העידן של ביבי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העידן של ביבי

לטוב ולרע, ביבי עיצב מחדש את החשיבה הלאומית של ישראל

94תגובות

לו הייתי סופר פוליטי, הייתי מנסה לכתוב ספר על ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.

סיפורו של נתניהו דומה במובנים מסוימים לזה של נשיא ארה"ב לשעבר ניקסון. נתניהו מבריק - אפילו מתנגדיו מודים בכך - והוא מכיר את הפוליטיקה הישראלית על בוריה. הוא גם נוטה להיות חשדני, מבודד ומרוחק. קשה לשמור איתו על יחסים טובים, בין אם אתה נמנה על אנשי הצוות שלו, ובין אם אתה בת הברית הגדולה ביותר של ישראל.

סיפורו של נתניהו גם דומה במובנים מסוימים לזה של נשיא ארה"ב לשעבר קנדי. נתניהו הוא חלק משבט שבראשו עמד אב המשפחה, ההיסטוריון הדגול בן ציון נתניהו. האח הבכור במשפחה, יוני, נחשב למוכשר ביותר. אך כאשר יוני נהרג במבצע אנטבה בשנת 1976, רבים החלו לתלות תקוות בביבי. אנליסטים פוליטיים הקדישו עשרות שנים לניתוח פסיכואנליטי של הדינמיקה במשפחת נתניהו, עם תוצאות מעורבות, אבל יתכן שסופר שמתמצא בכתב סופוקלס או טולסטוי יצליח לפענח את הדינמיקה המשפחתית.

יונתן זינדל / פלאש

סיפורו של נתניהו דומה במובנים מסוימים גם לזה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, צ'רצ'יל. נתניהו רואה את עצמו במונחים היסטוריים עולמיים, ומעריץ את תיאודור הרצל ווינסטון צ'רצ'יל - שני מנהיגים שהצליחו לצפות את הסכנות שאורבות לעמים שלהם. נתניהו כמובן אינו מצויד באיכויות רבות שהיו לצ'רצ'יל, כמו למשל קסם אישי, אבל יש בו תשוקה לאומנית יוקדת ומודעות היסטורית מאכלת.

בדומה לצ'רצ'יל, הוא במיטבו כאשר הדברים משתבשים. הוא היה פסימי מלכתחילה ביחס לעולם הערבי. לאחר שהאביב הערבי הידרדר, הדמוקרטיה הפלסטינית הובילה לעליית חמאס והקיצונית המוסלמית הולידה את דאעש, התברר כי חושיו של ביבי היו מדויקים.

סיפורו של נתניהו דומה במובנים מסוימים גם לסיפור שייקספירי. לכמעט כל מנהיג פוליטי יש חברה או בת זוג ששנואה על הציבור הרחב. אנשים מתקשים להאשים את המנהיג בהקלת ראש, אז הם מטילים את האשם על זוגתו. בישראל, ממלאת את התפקיד הזה שרה נתניהו, שהפכה למושא לבוז ולעג, ואשר לעיתים קרובות מתוארת כסוג של ליידי מקבת. מעטים יודעים מה תפקידה האמיתי, אבל לפי ההערכות, היא מגרשת את כל מי שאינו נאמן לביבי, מעצבת את גישתו הפוליטית, מתנהגת באופן לא הולם כלפי עובדי ראש הממשלה ומסיחה את דעתו בשעה שהוא אמור לנהל את ענייני המדינה. אין ספק שכל ספר שייכתב על נתניהו וישראל המודרנית, ראוי שייכתב דרך נקודת מבטה של שרה.      

סיפורו של נתניהו דומה במובנים מסוימים גם לסרט "האזרח קיין". נתניהו התפרסם בזכות רשת CNN. עלייתו והישרדותו קשורות קשר הדוק לשינויים בתחום התקשורת - ירידת כוחם של העיתונים הישנים שהיו בדרך כלל עוינים כלפיו, ועלייתם של ערוצי וגופי תקשורת חדשים שלעיתים קרובות נחשבים לבעלי בריתו של נתניהו. ראש ממשלת ישראל מגן בפראות על תדמיתו, והוא מנהל קרבות אדירים מול מתנגדיו בעיתונות הישראלית.

לבסוף, סיפורו של נתניהו דומה במובנים מסוימים גם לזה של מקיאוולי. הפילוסוף הגדול של תקופת הרנסנס טען כי הכי טוב שיאהבו אותך ויפחדו מפניך בעת ובעונה אחת, וכי אם עליך לבחור רק אפשרות אחת, עדיף שיפחדו מפניך. נתניהו אינו אהוב, במיוחד על ידי בני מפלגתו. אבל מפחדים ממנו ומכירים בכוחו, כפי שמפחדים ומכבדים כל גורם גדול ויעיל.

אני נמצא כעת בביקורי ה-18 או ה-19 בישראל (בני הוא חייל בודד שמשרת בצה"ל). שאלתי כמה ישראלים חכמים מה הסוגיה המרכזית שתעמוד על הפרק בבחירות הקרובות. הם אמרו שהבחירות עוסקות בשאלה אחת: מה את/ה חושב/ת על נתניהו? זו ללא ספק עדות לתפקיד העצום שהוא ממלא בתודעה הישראלית.

היחס של איש אליו אינו פשוט. עבור חלק, הוא מפלצת שהרחיבה את ההתנחלויות בגדה המערבית, שמהוות כתם מוסרי וגורמות נזק הרסני למאמציה של ישראל לגייס תמיכה ברחבי העולם. עבור אחרים, הוא האדם הנכון בזמנים הקשים, אדם שעומד על המשמר בזמן ששאר המזרח התיכון אחוז טירוף.

יש אמת בשתי נקודות מבט אלו. מבחינתי, הזהירות שלו היא הדבר המרתק ביותר. למרות כל הרטוריקה הלוחמנית שלו, הוא היה עד כה מנהיג הגנתי. נדמה כי הוא מבין שבמצבה של ארצו, נקודות השפל נמוכות יותר מאשר השיאים גבוהים. המחיר של טעויות גדול יותר מאשר היתרונות שבהישגים. מכאן גם נובע סירובו ליטול סיכונים. הוא לא נוקט בצעדים חכמים כמו לשפר את איכות חייהם של הפלסטינים בגדה המערבית, אבל הוא גם לא מבצע צעדים טיפשיים ובלתי צפויים, כמו הפצצה מוקדמת מדי של איראן. הוא מקיים דיונים על כל ההיבטים, והחלטותיו משתנות ומתהפכות ככל שהדיונים מתפתחים.  

אם אתם חושבים שהמגמות במזרח התיכון עתידות לגזור את גורלה של ישראל, אלא אם כן הוא יפעל, אז הקו ההגנתי בו הוא נוקט הוא אסון. אבל אם אתם חושבים, כפי שאני חושב, שישראל צריכה להמתין עד לסיום התפרצות האיסלם הרדיקלי הנוכחי, אז לזהירות שלו יש יתרונות.

המצביעים בישראל לא למדו לחבב את נתניהו במהלך רבע המאה החולפת. אבל הם החלו לחשוב יותר כמוהו, והשלימו עם העבודה שהסכסוך יימשך, ונערכים למאבק ממושך. לטוב ולרע, הוא עיצב מחדש את החשיבה הלאומית של ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#