 9% בעוד שהאזרחים בארה"ב ישלמו בממוצע 30%.

הסיפור מסתבך עוד יותר: העובדים באוניברסיטה הציעו להחליף ספקי שירותי בריאות, וליצור רשת ספקים זולה יותר, אולם כדי לעשות כן, יצטרכו לוותר על שירותי בתי החולים של האוניברסיטה עצמה.

את פרשיית הרווארד סיכמה הפרשנית מייגן מקרדל מבלומברג בכותרת "הפרופסורים היבבנים של הרווארד מגלים את אובמהקייר". השורה התחתונה, לדבריה, היא שבעצם מערכת הבריאות האמריקאית עוד לא מצאה את המודל הנכון שגם יספק שירותי בריאות טובים למרב האנשים וגם לא יעלה לממשלה ולאזרחים בפשיטת רגל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#